טיולים לפי איזורים

12.10.2012

טיול במדבר - בין יהודה לפלסטין



החגים חלפו עברו להם, ולמרות שבאופן מסורתי טיול פתיחת העונה קורה בסוכות, השנה היה חם מדי, היינו עסוקים מדי וגם שיכרון רומניה עוד לא ממש עבר לנו כך שבסוכות לא קרה כלום ובשישי שאחריו יצאנו למדבר. מדבר בפתיחת העונה זה מדבר יהודה. איכשהו זה מרגיש כמו מדבר יותר רגוע, יותר קרוב, פחות חם ולפחות בתיאוריה, מתאים לפתיחת עונה.

נתחיל עם הסרט? (צילום עריכה הפקה  - רון)




ועכשיו הסיפור.


התכנסנו במצוקי דרגות, היינו חמישיה. אמיר, רון, אריק, משה ואני. החלק הראשון של היום היה מדבר יהודה הקלאסי בשבילים מסומנים. יצאנו בשביל הירוק ממצוקי דרגות, עצרנו לתצפית קצרה במצפה מכוור, היה חם מדי אז מיד המשכנו חזרה לשביל הירוק דרומה עד שהוא פוגש את נחל חצצון. 

אני אוהב את נחל חצצון. יש בו הרבה אלמנטים כיפיים והכל בא במנות קטנות, כל הקטע הזה של הנחל חמישה או שישה קילומטר.

רגע לפני שמתחילים, מעלה חצצון קורא לנו משמאל. הוא אמנם לא במסלול ורובנו נאמנים לגישה הגריאטרית שמה שלא במסלול לא עושים אבל משה החליט דווקא לנסות. עלינו איתו עד אמצע המעלה וחככנו כפיים זדוניות כשאנחנו מניחים שהוא יפול על הפנים במדרגה ששם אבל משה דווקא הצליח לטפס. מאוכזבים הסתובבנו וחזרנו אל אפיק הנחל.




























התחלנו לרוץ בתוך הנחל, אחלה כיף. קצת חצץ, קצת שבילים, הרבה מאגורות מים שתפקידן לתפוס את מי השטפונות חלקן עתיקות וחלקן מודרניות יותר.
זרמנו את החצצון והגענו לרוג'ום א- נאקה. תחנת המשטרה הירדנית מהווה בדרך כלל פינת הפסקה מועדפת אבל הפעם עוד לא עברו 30 קילומטר תחת הגלגלים ולכן עצרנו רק לכמה תמונות מינימליות והמשכנו בדרך.


הנה תמונה אחת שכנראה תעניק לאופנוע של משה את שמו החדש.


מרוג'ום א נאקה המשכנו במסענו דרומה על השביל האדום דרך ראס חממה, הקפנו ממזרח את חשם צפרת א-צנע והמשכנו בשבילים עתירי הפודרה המובילים לאום דרג'. בדרך גם ירדנו לערוץ הערוגות ואף עלינו ממנו חזרה בעליות שלא ממש היו קשות אבל בוודאי היו האלמנט הקשה ביותר עד כה ולכן הן ראויות לציון.




הגענו לאום דרג'. עוד תחנת משטרה ירדנית מסדרת ספר המדבר. עמירן לא היה איתנו כדי שיזכיר את ימי האימונים המפרכים בבסיס ההנדסה ששכן באיזור אי שם בשנות השמונים אבל גם כך המקום מלא בכתובות וסימנים לפעילות שכזו.
עצרנו שם להפסקה. עברו שעתיים מהבוקר, חמישים קילומטר תחת גלגלינו ועוד לפני שטעמנו מהיין שהביא אריק כבר הייתה תחושת חמיצות קלה בפינו.
כטוב ליבנו בקברנה פתחנו ברב שיח לגבי מקורה של אותה תחושת חמיצות. רובנו האשים את רומניה ששינתה לנו את הסטנדרט. התרגלנו לרכב בשבילי יערות מוריקים, כמעט בלי אבנים, רכיבה נוחה וכיפית, גם אם קשה טכנית ופתאום פה חם, השבילים מלאים אבנים, התיק על הגב כבד יותר (כי סוחבים דלק וכלים). אכן חמיצות. אריק הגדיל עשות והאשים את הקטומ הנבל שלו באי חידוש חדוות הרכיבה, רון האשים את הצמיג האחורי הקרח שלו, אני את 30 הק"ג העודפים של ההאסקי ואמיר סתם אמר שזה לא היום שלו.

סיכמנו את הרב שיח בכך שיש לנו ארץ נהדרת ואין מה לעשות, אלו התנאים ואו שנלמד לחבב אותם או שנסבול. 


בינתיים, בקצה השני של אום דרג', משה התיידד עם מוחמד, רועה צאן מהכפר הסמוך ואף פטפט איתו בערבית שוטפת. כך למדנו על מוחמד שהוא בן 18, העדר אותו הוא רועה מונה 70 פרטים, הוא רכוב על חמור (סירבנו להצעת החלפה ראש בראש) ושעות העבודה שלו במרעה הן מהבוקר ועד ארבע אחה"צ, כשהשמש כבר מאיימת לגעת בהרי חברון שבמערב. 

חביב ככל שיהיה, זכרתי את סיפור שיירת הל"ה ולא חלקתי איתו אף מילה בנושא המשך המסלול שלנו, אנחנו עוד רגע צוללים לעולם המופלא של שטחי A ו B וגם ככה לא הייתי ממש רגוע.


בסוף ההפסקה בישרתי לחברים שמתחיל פרק חדש במסלול, פרק של ניווט סבוך יותר, סיכויי התברברות גדולים יותר, רכיבה בכפרים פלסטיניים ובשטחים לא מטוילים יתר על המידה ו"נא להתנהג בהתאם".
כמו כל נבואה גם זו הגשימה את עצמה די מיד וכבר ביציאה מאום דרג' נתתי שטות של ברבור הגון בן כמה קילומטרים טובים אבל התאפסתי וחזרתי למסלול. 

רכבנו באיזור זהרת אל כולא, עברנו בין בתים בכפר והופתעתי לטובה מרמת הסדר והנקיון היחסי, במיוחד מול הסטריאוטיפ שיש לרובנו על כפר פלסטיני. הסתובבנו בין חלקות חקלאיות מגודרות היטב ומשכנו מזרחה לכיוון "אל חנזיריה" הרכיבה שם התאפיינה בחלקה ברכיבת סינגלים, אילתור שבילים וקריאת שטח ולכן לא הייתה מאוד שוטפת.
מאל חנזיריה נכנסו לואדי אל מעזה, שם נתתי את הברבור השני (אבל לא האחרון להיום)כשחלפנו מספר פעמים על פני העלייה ממנו לכיוון נחל ערוגות וכשלא מצאנו אותה (למרות שכבר ירדנו אותה בעבר) יצאנו למסע לחקר הסביבה שהסתיים בזה שחזרנו עם הזנב בין הרגליים לנחל, חיפשנו שוב את העלייה והפעם מצאנו אותה.




אל נחל ערוגות הגענו כמוצאי שלל רב ושמחנו לפתוח קצת גז בשבילים הנוחים שלאורכו. רכבנו כשלושה קילומטרים ואז פנינו שמאלה, מערבה לכיוון ואדי סיף. כל הדרך לפני ואחרי נחל ערוגות רצופה בבורות מים ומפעלי מים מקומיים שלוקחים מי שטפונות ואוגרים אותם, יפה לראות.

הגענו לואדי סיף, חריץ עמוק מאוד, מלא מערות זוטא בדפנותיו. אנחנו אמורים לחצות אותו, אבל איך? בנקודה המיועדת לא ראינו כל סימן לירידה מסודרת אבל את העלייה שמולה בצד השני של הערוץ ראינו והבנו שאנחנו במקום המתאים. אחרי כמה הלוך חזור (והתעלמות מעצות להמשיך מערבה אל עבר ק"ק בני-נעים, כפר חובבי ציון ידוע) אלתרנו ירידה למטה וממנה המשכנו בערוץ הנחל לעלייה לצד השני.  מרוב עצבים על ההתברברות הזו (שלישית במספר) אין משם תמונות למרות שהמקום יפה יפה.
מוואדי סיף המשכנו בשבילים טובים יחסית בין כפרים פלסטיניים עד שהגענו לואדי א-צוויה. נחל מקסים שמתפתל בין קירות גבוהים. המקום נבחר להיות נקודות העצירה השלישית שלנו לאותו יום.

היינו עייפים, אז נחנו קצת, צחקנו קצת והשבנו את רוחנו. אפילו אמיר חייך בסוף ההפסקה (למרות שזה לא היום שלו).


המשכנו עוד קצת בנחל ואז בשבילים נוחים יחסית עד הכביש שמוביל למעלה עמוס. רגע לפניו, אצל הרשיידה ראינו המון אשקוביות רפאים זרוקות בשטח, סיפור של מימון אירופאי, רצון טוב ובזבוז כסף לריק. רצו לשים את הבדואים באשקוביות, אז רצו.

הגענו למעלה עמוס. מול היישוב יש נוף מדהים של נחל ערוגות בערוץ עמוק ומרהיב. עצרנו לצלם.



ממעלה עמוס לקחנו את השביל האדום שהולך לאורך ואדי עבין ורצנו איתו במהירות. בשלב מסוים עלינו מגמה אחת צפונה ומשכנו לכיוון נחל תקוע. בדרך עשיתי משאל קצר בין החברים אם הם רוצים לנסות את מעלה תקוע או לא. רובם אמרו שמעלה תקוע סתם תקוע עכשיו וכל מה שהם רוצים זה את הדרך הקצרה ביותר לקולה זירו. 

כמובן שנסענו למעלה תקוע.

המעלה מחורץ וקשה. טעות בקריאת השטח העלתה אותי ואת רוב הקבוצה למקום ממנו לא אמורים לעלות. אממה, דווקא שם היה סינגל שעולה יפה ובנוחות יחסית למעלה. אז עלינו. לפעמים מזל גם חשוב.
דרך הג'יפים הראשית הרבה יותר קשה ומאתגרת ומשה החליט להתעמת איתה חזיתית. כמה חזיתית? בואו נגיד שבשלב מסוים האופנוע שלו עשה סיבוב של 360 מעלות באוויר ונחת על הגלגלים בביצוע שסחט מכולנו מחיאות כפיים סוערות. למשה ולאופנוע שלום.



סיום הרפתקת מעלה תקוע סימן את סוף המסלול, משם רכיבה מנהלתית לכיוון מצוקי דרגות. נזהרתי משנה זהירות מכיוון שפעם אחת כבר התהפכתי קשות שם, מרחק 30 שניות מהאוטו ועוד לעיני רוכבי אופניים, אוי לבושה.

הגענו לאוטו בשלום. החמיצות מאום דרג' התחלפה בחיוכי סיפוק ובשרירים כואבים. היה יופי של טיול. לא היו המון אתגרים טכניים אם בכלל אבל 135 ק"מ מדבריים עושים את שלהם לגוף והגעתי הביתה רצוץ ועייף.

הייתה אחלה של פתיחת עונה.





























(ורק הערה אחת. אנחנו הסתובבנו בשטחים מסוכנים, רש"פ, קרוב לישובי חברון ובנותיה. סיפרנו איך היה לנו אבל כל מי שיוצא למסלול הזה צריך להכיר את הסיכונים שישנם, להיערך בהתאם ולעשות זאת על אחריותו הבלעדית)

קצת נתונים:




קישור לאלבום התמונות של המסלול  


הצגת המסלול בגוגל ארץ