טיולים לפי איזורים

18.3.2014

מדימונה לשדה בוקר וחזרה - ראלי חמשת הגבים


אומרים שהיה פה שמח לפני שהגעתי, או ככה לפחות הרגשתי כשחזרתי מחו"ל ושמעתי שכל הדרום שטף.
אמנם הייתי במקום עם חורף אמיתי, גשם ושלג אבל שטפונות כמו שלנו אין בשום מקום.
לכן, ברגע הראשון שהתאפשר, לקחנו יום חופש ויצאנו לראות מה המצב בגבים ובאפיקי הנחלים, הקלו המים? 
היה כיף מדברי קשוח ששילב מים ופריחה מדברית מרהיבה. הנה הסרט של רון:




ראלי חמשת הגבים from Ron on Vimeo.

והסיפור המלא:


כאמור, הבטתי על השטפונות מעבר לים, מוריק מקנאה. כדי לתפוס כמה שיותר מהמדבר ביום האחד שעמד לרשותנו, בלי להסתבך עם שטחי אש, תוכנן מסלול ארוך של כ 240 ק"מ, העובר דרך כמה גבים שאמורים עוד להחזיק מים ולתת לנו שלוק קטן מטעם השיטפון שעבר עליהם ארבעה ימים קודם.

התכנסנו בחניית הקניון בדימונה, בהרכב מצומצם יחסית , רק ארבעה רוכבים: עמירן, רון, אריק ואני. דן וגיל בחופשת מחלה ואמיר לא השיג שחרור מהבוס.
הגענו לדימונה מוקדם, קצת אחרי 7:30 ופתחנו את הבוקר בארוחת בוקר רגועה בארומה המקומי.רק כשהחור בבטן נרגע התלבשנו ויצאנו לדרך.
השעה הייתה 8:45 בבוקר היינו שאננים ובטוחים בצדקת הדרך. אבל מסתבר שדווקא הדרך היא האלמנט הבעייתי בקטע הזה...

היציאה הקלאסית מדימונה היא דרך השביל הנוח שרץ במקביל לנחל דימונה אבל אני לא הייתי בראש קלאסי, יותר בכיוון של רוק כבד. על בסיס שבילים קלושים במיוחד העפלנו לפסגתו של הר שרף, כולל כמה שבילים שנגמרו בכלום וכמה עליות שאילצו אותנו למתוח איברים כבר בשלב מוקדם של היום.

מהר שרף תכננתי לרדת למטה, מערבה, לכיוון נחל אפעה על בסיס ספק סינגל, ספק נאקב, ספק "שביל ציפורים" שהיה מסומן במפה. אנפורצ'נטלי, שום דבר שמזכיר שביל לא היה בנמצא, ולא שלא חיפשנו , 45 דקות שרפנו שם. לפחות הרווחנו את התובנה לגבי מקור שמו של הר שרף, "כי שמה שרפו זמן יקר".

עם הזנב מקופל בקאמל בק חתכנו חזרה לכיוון שביל המחצבות שמעל נחל דימונה ואיתו ירדנו למטה, חצינו את כביש 258 ופנינו ליעד הבא, הר קומות. 



הר קומות הוא לא נטול מיתולוגיה אבל כמו שכתבתי כבר פעם, יש שם לא מעט הערכת יתר. עלינו אותו בלי להתעכב וכך גם את העליה שלפניו.
משם לבקעת צבאים, שבילים מהירים, הרבה גז, רכיבה זורמת. איפשהו הופתעתי על ידי תעלה עמוקה לרוחב השביל. עם ההאסקי סביר שהיה נגמר בהתרסקות, אופנוע הרמאות פשוט הרים אף למעלה ועבר את התעלה בלי להתרגש. מעתה אמור "אופנוע מקצועי זה עניין של בטיחות".

נגיעה קטנה בשביל המסוע ואנחנו בדרך לגב הראשון להיום, גבי פרס. הדרך עוברת בחלקה על שביל הג'יפים ובחלקה על שבילים קצת יותר קלושים.













בגבי פרס, בוקה ומבולקה. עשיריית אוטובוסים פרקו ערימות של תיכוניסטים שעשו פרצופים משועממים מול הסברי המדריך ופרצופים הרבה יותר מתעניינים כשראו אותנו רוכבים. 

לא הרבה מים בגבים, ובצבע ירוק משהו. אפילו לא ירדנו למטה,  בזריזות יחסית ארזנו עצמנו והמשכנו הלאה להפסקת הצהריים בצומת הערבה.



במנטה של צומת הערבה תידלקנו (70 ק"מ עד כה), שתינו משהו קר, אכלנו סנדביץ' חם ונשמנו. אפילו הספקנו לאכזב צמד תיירים גרמניים שחשבו (אלוהים יודע למה) שאנחנו רוכבי מבחן של KTM.

מהמנטה אנחנו ממשיכים לקטע העיקרי של הטיול, רכיבה לאורך נחל צין. בתכנון היה להיכנס לנחל ממזרח לכביש 90 אבל שביל הכניסה היה קצת קשה לאיתור ומכיוון שאת זמן הניסיונות כבר שרפנו בהר שרף, משכנו ישירות על הכביש עד הכניסה למרפסת הצין.

המרפסת לא מזכירה את הדרמה שהייתה שם רק ארבעה ימים קודם. שלולית אקראית בתחתית המפל מהווה רמז ליודעי ח"ן בלבד ותכל'ס התחושה היא כמו להגיע למסיבה אחרי שהיא נגמרה. אז לא התעכבנו שם ודהרנו לכיוון מפל חצרה וממנו לצין הרטוב.


יורדים לצין הרטוב, ביקור חטוף בגב השני להיום, גבי שיש, ומשם לפגוש את המים של צין שבעדה של אריק נהוג לייחס להם תכונות פלאיות ובהתאם להשתחוות אליהם והאדוקים אף טובלים את הראש. 
פוספטים או לא, מזוהם או לא, תענוג לראות מים זורמים ותענוג לרכב בתוך מים זורמים.

גם מדרגות הסלע של הצין הן תמיד כיף גדול, גם הפעם.









עצרנו לתמונה בגבי צין, בכל זאת, גב מספר שלוש להיום. עוד שניים למנאייק.












חצינו את כל הבוציאטו בדרך, שנדמה שהפעם היה קצת יותר סמיך ורטוב מהזדמנויות אחרות .



תם טקס הצין הרטוב, משם דהרנו על שבילי המפעלים הרחבים להמשך רכיבה בנחל. אחלה תוואי לבדיקת המהירות הסופית של האופנוע. עצרנו רק לתמונה אחת של הר צין.

משם נכנסנו שוב לנחל צין, בסימון הכחול שהולך בתוך הערוץ. התעלמתי בהפגנתיות ממבטי התחינה האילמת של החברים לרכב את הקטע הזה על שבילי המפעלים שרצים במקביל. אין כמו חצץ ובולדרים אחרי שיטפון. היה כיף כיף כיף. (אבל תמונות משם אין).
עוד קצת לאורך נחל צין ותיכף שוברים ימינה, לשביל שלוקח אל עין תינה וגב זרחן, שתי נקודות המים האחרונות להיום.

בעין תינה, פסטורליה אמיתית. גב מלא במים טריים, עשב ירוק מנוקד בצהרונים סגולים מסביב. למרות השעה שהחלה להיות מאוחרת עצרנו שם להפסקה.












שנמשיך גם לגב זרחן? למה לא? 
עוד פעם מים, עוד פעם שקט, עוד פעם הפסקה. (כאילו לא עברו חמש דקות בדיוק מההפסקה הקודמת). לפחות מתחנו קצת איברים בטיפוס לגב.



ואחרי שגמרנו לנוח שם, נחנו עוד קצת.

















יאללה, מגב זרחן חזרנו על עקבותינו לציר הראשי ומשם בטיסה נמוכה עד שדה בוקר. שם, על כוס סחלב חם, העלינו זכרונות מהפעם הקודמת בה שילמנו על סחלב בשדה בוקר, אז עמירן היה תקוע בתחתית מעלה צין ביום שטפוני במיוחד. (בלאגן בצין, לקוראי הבלוג האדוקים).

בסביבות 16:30 אחה"צ יצאנו לקטע האחרון של היום: משדה בוקר לדימונה, על ההרים שמעל כביש 204.
פה הייתה ההפתעה הנעימה ביותר של היום. ציפיתי לקטע משבר עצמות, אבנים חופשיות וקצב התקדמות איטי ובמקום זה קיבלנו מופת של ואדיות ירוקים, אדמה רכה ונעימה וקצב התקדמות לא רע בכלל.
בגלל השעה המאוחרת לא התעכבתי לצלם אבל זה איזור שבהחלט נעמיק בו יותר בהזדמנות.

בגלל השעה המאוחרת (2) חתכנו אחרי כ 40 דקות של רכיבה לכיוון ירוחם ומשם דילגנו בכביש 204 עד לשמורת אירוס הנגב , עצרנו לתמונה עם אירוס מזדמן, שיהיה.

משם בשבילים מחורצים במיוחד לאורך קו החשמל המוביל לדימונה , חזרה לקניון העירוני.

הגענו לאוטו חזרה ב 17:30, מאחורינו כ 210 ק"מ מתוכם כ 20-30 כביש.








סיכמנו שמים במדבר זה נהדר, שגבים מלאים משמחים ושאם נרצה (לטייל באמצע השבוע), אין זו אגדה.



ואלבום התמונות עצמו