טיולים לפי איזורים

25.9.2015

ביקור במדבר - טיול ביכורים בין צאלים לירוחם.


רבים שואלים אותי (עאלק...) מהו סדר הפעולות להכנת טיול, ובכן:
1.מצא משבצת פנויה ביומן בה אתה ושאר החברים חופשיים מעבודה/ ילדים/ משימות ביתיות אחרות.
2. אם מצאת משבצת כזו, אין מה להמשיך, כל היתר יסתדר מעצמו.

באופן פלאי מצאנו משבצת שכזו ויצאנו רגע לפני סוכות לטיול ביכורים מדברי. טרם החלטנו אם יהיה זה הטיול האחרון של עונת 2015 או הטיול הראשון של עונת 2016. מה שכן, כדרכם של ביכורים, שמנו בטנא (או במסלול ה GPS במקרה שלנו) מכל טוב הארץ - חולות, סלעים, שבילים מהירים, מעלות, סינגלים ועוד ועוד.

קודם כל הסרט של רון, כמקובל:



ולסיפור המעשה:


יצאנו ממשאבי שדה בכיוון כללי החולות של ביר משאש. בדרך תצפתנו על פארק גולדה, שיהיה קצת כחול וירוק בעיניים, לפני כל הצהוב המדברי.

משם בקו ישר לחולות. בדרך גיל נשתל מול איזו תעלה, הגאס גאס היה בהילוך לא מתאים, הודה באשמה  ויישפט שלא בפניו.
בחולות היה תענוג, כך לפחות אומרים החברים. שביל ארוך ארוך, עולה ויורד, כ 13 ק"מ בלי קשקושי ניווט, פשוט לתת גז וזהו. דורון הוביל את הכנופייה בקצב מהיר ואת החיוכים בקסדות ראו גם באיזורי חיוג אחרים.


אישית הייתי פחות מחובר ופחות מרוכז כך שכל סשן החולות לא בא לי מי יודע מה טוב, אבל לסבול בחולות זו לא אופציה אז נאלצתי ליהנות, גם אם בקצב איטי קצת יותר.
כמקובל, עצרתי "לצלם" פה ושם, בעיקר כדי להצדיק את הקצב האיטי שלי...



(בתמונה, רון, בקצר רולבן - חרבה מימי הטורקים)

ממשיכים בחולות, בשטחי האש של צאלים, חוצים איזו לשב"יה מדוגמת ומגיעים לחציית נחל הבשור. קצת הסתנוורנו מהלבן הגירני בנחל, זה באמת משהו שלא רואים כל יום.
יאללה, עוד חולות. פה ושם פוגשים חצבים. עוד הזדמנות לתמונה.



עברנו ליד חורבות רחובות שבנגב אבל לא התעכבנו, המקום כבר מעט מוצה על ידינו. מה שכן, שרידי הטראסות שם הם פוטנציאל לא רע למקפצות והקפדנו לקפוץ איפה שאפשר.
בכלל, הערבוב הזה של שבילים מהירים יחד עם דיונות (שהן תת ז'אנר של שבילים מהירים בפני עצמן) בהחלט הוכיח את עצמו כמקדם טרפת די גבוה ואפשר להגיד שכולנו נהנינו, כל אחד בדרכו.

מפה לשם והנה נגמר פרק החולות בטיול עם חציית כביש 211 (באר שבע-ניצנה) באיזור כללי שבטה ונכנסנו לשטחי האימונים של התותחנים אהובי ליבי. לפודרה היה אותו טעם כאילו לא עברו 25 שנים מאז קורס סמפי"קים.

אבל אנחנו לא באנו להתאמן על מטרות סוללה, המטרה שלנו אחרת. אנחנו רוצים להגיע למזגן של המנטה בשדה בוקר, כי אולי קלאץ' למכורסם אין בה אבל ארטיק ובירה קרה יש גם יש. בדרך למנטה עוברים במעלה משורה. כמו בחולות גם פה, כולם עלו בקלות יחסית ואני קצת התקשקשתי ועליתי וירדתי עד שעליתי.



האמת שאין שם דרמות, אבל אחרי השבילים המהירים זה היה חילוץ עצמות לא רע בכלל.



משם בקצב מהיר על בסיס השביל האדום בנחל הבשור עד שדה בוקר שם עצרנו לתדלוק והפסקה ארוכה יחסית להשבת הנפש והורדת הטמפרטורות.
אחרי כשעה המשכנו בכיוון כללי ירוחם. בדרך עוד התארחנו בסינגל או שניים באיזור בורות חצץ.

עם חציית כביש 204 נכנסנו לאחד השטחים האהובים עלי ביותר, שטח הבר שבין שדה בוקר, משאבי שדה וירוחם. בחודשי החורף הוא תענוג אמיתי עם ואדיות ירוקים ומגוון מפואר של שבילים, סינגלים, נאקבים ושאר אפשרויות לרכיבה אתגרית. בעונה הזו אין ואדיות ירוקים אבל יש את כל השאר. זה היה הזמן שלי להתלהב בעוד שהפרצופים של שאר החברים הפכו להיות ארוכים יותר ויותר, בעיקר בגלל הטמפרטורות שהיו הרבה מעל ל 30 מעלות. הבטחתי להם הפסקה באגם בירוחם, אבל גם לשם עוד צריך להגיע.

אז עשינו קצת סינגלים.

וקצת שבילים פתוחים:

ואז עוד קצת סינגלים:



בדרך עצרתי לתמונה ייצוגית של חצב,קטמ וסמש.

והנה, כבר רואים את האגם. דורון היה מאושר (לפחות ככה זה היה נראה).



אז ירדנו לאגם:



ושם עשינו הפסקה נוספת, כי באמת שהיה חם. (בתמונות דגימת מגוון פרצופים, שלא תחשבו שאני מגזים)




למרות הפסטורליה היחסית, היה חם לאללה גם באגם. האוויר לא זז. אגרנו כוחות, כירסמנו את כל הפירות היבשים שהיו בנמצא. המים בקאמל בק גם הם נגמרו והתרכזנו בלא לעשות כלום ולזוז כמה שפחות.




כשגמרנו לזוז כמה שפחות, עלינו לאופנועים, עוד עלייה אחת כדי לשמור אותנו עירניים, סיבוב קל בואדי מתחת להר קשקשים ויאללה, בטיסה לשדה בוקר. אחרי שנה עם האופנוע, גיל סוף סוף העיז לעבור למפת ההצתה האלימה יותר והג"ג מצידו פתח גז כאילו אין מחר. החיוך של גיל התחיל בביסלמ"כ ונגמר בביסנ"מ.

בשעה 15:00 חזרנו למשאבי שדה. סה"כ עשינו כ 150 ק"מ מהירים ומגוונים והיה כיף גדול. עדיין לא החלטנו אם הטיול יסיים את העונה או יתחיל את העונה החדשה אבל כך או כך הוא בהחלט סימן טוב.


קצת נתונים