הפעם ירדו לא פחות מ 120 רוכבים אל חוות האנטילופות הסמוכה לצופר לנשום קצת אבק מדברי ובעיקר להרגיש ולהדגים אחוות רוכבים מהי. פעם כבר כתבתי שמבחינתי מדובר בוודסטוק של רוכבי השטח, אפשר לקרוא לזה גם האוקטוברפסט, גרסת הערבה.
הסרט של רון ימחיש ומי שלא יספיק לו, שימשיך לטקסט:
אז הנה הטקסט:
הגענו קצת מוקדם אז קפצנו לאורסולה, המסעדה המקסימה בצוקים לבירה ונקניקיות. היה מעולה.כשחזרנו החווה כבר המתה רוכבים והיה כיף גדול להיפגש שוב. ישבנו על עוד בירות עד שכבר לא הייתה ברירה וסמוך לחצות הלכנו לישון.
בבוקר קמתי מוקדם ובחמש בבוקר כבר חיברתי את ה GPS לאופנוע וצפיתי בזריחה. לאט לאט החווה התעוררה ואחרי ארוחת בוקר טובה, תמונה מסורתית ותדריך מסורתי לא פחות (לשתות מים, לא להשתולל, לא להרים אבנים, ראשון למטה...) יצאנו לדרך. אל הקבוצה הגרעינית שלנו (אריק, רון, גיל ואני) הצטרפו גם עוזי, חבר של אריק מהבוץ ובועז מהעמק.
יצאנו בכיוון כללי נחל נקרות, צפונה. בדרך מישהו פתח איזה שיבר וזימן לנו חוויה מעניינת של רכיבה בתוך מים זורמים בחצץ של נחל אשבורן
יאללה, מהר מהר למדרגה של המרזבה לפני שיגיעו עוד כמה קבוצות יהיה פקק...רון, גיל בועז ואני רצנו מהר ואריק חנך את עוזי שקצת התקשה בחצץ.
גיל ניסה ראשון, ניגש עם הרבה נחישות למדרגה:
אז משכנו אותו, סבלות תמיד עבדה פה.
רון גיוון קצת ועלה מהחריץ מימין, עם עוד קצת סבלות.
בינתיים הגיעה עוד קבוצה וגם אריק שסיפר שהוא ועוזי החליטו לחזור למחנה כי הקצב קצת קשה לעוזי שלא מורגל באירועים כאלה. נפרדנו לשלום והתפניתי גם אני לניסיון כושל לעלות את המדרגה, אז משכו גם אותי.
בקצה המדרגה נותרנו ארבעה אופנועים והתחלנו לעוף על דרב א-סולטאן בואך שדה בוקר. בהר ארחות בועז גיוון לנו בפנצ'ר, אז עצרנו לתקן ואגב כך לוודא שאריק ובועז הגיעו בשלום למחנה (ותודה לחפ"ק שהביאנו עד הלום)
ככה רצנו לכיוון נחל חווה, ממנו לנחל צינים ולא מאוחר מדי הגענו לשדה בוקר למילוי מחדש של כל סוגי הנוזלים שאדם ומכונה צריכים.
התכנית הכללית ליום הייתה להגיע על בסיס ציר הנפט למכתש רמון, וממנו על נחל נקרות לחזור לחווה. ניסינו לעלות את מעלה זיק ובכך להימנע מ 15 ק"מ בכביש אבל שילוב קטלני של פודרה אכזרית וכאב בטן אכזרי לא פחות שתקף אותי (סנדביץ' הטונה מארוחת הבוקר סומן כחשוד המיידי) גרמו לנו לסגת אחרי מספר נסיונות.
אז אחרי שבזבזנו זמן על מעלה זיק, נסענו עוד 15 ק"מ בכביש, עשינו עוד תדלוק בעבדת (הדו"פ הצמא של גיל...) ויצא שרק בסביבות 14:30נכנסנו חזרה לשטח כשלפנינו עוד 100 ק"מ עד שנראה קצה זנבה של אנטילופה, קצת לחוץ...
מה עושים ? ריתכנו את רגלית ההילוכים על ההילוך השישי, קשרנו אזיקון על ידית הגז ויאללה, בטיסה לכיוון ציר הנפט על בסיס נחל נפחה, ויתרנו על מאגורות נחש צמא שהיו בתכנית ועפנו הלאה, לנחל חווה. הנוף קצת נמרח במהירות שבה נסענו אבל לא פספסנו את הירידה שמאלה לכיוון מעלה נוח,
מהר מהר ירדנו אותו וטסנו במהירות עד חניון בארות. הקטע ממעלה נוח עד בארות היה אחד המהירים שרכבתי אי פעם, רוב הזמן על 3 ספרות במד המהירות, רכבתי כתף לכתף עם גיל בחול, בדשדש, בשבילים המהירים. היה כיף. בבארות עצרנו להפסקת בטיחות של ארטיק וקולה וניצלנו את הזמן להסביר לכל ה"אחים של סמי" מה פתאום נפלו עליהם כל כך הרבה אופנוענים ביום אחד.מבארות רצנו מהר לנקרות, פה כבר הייתי קצת עייף ורכבתי בקצב איטי יחסית, אם כי בחצץ העמוק שיש עכשיו בנקרות אי אפשר באמת לרכוב לאט.
בסביבות השעה חמש וקצת הגענו לאנטילופות. עייפים מחויכים, מאובקים ומפודרים.
השלכנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה ובכינון ישיר עפנו לשכשוכית, לתת לעצמות קצת מנוחה בתנאים מקלים. סה"כ כיסינו כ 200 ק"מ היום.
בערב היה יופי של אוכל (קייטרינג בר בשטח שמגיע להם המון קרדיט על האוכל הטעים והמגוון ועל ההשקעה הרבה) ובסיוע של קצת יותר מליטר בירה נפלתי שדוד עד הבוקר.
היום השני
היום השני הוא משהו אחר. אחרי האטרף של היום הראשון כולם מתעוררים קצת יותר לאט, קצת יותר רגוע. בד"כ הקבוצות מהיום הראשון מתבלגנות ומתערבבות וכך יצא שעוזי עזב אותנו אבל קיבלנו את צור ואת פלג ובכוחות מחודשים יצאנו לרכיבה בכיוון כללי נחל עשוש.
אוויר טוב של בוקר, קצב טוב. תענוג.
מתישהו לאורך העשוש הבחנתי בערוד שרץ על הציר לידי.
אחרי עוד מבט הבנתי שיש שם איזו רגל שבורה ואפילו דימום לא סימפטי ר"ל. מיד כשיצאנו מהנחל דיווחנו לרט"ג, שיעשו את מה שהם יודעים.
מהעשוש המשכנו לערוד (הנחל, לא החמור) ורכבנו קטע קצר שבד"כ אנחנו פוסחים עליו- ממיצר ערוד לבארות עדה. זה היה תענוג אמיתי עם יופי של חצץ ואחרי כמה ק"מ, כשנגמר, כמעט חזרנו לעשות עוד פס.
משם לפארן, עצירה מנדטורית לשטוף את הקרחת בברז של מקורות.
ואז ריצה מהירה בנחל. השטפונות מראש השנה עוד השאירו קצת מים פה ושם.
במפגש פארן-ציחור פנינו דרומה, לציחור ומשם לציר הנידח בין כיפת חמדה לרכס מנוחה.
האמת? יופי של ציר, עולה, יורד ומתפתל מסביב לגבעות הנמוכות. יש הרבה הזדמנויות לגלגלים באוויר וגם תצפיות מרהיבות לכיוון מזרח. כולם נהנו.
עצרנו להפסקה מתחת איזה עץ נדיב ופתאום הטלפון מצלצל (היי, יש קליטה!). על הקו וטרינר מהרט"ג שטרח והסביר ארוכות מדוע ייתנו לטבע לעשות את שלו בעניין הערוד מלפני כמה פסקאות. הודינו לו על העדכון ובירכנו את הנשר מאתמול על הארוחה הקרבה ובאה.
אנחנו עוד המשכנו לטוס בציר המערכת עד האנטילופות. הגענו לחווה אחרי כ 120 ק"מ. יום קצר ומרוכז.
משם עוד קפיצה לשכשוכית (ובירה) ואז קפיצה לאורסולה לארוחת צהריים (ובירה) ובכך תמו להם 48 שעות של אסקפיזם חברתי מוטורי משובח.
סיכמנו שמדבר זה כיף, אופנועים זה כיף וזולו זה כיף אבל אופנועים במדבר עם זולו זה הכי כיף.
קצת נתונים
קובץ GPX של המסלול: - היום הראשון
קובץ GPX של המסלול: - היום השני
קובץ לגוגל ארץ - היום הראשון
קובץ לגוגל ארץ - היום השני
הצגת המסלול בעמוד ענן - היום הראשון
הצגת המסלול בעמוד ענן - היום השני
קישור לאלבום התמונות של המסלול
והנה עוד תמונה של כל הצוות, כבר אמרתי שהיה כיף?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה