טיולים לפי איזורים

20.5.2016

אל בורות המים בין שדה בוקר למצפה רמון, טיול של סופעונה.

שלושה חודשים, פאקינג שלושה חודשים מאז שרכבנו בפעם האחרונה. פה ושם היו רכיבות קצרות וקרובות לשימור הכושר אבל טיול כהלכתו, במדבר, זה לא היה, מכל הסיבות הטובות והפחות טובות שבעולם. אבל הנה זה קורה, רגע לפני סוף העונה יצאנו להיפרד מהמדבר.

פה בדרך כלל נכנס הסרט של רון אבל רון לא בא הפעם, אז רק סטילס ומילים באמתחתנו. פעם זה הספיק, נקווה שגם היום.


יצאנו ארבעה: גיל, אריק, עמירן ואני. רון ואמיר נעדרו מסיבותיהם שלהם, דורון בחופשת התאוששות מראלי יוון ודן כבר מיצה את מכסת הטיולים הרבעונית ולכן נשאר בבית.
יצאנו מהמנטה של שדה בוקר, אותה מנטה בה נאמר המשפט המפורסם "אבל אין קלאץ' למכורסם במנטה".  קצת שבילים מהירים להורדת החלודה ויאללה, להר בוקר.

הטיפוס להר בוקר מעט מאתגר אבל מתגמל בנוף מדהים 360 מעלות (ובימים טובים, אפילו 365).
בגלל ההפוגה הארוכה כולנו, למעט עמירן, הגענו עם צמיג אחורי קרח למהדרין וזה בטח לא הקל על הטיפוס אבל כולנו עלינו ונשמנו אוויר פסגות.

מפסגת הר בוקר רכבנו במשהו שהזכיר יותר מהכל סוג של מסלול מוטוקרוס לייט והתפתל מסביב להר. קצת קפיצות, קצת באמפים. כיף.
ואז הגענו למעלה בוקר. אתר עבירות חביב לג'יפים עם מדרגות שחורות מצמיגים. עלינו לראות על מה מדובר.

כדי לקצר, אני וגיל עלינו בסבלות, אריק טיפס בגבורה את המדרגה ברכיבה והתפנה להעלות את האופנוע של עמירן. זה נגמר ככה:
אריק טוען שהוא לחש פה לאופנוע "תגיד לי איפה כואב לך" אבל האופנוע לא ענה.
אז גם את עמירן העלינו בסבלות ויאללה, להמשך הדרך.

המשכנו בכיוון כללי לבורות ציפורים, שמחנו מאוד לראות אותם מלאים ועצרנו קצת לנשום.



אריק כמובן טבל ראש, כי מסורת לא שוברים.


מבורות ציפורים המשכנו לכיוון הכביש לבסיס רמון ועם חצייתו עלינו על סינגל שחוצה את הר ערקוב.

סינגל עם קצת אבנים אבל מאפשר לתת קצב לא רע, בעלייה עד מעבר הר ערקוב ואז בירידה מההר שהייתה לדעתי החלק הכיפי ביותר בקטע הזה.










מהסינגל ירדנו בדוך אל בורות רמליה, נקודת המים השנייה שלנו להיום. הבורות מלאים וקפואים וגם פה אריק טבל את הראש, כי מה לעשות, המים היו שם.
אז אחרי שמילאנו את חובת הטבילה, חתכנו לכיוון תחנת הדלק בעבדת כי עברנו כבר 30 ק"מ והדו"פ של גיל כבר די צמא. אגרנו דלק ל 100 ק"מ הבאים וישבנו ללעוס משהו בצל. רגע לפני שקמנו, נכנס בחור על הוסברג 450 לתחנה. נדנו בראשנו לשלום והמשכנו. תזכרו אותו להמשך הסיפור.
התחלנו לרוץ על בסיס נחל עבדת ואחרי חציית כביש עלינו על רכס ושביל מחורבש להפליא שחותך דוך לכיוון דרום מזרח. היה מהיר ונחמד. בקצה השביל, עם החיבור לנחל צין, פגשנו שורה של אלות אטלנטיות פוטוגניות להפליא. אריק לא עמד בפיתוי ונתן לאחת מהן חיבוק (והסריח משרף עצים לאורך כל שאר היום)

לאורך נחל צין רכבנו וחתכנו את כפר אריכא, כפר בדואי לא מוכר אבל נראה מסודר למדי, חצינו את כביש 40 ויאללה, לבור קצינים, בור המים השלישי שלנו להיום.



ישבנו בצל, ניתחנו את שוק הדיור במגמות לפי עשורים וכשהרגשנו שהניתוח שלם, יצאנו להמשך המסלול.
(כל הכבוד על העירנות, גם פה אריק טבל את הראש, אבל אין תמונה)

ומה המשך המסלול? אמנם היעד הוא מצפה רמון אבל במקום לרכב 3 ק"מ ולהגיע, בחרנו בדרך הארוכה ויצאנו מבור קצינים לכיוון דרך הפסלים סובבת המכתש. 

התחרקשנו לנו על גדת המכתש עד שהגענו למעלה נוח וקדימה, למטה. רגע לפני, אריק מאבחן שהמוס הקדמי שלו סיים את דרכו המועילה והוא נוסע על הג'אנט. לקחנו בחשבון והמשכנו.
את הירידה עשינו כולנו על מנועים מכובים, השקט היה מרענן וכיפי. אבל כמו כל כיף הוא נגמר וכשהתנענו מחדש, זה ישר להילוך שישי בפול גז. ציר הנפט החולי בואך חניון בארות הוא תענוג של גז פתוח ורכבנו בלי לעצור עד שפגשנו אושיית דו"ג מוכרת רכובה על קטומ חשמלי מסוג אופניים. שוחחנו מעט על הא ודא ונפרדנו לשלום. חצינו את המכתש עד נחל גוונים ופנינו לטפס על הר גוונים.

הרבה זמן לא רכבתי שם, אין קושי כלשהו אבל הטיפוס יפה ויש נוף לא רע.



מהר גוונים יורדים למכתש ולשביל השחור שחוצה אותו. הטיול במכתש קצת שחוק (גיאולוגים, זו דאחקה במיוחד בשבילכם) אבל אם רוצים להגיע למעלה רמון, אין ברירה. ואנחנו רוצים. אז אין ברירה.
מעלה רמון היה סוג של מובי דיק קטן עבורנו, איכשהו תמיד נמנענו מלטפס אותו וקצת חששנו שנסתבך אבל אנחנו כבר פה אז קדימה.

תכלס?  לא ממש היה בעייתי. יופי של אחיזה, נתיבים ברורים יחסית והכל זרם.

גם עמירן, שקצת חשש שהטיפוס הוא מחוץ לסרגל המאמצים שלו, עמד באתגר בכבוד.



בסוף המעלה חתכנו לכיוון סוכה במדבר, ולתדלוק במצפה. עד כה עשינו 120 ק"מ נינוחים למדי, השעה הייתה 15:00 והדרך חזרה לשדה בוקר הייתה 55 ק"מ של חצץ ושבילים נוחים. 
אבל עלינו את מעלה רמון? מגיע לנו קפה לפחות? אז עצרנו במקום החדש של יפתח דבש, 

אורחן ארדון 6, החאן של יפתח, תעשו לייק.

שתינו קפה מעולה, כרסמנו קצת עוגיות, גם חליטת מרווה קרה ומרעננת הייתה שם. במילים אחרות, אירוח מדברי מהשורה הראשונה. ,תענוג!
ואגב, זוכרים את רוכב ההוסברג מעבדת? מסתבר שהעולם קטן ומצפה עוד יותר קטנה וכשבאנו ליפתח, הוא גם ישב שם. הייתה שיחה נינוחה..
video

אז אחרי הקפה והחליטה והעוגיות והשיחה הנינוחה והאוויר הטוב, החלטנו שאת מנת השטח שלנו להיום כבר מיצינו ולשדה בוקר נחזור בכביש. גם ה(אין) מוס הקדמי של אריק תרם להחלטה. תוך 20 דקות היינו חזרה באוטו. סה"כ עשינו כאמור כ 120 ק"מ שטח קשוח אבל כיפי. אריק סיכם ואמר שלמרות הנופים הטובים, השבילים המעולים והאתגרים שבדרך, הטיול הזה שווה בראש ובראשונה בגלל ההפסקות. אני מסכים.


קצת נתונים: