טיולים לפי איזורים

30.1.2015

ארבעה מעלות והביתה. טיול בבקעת הירדן.


לתכנן טיול לחבורה המפוארת איתה אני רוכב זה לא דבר של מה בכך. לההוא יש דו"ש עם אלרגיה לסינגלים, אחרים מחזיקים אופנוע דו"פ עם מיכל דלק כה קטן עד ש 100 ק"מ בין תדלוקים הופך להיות אתגר אמיתי ומעל הכל העובדה שחלק ניכר משבילי הארץ הזו כבר סומן בגומי שעל הגלגלים שלנו הופך את שלב תכנון הטיול למאתגר לפחות כמו הטיול עצמו.
מהבחינה הזו, מדבר שומרון והבקעה עושים לי יחסית חיים קלים. 40 דקות מהבית, איזור שעדיין לא מיצינו, למטה מדבר ולמעלה ירוק. קלאסי. אז נסענו לבקעה.

נתחיל עם הסרט של רון, כמה ירוק!



היינו ארבעה: אמיר, רון, אריק ואני. כל היתר היו בנבצרות שאיכשהו קשורה לאשת חיקם. חלק היו עסוקים בגלל שהיא נעדרת וחלק היו עסוקים דווקא בגלל שהיא נמצאת. כנראה שככה זה.


התכנסנו בתחנת הדלק של מעלה אפריים, ומשם ירדנו דוך לעינות פצאל בשביל לא מתוחזק ומלא אבנים חופשיות שלא עשו לנו חיים קלים, בטח כשעוד לא הגענו לטמפרטורת עבודה. בשביל להוסיף עוד טרדה על המוח גם הטעינה של הג'יפיאס התחילה להבהב וכמו שאומר המשורר, בלעדיו אני חצי בן אדם אז עצרנו כמה פעמים בדרך כדי לנסות לפתור, ללא הועיל. לפחות הדרך ירוקה ומקסימה והלב מתרחב.

בעינות פצאל התחלנו לפגוש את מה שנראה לאורך כל היום, המון אנשים בחוץ, מלקטים עשבים, עושים על האש, נהנים מהירוק ומהטמפרטורות הנוחות יחסית.

אריק טבל ראש, אנחנו נשמנו קצת ויאללה ממשיכים.
נכסנו לשביל המוביל אל ואדי סינסילה ומסומן ירוק. רואים שהשטפונות השנה חירבו חלק גדול מהשבילים ובמקומות מסוימים היה ממש צריך "לסרוג" את המשך המסלול. עם הג'יפיאס הרבע תקין, לא תמיד זה היה קל אבל הסתדרנו והגענו לעלייה הראשונה של היום. מעלה ארוך יחסית ומחורבש כדבעי, עולה משום מקום אל שום מקום אחר אבל כבר סיכמנו שאנחנו רוצים לטפס על ההרים כי הם שם אז יאללה, למעלה. 
ההתחלה קצת יותר מורכבת ומבורברת מההמשך אבל הסתדרנו.

על הדרך שעשתה לנו חיים קשים פיצה הנוף המהמם שראינו בכל פעם שעצרנו לנשום קצת. 
בשלב מסוים החלטנו לעצור ולפתור את נושא הג'יפיאס בכל מחיר, אחרת נתברבר ישירות לתוך שטחי רש"פ וזה לא נראה לנו מומלץ במיוחד, בטח לא בתקופה הזו. אז עצרנו, אני חילקתי לכולם שוקולד כדי שיחשבו טוב יותר, ואריק בהברקה של רגע עלה על הבעיה ואילתרנו פתרון שהחזיק לא רע עד סוף הטיול. אפשר להסדיר דופק ולהמשיך.


רוכבים בשבילים, עוברים המון קבוצות של חקלאים שחופרים בארות, רועים את העדרים או סתם בדרך אל השדה או ממנו. כמויות כאלו של אנשים בשטח אני לא זוכר כבר הרבה זמן.
בשלב מסוים, ליד שדה ירוק עם נגיעות כלנית עצרנו לסנדביץ' והרמת הכוסית המסורתית, הפעם לציון יום הולדתו של אריק שחל באותו השבוע. 

פריחה, ירוק, סנדביץ' ויין. יש יותר טוב מזה?










משם המשכנו לכיוון וואדי א-דליה, שהשבילים המתפתלים על הגבעות שעוטפות אותו, תמיד פוטוגניים אבל במיוחד בעונה הזו.


ואיך אפשר בלי ברבור ניווט שלי שלקח אותנו להקפה לא מתוכננת של כ 8 ק"מ בתוך ערוץ נחל מבורדק עד אין קץ? לפחות זה קצת גיוון את שגרת השבילים, גם זה משהו.


משם לעוג'ה, יופי של זרימה יש בתעלה, החלפנו כמה מילים נימוסיות עם סב מקומי שהסתובב עם נכדו לידינו. באופן תמוה, הנכד לבש קפוצ'ון עם סמל אחת מחטיבות הביניים בהוד השרון. רציתי להציע לו טרמפ לבית הספר אבל ויתרתי, אני מניח שיש הסעות מסודרות.




























אחלה מקום העוג'ה וגם שם כמובן המון אנשים, אם כי בגלל שלא נורא חם, לא נרשמו התגלשויות.

מהעוג'ה אל מעלה כוכב השחר, מעלה מספר שתיים להיום. שום דבר לכתוב עליו הביתה אבל עלינו אותו בכיף. 

בקצה של מעלה כוכב השחר נמצא למרבה ההפתעה הר כוכב השחר או בשמו הערבי "קובת א-נג'מה". עלינו גם לשם רק כדי לגלות ערימה של מטיילי ג'יפים בגיל הפנסיה ומעבר לו מאזינים ברוב קשב להסבריו המפורטים מדי של המדריך על קווי ההתקדמות של הבריטים במלחמתם מול העותמנים, קו העוג'ות ועוד. אריק התאפק שלא לתקן את המדריך בכמה מקומות. כל הכבוד רואים שהוא גדל בשנה.






הנוף מכיפת ההר, מהמם!



יאללה, ממשיכים. דילוג קצר בכביש ונכנסים לשמורת נחל מכוך, שתזמן לנו את המעלה השלישי להיום, מעלה מכוך.
גם במכוך הכל פורח, הכל ירוק.








איפשהו בתוך כל הירוק הזה עצרנו עצירת בטיחות שאיך שהוא התגלגלה לזה שגמרנו את בקבוק היין של אריק והאופנוע של אמיר כמעט מחץ את רון כשנפל מהג'ק. גם כן עצירת בטיחות....


מהמכוך נכנסנו לקרנטל. אפילו שם ראינו נוכחות אנושית מוגברת וסימנים לכמה התחלות בנייה, כנראה שלא ייקראו למה שבונים שם "מעלה קרנטל ג'" או משהו כזה. לא נראה לי שהבית הלבן מיודע, וחבל.  ירדנו מהקרנטל ורצנו בכביש עד לייט"ב, שם מחכה לנו הסוכריה האחרונה של היום, המעלה הרביעי - מעלה ייט"ב, הידוע גם בכינוי "מעלה נביאים". אני הסתבכתי שם קשות פעם, עוד בתקופת ההאסקי, גיל עלה אותו ברגל בפעם אחרת ויש סיפור על חילוץ מסובך במיוחד של קבוצה אחרת משם. בקיצור, סוכריה אמיתית.

איכשהו גם בחרתי את הדרך הקשה יותר להגיע אל המעלה, מהנחל ולא מהגבעה שממול וככה יצא שהייתה לנו התשה קטנה עוד לפני המעלה. גם רון הלך לאיבוד אבל בסופו של דבר מצא אותנו ויאללה, עולים למעלה. 
הפעם ניקיתי איזה מובי דיק קטן בכך שלקחתי את הזרוע הימנית, הקשה יותר ויכולתי לה וגם שאר המעלה עבר ללא אירועים מיוחדים. רון התיידד בדרך עם רועה צאן שהיה מצויד בחמור ובאייפון (מעניין איפה שקע הטעינה?) וביקש לצלם אותו עולה, אני חושב שרון לא התנגד. בסוף הוא עשה פרצוף קצת עייף אבל זה רק למצלמה, הוא לא באמת התאמץ.



















גם המשך העלייה, איפה שמסורתית כבר אפשר לחזל"ש, הפעם היה עמוס באבנים משוחררות שלא נתנו לנו להוריד דופק. המון ג'יפים, המון מטיילים (פלסטינים), אפילו הציעו לנו איזה ביס מהשיפוד שלהם וניהלו איתנו שיחה באנגלית בניב מקומי אבל ויתרנו בנימוס.

מול מחצבות כוכב השחר עצרנו להתייעצות. קצת מיצינו ונכנסנו גם למצוקת דלק כך שהחלטנו לכנוס בכביש.
בדרך לאמיר נגמר הדלק והוא נגרר על ידי אריק וגם אצלי הדלק נגמר ומצאתי את עצמי יורד לכיוון מעלה אפריים בכוח הגרביטציה בלבד. איכשהו בסוף כולנו הגענו לאוטו מי על מנוע ומי בדחיפה.
סה"כ עשינו כ 140 ק"מ ב כ 6 שעות ברוטו.

סיכמנו שהבקעה היא אתר מועדף, שירוק הוא רקע לא רע בכלל לכל פעילות ושלכל מעלה יש שיר משלו.

קצת נתונים