טיולים לפי איזורים

11.2.2016

בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת - סיבוב דו יומי בערבה הדרומית ואילת.


באילת, באילת, שער העולם דרומה!  שלוש שנים שלא היינו פה וכבר מזמן רצינו לחזור. אז יאללה, יוצאים לדרך.
הסרט של רון יסביר את הכותרת.




ולסיפור בהרחבה:
לטיול יצאנו שבעה, אריק ואני נציגי השרון, רון וגיל ממחוז תל אביב ודורון, עמירן ודן נציגי השפלה.
התכנסנו בפונדק נאות סמדר ועל כוס קפה שחור ועוגיית תמרים אורגנית שנאפתה ממש מעבר לכביש התחלנו להתניע את היום. בחירת מילים מעט מוזרה, להתניע, כי דווקא האופנוע שלי סירב להתניע על הבוקר, אולי קצת נעלב שכבר כמה שבועות לא נתתי לו יחס חם. אריק טיפל באופנוע במלוא המיומנות והכלים שעמדו לרשותו אבל זה עמד במריו.

בסוף רק בגרירה ניאות הפרד להניע. ניחא. בין העוגיות לגרירות הזמן נזל בין האצבעות ויצא שרק בסביבות 11 בבוקר התחלנו לרכב. 



ואדי פורח במיוחד (שבדיעבד הסתבר כסימן לבאות) פיתה אותנו ואנחנו כשמפתים אותנו, מתפתים. אז משכנו איתו עד כמה שהיה אפשר. וגם אחרי.



משם עפנו בשבילים הטובים ליופי של תצפית מהר עייט. איפשהו בדרך אריק שיחק בדומינו עם האופנועים ואני נשארתי בלי רגלית צד ומאותו רגע נידונתי להשענת האופנוע על כל קיר מזדמן, כאחרון המוטוקרוסים (עם שטר מכר!).

התנחמתי בתצפית היפיפייה מהר עיט (שגם היא, בתורה, רק חימום לתצפית היפה באמת של היום, שעוד לפנינו). ויאללה, ממשיכים. חזרה מהירה לציר הנפט ומשם דהירה לכיוון מעלה גרופית, בירידה. 

כולנו התדרדרנו למטה כך או אחרת. רק עמירן (והרגל המקולקלת) התקשו קצת והסתייעו באריק שגם הוריד את האופנוע וגם נתן יד לחבר. יצא צדיק.

ממעלה גרופית רצנו לכיוון יטבתה, עשינו סיבוב בין שדות הבצל למקשות הדלועים ושוב הצטערנו שאנחנו בצד הלא נכון של הגבול לאור הדיונות יוצאות הדופן שיש בצד של הממלכה ההאשמית.
ביטבתה עצרנו לתדלוק של מכונה (הדופ הצמא בעיקר) ואדם. רק ב 13:30 התחלנו לרכב שוב, אחרי ששניצל בבאגט וכוס יין מצאו את דרכם למערכת העיכול של רובנו. רק דורון אכל גלידה. אמרנו לו, מה יש לך מגלידה דורון?  
יצאנו משם בדוך לכיוון מעלה שחרות. יופי של מקום. לא ממש אתגרי לאופנועים אבל אפשר לתת שם יופי של קצב וכך עשינו.

מקצהו של שחרות רצנו בסינגלים מהירים לכיוון בקעת עובדה. שום דבר לכתוב עליו הביתה. שום דבר גם לא הכין אותנו ליופי עוצר הנשימה של נחל מתק. גם בפעם הקודמת נפעמנו ממנו, אבל אז זה היה אחרי גשם ואיכשהו חשבתי שזה היה קשור. ובכן לא, נחל מתק מדהים גם כשהוא יבש. הפריחה פשוט עוצרת נשימה, הצבעים של הסלעים והאבנים מכסים ספקטרום שלם ופה ושם יש גם איזה גב מים. מד-הים.
(האופנוע שלי נשען על האבן כי כן, אין לו רגלית).
מה שעוד טוב בנחל מתק, זה שהוא הכין אותנו לצניחת הלסתות שעמדנו לחוות בתצפית הר ברך, התצפית היפה בארץ לדעתי. זה לא הפריע לדורון לנמנם מול הנוף, בכל זאת כבר 15:00 והשלאפשטונדה בשעה איחור.

וכבר כתבתי קודם שכשמפתים אותנו, אנחנו מתפתים. די מהר כולם נכנסו לפוזיציה ושאפו נוף מלוא הריאות.



יאללה, אין זמן, חושך עוד שעה וקצת, אז נאלצנו לקום ולהתחיל לחזור לכיוון האוטו. שבילים מהירים בבקעת עובדה. בדרך עצרנו בגב עישרון, עוד מקום קסום ומלא מים באמצע המדבר.



משם בעוד קצת סינגלים פורחים

והנה האוטו. הגענו ב 17:00 ויצא שכיסינו 110 ק"מ ב 6 שעות כולל הרבה הפסקות נדיבות. סוף היום הראשון.

העמסנו את האופנועים על העגלות, וירדנו לכיוון אילות, שם התאכסנו באירוח הכפרי של הקיבוץ.
בערב הייתה ארוחה טובה ומסע בטיילת בחיפוש אחרי הגלידה הטובה באילת (רמז - אין גלידה טובה באילת). רק דורון לא אכל גלידה,הוא בזבז את הקופון שלו ביטבתה.

בוקר היום השני, אחרי ארוחת בוקר קיבוצית כהלכתה ומילוי מיכל המצב רוח אצל רון, יצאנו לדרך.

טיסה נמוכה בנחל רודד וממנו בכיוון כללי דרומה, רוצים לראות קצת ים לפני תחילת היום הזה.



ומהקצה הדרומי של המדינה, שני ק"מ מטאבה, התחלנו לעלות צפונה. נכנסנו באיזור חוות הגמלים ויאללה, לרחבעם, יהושפט, שלמה ושאר המלכים שעל שמם נקראים הנחלים וההרים במרחב.
איפשהו דן נזכר בימיו כמוכתר המרחב ולקח אותנו לתצפית היפה באיזור.
רק שמאז שהוא הסתובב בשטח על הג'יפ כגביר בעיירה עברו כמה D9 באיזור ולטובת הקמת הגדר הפכו את העקוב למישור ומהתצפית לא נשאר הרבה. הסתפקנו בסיפורים מלוא החופן. 
אבל גם ככה ממש יפה פה, ממש.
הנוף מהמם, לא פחות. הרי הגרניט המרשימים, שבילי הנחלים המהירים ואפילו עדר יעלים בנחל שלמה בא לבקר.

עוד דבר שפגשנו בנחל שלמה זה מתופף שג'ימג'ם לעצמו באמצע המדבר. היה ביזאר ונחמד בו"ז.



משם המשכנו להר יואש. גם הנוף משם לא פרייאר.





מהר יואש בדוך לעין נטפים. טיול משפחות שעבר שם, גרם לנו לא להתעכב ולהמשיך הלאה. שביל קצת מחורבש אבל בהחלט אפשר לפתוח מהר ואיכשהו דווקא פה, מכל המקומות, דורון איבד את הקדמי ובדק את טיב הקרקע מקרוב. החבטה באיזור הצלעות הייתה משמעותית ולקח לנו קצת זמן עד שהוא אסף את עצמו והיה מוכן להמשיך. היעדרה של נרקוטיקה זמינה קצת הקשה על ההמשך המסודר. אריק גם טוען שבורר מפות ההצתה של דורון עצמו נמצא באיזור הצלעות ויצא שדורון המשיך את היום על המפה הרגועה, גם זה שינוי.
המזל הוא שלפנינו דרך הפטרולים שהיא ממש "שביל סובארו" לפי הגדרה, כך שלפחות החלק הזה היה קל יחסית.

אז אחרי שגם את דרך הפטרולים עפנו, נכנסנו לנחל בטם ואיתו המשכנו ישר עד התצפית שמתחת להר ברך, פחות מק"מ מאיפה שהיינו אתמול. בגלל שזו התצפית מספר 2 בארץ, היא מנסה יותר.



מהתצפית גישרנו קטע קצר  בסינגלים לכיוון מעלה סיירים. היו כמה קפיצות יפות.



דורון השתדל להמשיך ולרכב, באמת שהשתדל.


 אבל רק כשפגשנו איזה סובארו מפונצ'ר בשבילים הרעים שאחרי מעלה סיירים ויושבי הרכב תרמו לדורון קצת פראצטמול זמין , הוא נרגע ויכול היה להמשיך יחסית כסדרו. (לקח לעתיד, להוסיף משככי כאבים לערכת הע"ר שתמיד על הגב)

בדרך עברנו גם בגבי עתק, אם כי לא ממש התעכבנו שם



השבילים מהירים, ההרים גבוהים, אנחנו מבסוטים.



מושכים לכיוון באר אורה



ומבאר אורה על בסיס ציר הנפט שסיפק הזדמנויות אין ספור לקפיצות, וויליז ושאר עניינים בהם כוח המנוע מוסיף רבות לחיוך שממילא כבר מרוח מאוזן לאוזן.
בנחל רודד, 500 מטר מהאוטו, לעמירן נגמר הדלק. כנראה שהמכורסם האקזוטי די צמא. הרצועה של אריק שיצאה במערכה הראשונה, נשלפה שוב במערכה השלישית ויאללה, לאוטו.
גם היום השני נגמר עם 110 ק"מ ב 5.5 שעות עם הפסקות נדיבות לא פחות.

סיכמנו שאיזור אילת הוא תענוג אמיתי, שטיול יומיים בלי קשקושי עבודה ושאר טרדות יומיום הוא תענוג נדיר וטיול יומיים באיזור אילת הוא תענוג אמיתי ונדיר.

ועוד תמונה של הר ברך, כי זה אף פעם לא מספיק.





קצת נתונים


הצגת המסלול בעמוד ענן - היום השני