טיולים לפי איזורים

12.5.2017

נוסע עד שעוצר - טיול סופעונה לדרך הארוכה בין שדה בוקר למצפה רמון.


סוף העונה של המדבר הגיע וכמקובל סרגתי מסלול שיהיה ארוחת טעימות של חלק מהקטעים שיותר אהבנו לאורך החורף האחרון. אני יודע מה עשיתי בחורף האחרון אבל בבלוג לא ממש כתבתי, מסיבות שונות ומשונות. הטיול הזה היה קצת אחר. על הדרך גם חגגתי יומולדת, היה כיף.

הסרט של רון יספר את הסיפור המלא, בצבעים חיים:



ועכשיו בגרסת השחור-לבן:

את ההתראה לטיול הוצאתי בתחילת השבוע. הרבה תירוצים עברו בסך אבל דורון, אריק ורון אישרו והתחלנו להתכונן. 
בעיה קטנה אחת הייתה לדורון והיא שאת האופנוע שלו הוא שלח כמה ימים קודם ליוון, כי Hellas Rally תיכף מתחיל. אריק כמו חבר טוב (?) מיד הציע את ה 640 שבימים כתיקונם משמש כקומיוטר ואפילו החליף לו צמיג אחורי למען הגבר מוטיבציה.

אז אפשר לארגן אופנוע אבל האם זו תהיה החלטה נבונה לצאת? 

לכאורה, אין שאלה. שבוע לפני ראלי בחו"ל אין מצב לקחת סיכון ולצאת למסלול אתגרי במדבר על אופנוע בן 18, כבד, רוטט ומווברץ, נכון? אז זהו, שבמרחב המטורלל שבין אריק לדורון, אין מקום להחלטות נבונות וכך מצאנו עצמנו פורקים את המפלץ במנטה של שדה בוקר. דורון הזכיר את בולס השקמים הי"ד וזה אמור היה להרגיע אותנו. זה לא.

אבל אם לא נתחיל, לא נגמור, אז הנענו והתחלנו לרכב לכיוון הר בוקר. 



22 מעלות צלזיוס, רוח קרירה, תענוג. אריק על ה 640, מפרגן לדורון את ה 350 הקליל והנה הגענו לעלייה להר בוקר. אתגר קטן לחימום.

בלי יותר מדי עניינים (טוב, אולי קצת) הגענו למעלה ונשמנו את הנוף. ויש ברוך השם נוף כדי לנשום מלוא הריאות.



משם, לאתגר הבא שהגיע מהר מאוד, מעלה בוקר. (פה נכנסת מוזיקה דרמטית)



כדי שיהיה מעניין, רגע לפני המדרגות יש אמבטיית פודרה שמוגשת על מצע של אבנים חופשיות כך שקשה מאוד לשמור על קו. נוסיף לזה את העובדה שאנחנו גם עם ה 640 שמתכנניו, אי שם בשנות ה 90 של המאה הקודמת לא חשבו שייצטרך להתמודד עם זוועות מסוג זה ונבין למה הפרצוף של רון נראה כפי שהוא נראה:








אז חיפשנו ומצאנו קו הגיוני. בתמונה - דורון מחלטר כשוטר תנועה.
את ה 640 העלינו במאמץ משותף, אריק טייל למעלה עם ה 350 ועם ה 500 של רון (טראקשיין קונטרול!) . אני ניסיתי לעלות עצמאית אבל נדרשתי לקצת עזרה....

מחקנו את מעלה בוקר מהרשימה. ממשיכים. די מהר הגענו לנחל דרורים, אחד מהמקומות שאני יותר אוהב לרכב בהם.

עליות, ירידות, מדרגות סלע, ממש רכיבה ב 4K. תענוג. 


מנחל דרורים יצאנו לכיוון שבטה. עשינו סיבוב מהיר על כתף שבטה בין מכתשי הפגזים ואני הרהרתי בקסדה באינספור מטרות הסוללה שביצענו לכיוון לפני 25 שנים (ואיך שהזמן עף....). משם חזרה דרך תוואי השלוחה הדרומית שנסעה בין נחל שורק לקסיימה. בדיוק 101 שנים לאחר שנחנכה, הסוללה עדיין עומדת איתנה ואיכות הביצוע של פועלי האימפריה העותמנית ראוייה לציון.

חשבתי להתעכב קצת על שרידי המבנים המיוחסים לתחנת הרכבת אבל היה חם ופשוט טסנו להפסקה בחורשה הקרובה לגן הלאומי שבטה.




למרות שלא צריך סיבה מיוחדת, ניצלנו את ההזדמנות להרים כוסית ראשונה של וויסקי (דבש!) לחיי השנים שעברו והשנים שעוד יגיעו.
תוך כדי המנוחה הפעילה בצל האקליפטוסים התפנינו לנתח את התנהגותו של דורון בטיול. הנ"ל, שלא כהרגלו, רוכב בסדר התנועה, בלי עקיפות ובלי להיות עמוד הענן (והאבק) שלפני המחנה. המסקנה אליה הגענו היא שאם לוקחים לדורון את ה GPS ונותנים לו לרכב על אופנוע של מישהו אחר, זה מה שמצליח לרסן את קדחת הגז ממנה הוא סובל. האם מצאנו את הקריפטונייט? נחיה ונראה.

עוד קצת מנוחה ברוח הקרירה שבחורשה ויאללה, ממשיכים - התחנה הבאה "מעלה רסיסים". 

בדרך לשם דורון דאג להפריך את הכלל שניסחנו רק כמה דקות קודם ושעט קדימה על ה 640 בלי GPS ובלי עניינים מיוחדים בדוך אל המעלה. 

פעם שלישית שאנחנו פה בתוך כמה חודשים, מעלה נחמד. כולנו עלינו מהר יותר או פחות, רק ה 640 (שכאמור הפעם תופעל על ידי דורון), התקשה במשימה ונדרשה עזרה קבוצתית.





אבל גם את זה עברנו. השעה כבר 12 בצהריים וחם אז ממהרים לאתגר הבא, הר חמרן. (אמרתי כבר שמדובר בארוחת טעימות מדברית, לא?).
רצים בשבילים המהירים , מול באר חפיר אריק לוקח את הדברים בצורה מילולית, נותן קפיצה נלהבת קצת יותר מדי וכמעט חופר בור באדמה עם הפגים אבל חוץ מזה הדרך עוברת ללא בעיות מיוחדות. מגיעים לעלייה הראשונה בדרך לאמבטיה. אני עולה,  ה 640 אחרי אבל רק עד שלב מסוים. מתישהו הוא הונח מעדנות על הרצפה ומסתבר שגייזר של מים חמים פרץ מצינורות הקירור ואנחנו מתחילים לגרד קצת בראש. 
אריק פרס את הכתק"ל, חיזק שני בנדים, הוסיף אזיקון, שיהיה למזל. את המים החסרים במערכת השלמנו מהקאמל בק (ואגב כך משאירים את דורון ואריק בלי מים לשעה הקרובה) ויאללה, לחמרן. 
אריק המשיך לקחת אחריות על ה 640, השאיר את ה 350 לדורון וקדימה למעלה.

גם במעלה הזה דורון עצר באמצע ואריק שוב סייע. מאוחר יותר הוא הסביר את הלוגיקה הפתלתלה שעל פיה הוא נוהג, אם אפשר בכלל לדבר על לוגיקה בהקשר הזה....
"זה לא אופנוע שלי אז אני נוסע עד שהוא עוצר ואז אני קורא לאריק" כך דורון. השיטה שעבדה במעלה בוקר, ומעלה רסיסים יושמה גם בחמרן על שתי עליותיו.

לאמבטיה? לאמבטיה! אני עליתי, אחרי אריק עם ה 640 שהיה מאושר מהטיפוס החלק, כנראה שגם ה 640 הבין שצריך להתחיל לזוז אחרת קל זה לא יהיה.

גם רון נתן עבודה:



ודורון? כמצופה, דורון נסע עד שה 350 עצר ואז אני ירדתי לעזור. כשעליתי חזרה היו בלונים, נרות ועוגת יומולדת. אין ספק ששפת האמבטיה היא המקום האידיאלי לציין בו (שוב) את יום ההולדת. 
אריק גם שלף את בקבוק היין שהסליק אי שם בין סלעי החמרן בפעם הקודמת שהיינו שם, לפני כמה חודשים והרמנו כוס שנייה. זכות גדולה להעביר את הקדנציה עם חברים כאלה ותחביב כזה. 



תוך כדי החגיגות מסתבר שגם נזילת שמן קטנה נגרמה מהנפילה וגם הברקס האחורי מגיר נוזלים ובעצם חוץ משמן בולמים, ה 640 משפריץ החוצה כל נוזל שיש לו. 
תמונת המצב היא שאריק ודורון בלי מים, ה 640 חצי תקול ומאיים בהתחממות בכל עצירה וגם אריק דואב מהקפיצה המוגזמת.
בנוסף, כל מופע הצילייגריות המרהיב הזה מתרחש על הר חמרן, אחת הנקודות הנידחות שיש לאיזור חיוג 972 להציע, בצהרי יום חם. אז מה עושים? לא עושים. מתעלמים. מפנים כידון לכיוון מצפה רמון ויאללה.

יורדים מהר חמרן ונכנסים לנחל עקרב, לרצף דשדש של כ 20 ק"מ על עקרב-דרבן. בדרך פגשנו בדואי משתכנז עם ג'ימני (!) לא התעכבנו לבדוק אם את הקפה הוא שותה ממקינטה.
בחיבור של עקרב-דרבן האלות בפריחתן צובעות בירוק את המדבר ועושות נעים בעיניים.
יצאנו לכביש בורות לוץ (ציר "סובנה" כמו שאריק מקפיד לקרוא לו, זכר לימיו בבה"ד) קישור קצר לכניסה לסוכה במדבר ומשם בשבילים נוחים עד הסונול של מצפה.
שם, בצל הנעים של מסעדת פנגיאה הסגורה (פתוח א-ה, כשר!) שתינו משהו קר, אכלנו משהו קר ובאופן כללי השבנו את נפשנו. לאור שלל התקלות, נדרשנו להחליט איך ממשיכים מכאן. בתכנית היו עוד כ 45 ק"מ על ציר הנפט בחזרה לשדה בוקר. 
כדי לעשות זאת בישוב הדעת הנדרש, הרמנו כוסית, שלישית במספר. זה כבר היה בשכיבה, מסיבות מובנות.



הוויסקי היה טוב, הרוח הייתה קרירה, הרגשנו מצוין ולא ראינו סיבה לשנות זאת. לכן, פה אחד הוחלט על חזרה לשדה בוקר בכביש. ההחלטה הייתה עקבית עם החלטה דומה שהתקבלה לפני שנה בדיוק, בטיול סוף העונה של 2016. לא שהיינו צריכים את השיעור הזה אבל שוב למדנו שקהלת צדק:

 "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש"

החלטות כמו של קהלת קל לקבל כשלרשותינו  עומדת ארמדה אוסטרית בשלל נפחים ותוך קצת יותר מעשרים דקות כבר העמסנו את האופנועים על העגלות בשדה בוקר.

סיכמנו שלמדבר יש הרבה מעלות, שבאביב יש הרבה מעלות ושלתחביב שלנו יש הרבה מעלות.

סה"כ רכבנו כ 130 ק"מ ב 6 שעות ברוטו. טיול קל יחסית (למעט המעלות...).

ועוד תמונה של ה 640, זה שסובב את כל הטיול הזה. פעם אחרונה שלו במדבר בפורמט הזה. (נכון אריק?)




25.11.2016

זולו במדבר 2016



עוד שנה עברה ועוד פעם יצאנו לטיול השנתי הידוע בכינויו זולו במדבר". זו תמיד חגיגה לראות כמות גדולה של רוכבים מגיעים למדבר. כמו תמיד את ההתכנסות הקדים מאמץ לוגיסטי ואדמיניסטרטיבי עצום של איתור מובילים, בניית קבוצות, תפירה של האירוע לפרטיו ורחמי יחד עם הערכתי נתונים למנהלי השבט שטורטרו ללא הפסק בתקופה שקדמה למפגש.

בשנתיים האחרונות ההתכנסות הייתה בחוות האנטילופות אבל כנראה שהשנה עברה אימפלה שחורה בין החווה לשבט וההתכנסות נדדה לראס השיטה, איפה שהתכנסנו לפני ארבע שנים.
השבט גדול יותר מהמיקום וכמו תמיד האווירה בערב ההתכנסות הייתה חגיגית וכיפית. תענוג לפגוש את כל החברים
ואחרי שאמרתי את זה, אני חייב לומר שמה שעבד לפני ארבע שנים עם 74 חברים, יצא קצת צפוף הפעם, כשהגיעו מעל 130 איש. מקומות הלינה היו די במשורה וחלק מהנוכחים נדרשו לרעיונות יצירתיים כדי להתמקם בנוחות.

קודם כל הסרט של רון, שניכנס לראש:

זולו במדבר 2016 from Ron on Vimeo.

4.11.2016

מנגבים אבק - סינגלים ושבילים בדרך לחומוס בהרודיון


הידיעות על התפטרותו של דוידי פרל, ראש מועצת גוש עציון, תפסו אותנו בהפתעה. "העדפתי שקט על צדק" הוא אמר. גם אנחנו מעדיפים שקט על פני כל דבר אחר ומיד נזכרנו בידידנו מקהילת קודש מעלה רחבעם, דרורי, האיש ובית הקפה, וחפצנו לשמוע ממנו את פרשנותו למתרחש.
דא עקא, בית הקפה בו ישבנו אשתקד הפך מאז גם הוא לרמץ וקפה כבר אי אפשר לקבל שם, מקסימום קרטושקעס. מלחמות היהודים תמיד היו הקשות מכולם.
בצר לנו חישבנו מסלול מחדש ובמקום קפה במעלה רחבעם, סגרנו על חומוס בנוקדים. איך היה? הסרט של רון יסביר:




ולסיפור:

26.8.2016

מהעמק אל ההר - תאנים ופודרה בצפון רמת הגולן


נוסעים לגולן! יש בכלל אופציה אחרת? בכל מקום אחר חם ולח, שם פחות. 
הרעיון היה לטייל באוויר הקריר, לטבול ראש בבריכה או שתיים, להשקיף מפסגת החרמון הזוהרת ולחזור הביתה. בפועל יצא כמעט טיול קולינרי שההיילייט שלו היה תאנים מהבוסתן ולבנה דרוזית משובחת (וגם כנאפה).

הנה הסרט של רון (ותכף אחריו הפרטים).



עורבים לצפון הרמהג from Ron on Vimeo.
הנה הפרטים:

17.6.2016

מחילזון לדלתון - אבנים מתגלגלות בגליל.


זהו, הקיץ התחיל. אין לאן לברוח. גם לרכוב הפך להיות אירוע שמצריך תכנון בהתחשב בתחזית וכך מצאנו עצמנו, דיירי קבוצת הווטסאפ "שלג במצפה רמון" בה נרקמות כל עלילות הבלוג, מפריחים רעיונות סרק לטיול בכל הטווח שבין טיול דיונות בדרום דרך בית ג'וברין, השומרון, הכרמל ועוד. כל המקומות הללו טובים ומכובדים אבל כמו שכבר אמר פעם צ. צרפתי "זה לא זה, זה ליד...". הימים נוקפים, מועד הטיול מתקרב ושום דבר לא מתלבש. 

ואז, כשהלחץ כבר עלה, בעודי רובץ מול הטלוויזיה, צופה בעוד כתבה המציינת 10 שנים ללבנון השנייה, הווטסאפ מצפצף "חאלאס עם המסלולי בררות האלה. עשור ללבנון השנייה מחייב אותנו לדישון ולג'ייש" פסק אריק שכנראה היה ישוב בביתו מול אותו ערוץ ממש. 
זה היה קצה החוט שהייתי צריך. עוד באותו ערב נתפר מסלול של 160 ק"מ -  "החבילה הכפרית", בין  יישובים ומושבים, כפרים וערים.
הודעתי לחברים שהטיול הפעם נינוח במיוחד, הרבה שבילים לבנים, פה ושם כביש לגישור אבל הפיצוי בוא יבוא בדמות נופים מרהיבים ואוויר טוב. 
מה קרה בסוף? הסרט של רון ייתן קצת רמזים:

20.5.2016

אל בורות המים בין שדה בוקר למצפה רמון, טיול של סופעונה.

שלושה חודשים, פאקינג שלושה חודשים מאז שרכבנו בפעם האחרונה. פה ושם היו רכיבות קצרות וקרובות לשימור הכושר אבל טיול כהלכתו, במדבר, זה לא היה, מכל הסיבות הטובות והפחות טובות שבעולם. אבל הנה זה קורה, רגע לפני סוף העונה יצאנו להיפרד מהמדבר.

פה בדרך כלל נכנס הסרט של רון אבל רון לא בא הפעם, אז רק סטילס ומילים באמתחתנו. פעם זה הספיק, נקווה שגם היום.

22.1.2016

חלב שקדים בין גבולות לעזוז



פרולוג (שיבהיר קצת על מה ומי מדובר)

סיכום השנה של 2015, פורמט הטקסט, היה תמציתי ורזה, וכמה קוראים אף טרחו ופנו לפרקליט הבלוג והביעו בפניו את טרוניותם.
אי לכך, הוחלט להרחיב מעט את היריעה ולשתף את הקוראים בשינוי המשמעותי ביותר בשנה האחרונה, שינוי שלא זכה לפירסום הראוי לו בזמן אמת.
אפשר לקרוא לזה  "הרכש האחרון", "ההחתמה המפתיעה של הקיץ"  ואפילו "התקוה הלבנה מול הנעלם הגדול".
אבל הכותרת המדויקת יותר תהיה צירופם של שני שמות לקבוצת הווטס-אפ הפעילה  "שלג במצפה רמון", לאחר ליל דיונים מרתוני.

21.1.2016

סיכום עונת 2015

הנה חלפה עברה לה עוד שנה. לא הייתי טורח לסכם אלמלא הודיע לי פרקליט הבלוג  חגיגית שללא סיכום לא ניתן לפתוח את עונת 2016.
2015 הייתה שנה מאתגרת. העובדה שחלק ניכר משבילי הארץ הזו כבר עבר תחת קוביותינו אתגר אותי למציאת מסלולים חדשים וזוויות חדשות למסלולים ותיקים.
2015 גם הוכיחה את מה שבעצם לא צריך היה להוכיח מעולם - זה לא משנה על מה אתה רוכב ולאן אתה רוכב אלא רק עם מי אתה רוכב. היו חברים שלקחו פגרות יזומות או פגרות מאונס, אבל כולם, כמו איירובוט מאולף, חזרו לבסיס האם במוקדם או במאוחר. פה ושם אירחנו רוכבים שלא מן המניין ואפילו ראלי על פי כל החוקים והכללים נרשם ביום האחרון של השנה (על זה עוד לא כתבתי, אולי, מתישהו).

בקיצור, כמו תמיד, תראו את הסרט של רון ולא תצטרכו לקרוא עוד מילה אחת אפילו.





ברוכה הבאה 2016, תני בראש!


4.12.2015

בין דרגות לערוגות - יום חם במדבר קר.


הרבה זמן לא היינו במדבר יהודה, אז החלטנו לצאת לשם השבוע. תפרתי מסלול שכולל סינגלים, שבילים וגם קצת "אין סינגלים" ו"אין שבילים", לפי הצורך. התחזית דיברה על גל קור חריג אבל המדבר שמר אותנו בטמפרטורת עבודה לאורך כל היום.

הסרט של רון יסביר:

13.11.2015

מערד לים המלח - יום שישי ה 13 במקום הנמוך ביותר בעולם


יצאנו לסיבוב בין ערד לים המלח. התאריך היה יום שישי, 13 בנובמבר. בדרך כלל אני לא רוכב ביום שישי ה 13. זה לא שמדובר באמונה טפלה, מה פתאום?. באמת קורים דברים לא סימפטיים ברכיבות בתאריך הזה אבל הפעם זו רכיבת פיצוי במקום ראלי באר מנוחה שבוטל (או נדחה? אשרי המאמין) אז הרווחנו אותה ביושר.

יצאנו לאיזור ערד, גם שם ירדו כמויות נכבדות של גשם בשבועות האחרונים ובהתאם נתפר מסלול שאמור להיות אטרקטיבי בעונה הרטובה.

ראשית וראשון, הסרט של רון:

30.10.2015

יששום מדבר וציה - טיול של אחרי השטפונות



מצווה גדולה מדאורייתא לראות מים במדבר בכלל ולצפות בשטפונות בפרט. כך מתאר זאת הנביא ישעיהו (ההדגשות לא במקור):

א יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת ב פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד יהוה הדר אלהינו ג חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו ד אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם ה אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה ו אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ז והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא ח והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו.

אני שמח להגיד שהנביא צדק כמעט בהכל, אולי רק הסיומת של "אוילים לא יתעו" הייתה קצת מוגזמת והאווילים טעו גם תעו. 
הנה הסרט של רון שישפוך קצת אור על הפתיחה הסתומה הזו:

16.10.2015

זולו במדבר 2015 - יומיים עם השבט הכי מוצלח בארץ.

זו כבר הפעם השלישית שבה אני משתתף באירוע בו שבט זולו מתכנס על רוכביו ודוגי"ו ויורד אל המדבר.
הפעם ירדו לא פחות מ 120 רוכבים אל חוות האנטילופות הסמוכה לצופר לנשום קצת אבק מדברי ובעיקר להרגיש ולהדגים אחוות רוכבים מהי. פעם כבר כתבתי שמבחינתי מדובר בוודסטוק של רוכבי השטח, אפשר לקרוא לזה גם האוקטוברפסט, גרסת הערבה.

הסרט של רון ימחיש ומי שלא יספיק לו, שימשיך לטקסט:




אז הנה הטקסט:

הגענו קצת מוקדם אז קפצנו לאורסולה, המסעדה המקסימה בצוקים לבירה ונקניקיות. היה מעולה.


כשחזרנו החווה כבר המתה רוכבים והיה כיף גדול להיפגש שוב. ישבנו על עוד בירות עד שכבר לא הייתה ברירה  וסמוך לחצות הלכנו לישון.



בבוקר קמתי מוקדם ובחמש בבוקר כבר חיברתי את ה GPS לאופנוע וצפיתי בזריחה. לאט לאט החווה התעוררה ואחרי ארוחת בוקר טובה, תמונה מסורתית ותדריך מסורתי לא פחות (לשתות מים, לא להשתולל, לא להרים אבנים, ראשון למטה...) יצאנו לדרך. אל הקבוצה הגרעינית שלנו (אריק, רון, גיל ואני) הצטרפו גם עוזי, חבר של אריק מהבוץ ובועז מהעמק.
יצאנו בכיוון כללי נחל נקרות, צפונה. בדרך מישהו פתח איזה שיבר וזימן לנו חוויה מעניינת של רכיבה בתוך מים זורמים בחצץ של נחל אשבורן

יאללה, מהר מהר למדרגה של המרזבה לפני שיגיעו עוד כמה קבוצות יהיה פקק...רון, גיל בועז ואני רצנו מהר ואריק חנך את עוזי שקצת התקשה בחצץ.

גיל ניסה ראשון, ניגש עם הרבה נחישות למדרגה:


 גם היא הייתה נחושה, כך מסתבר.


אז משכנו אותו, סבלות תמיד עבדה פה.

רון גיוון קצת ועלה מהחריץ מימין, עם עוד קצת סבלות.
בועז עלה לא רע אבל נדרש למשיכה בחלק האחרון. 

בינתיים הגיעה עוד קבוצה וגם אריק שסיפר שהוא ועוזי החליטו לחזור למחנה כי הקצב קצת קשה לעוזי שלא מורגל באירועים כאלה. נפרדנו לשלום והתפניתי גם אני לניסיון כושל לעלות את המדרגה, אז משכו גם אותי.

בקצה המדרגה נותרנו ארבעה אופנועים והתחלנו לעוף על דרב א-סולטאן בואך שדה בוקר. בהר ארחות בועז גיוון לנו בפנצ'ר, אז עצרנו לתקן ואגב כך לוודא שאריק ובועז הגיעו בשלום למחנה (ותודה לחפ"ק שהביאנו עד הלום)

ככה רצנו לכיוון נחל חווה, ממנו לנחל צינים ולא מאוחר מדי הגענו לשדה בוקר למילוי מחדש של כל סוגי הנוזלים שאדם ומכונה צריכים.
התכנית הכללית ליום הייתה להגיע על בסיס ציר הנפט למכתש רמון, וממנו על נחל נקרות לחזור לחווה. ניסינו לעלות את מעלה זיק ובכך להימנע מ 15 ק"מ בכביש אבל שילוב קטלני של פודרה אכזרית וכאב בטן אכזרי  לא פחות שתקף אותי (סנדביץ' הטונה מארוחת הבוקר סומן כחשוד המיידי) גרמו לנו לסגת אחרי מספר נסיונות.

אז אחרי שבזבזנו זמן על מעלה זיק, נסענו עוד 15 ק"מ בכביש, עשינו עוד תדלוק בעבדת (הדו"פ הצמא של גיל...) ויצא שרק בסביבות 14:30נכנסנו חזרה לשטח כשלפנינו עוד 100 ק"מ עד שנראה קצה זנבה של אנטילופה, קצת לחוץ...

מה עושים ? ריתכנו את רגלית ההילוכים על ההילוך השישי, קשרנו אזיקון על ידית הגז ויאללה, בטיסה לכיוון ציר הנפט על בסיס נחל נפחה, ויתרנו על מאגורות נחש צמא שהיו בתכנית ועפנו הלאה, לנחל חווה. הנוף קצת נמרח במהירות שבה נסענו אבל לא פספסנו את הירידה שמאלה לכיוון מעלה נוח, 
מהר מהר ירדנו אותו וטסנו במהירות עד חניון בארות. הקטע ממעלה נוח עד בארות היה אחד המהירים שרכבתי אי פעם, רוב הזמן על 3 ספרות במד המהירות, רכבתי כתף לכתף עם גיל בחול, בדשדש, בשבילים המהירים. היה כיף. בבארות עצרנו להפסקת בטיחות של ארטיק וקולה וניצלנו את הזמן להסביר לכל ה"אחים של סמי" מה פתאום נפלו עליהם כל כך הרבה אופנוענים ביום אחד.

מבארות רצנו מהר לנקרות, פה כבר הייתי קצת עייף ורכבתי בקצב איטי יחסית, אם כי בחצץ העמוק שיש עכשיו בנקרות אי אפשר באמת לרכוב לאט.


באור הטוב של אחר הצהריים הבחנו בנשר מקראי גדול שעשה קצת מינגלינג עם להקה של עורבים שחורים. כשהתקרבנו הוא המריא בצורה מרשימה מאוד אל המצוק שמעלינו אבל תמונות אין. הייתי עייף, כבר אמרתי.
בסביבות השעה חמש וקצת הגענו לאנטילופות. עייפים מחויכים, מאובקים ומפודרים. 
השלכנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה ובכינון ישיר עפנו לשכשוכית, לתת לעצמות קצת מנוחה בתנאים מקלים. סה"כ כיסינו כ 200 ק"מ היום.






בערב היה יופי של אוכל (קייטרינג בר בשטח שמגיע להם המון קרדיט על האוכל הטעים והמגוון ועל ההשקעה הרבה) ובסיוע של קצת יותר מליטר בירה נפלתי שדוד עד הבוקר.

היום השני
היום השני הוא משהו אחר. אחרי האטרף של היום הראשון כולם מתעוררים קצת יותר לאט, קצת יותר רגוע. בד"כ הקבוצות מהיום הראשון מתבלגנות ומתערבבות וכך יצא שעוזי עזב אותנו אבל קיבלנו את צור ואת פלג ובכוחות מחודשים יצאנו לרכיבה בכיוון כללי נחל עשוש.

אוויר טוב של בוקר, קצב טוב. תענוג.


מתישהו לאורך העשוש הבחנתי בערוד שרץ על הציר לידי.

אחרי עוד מבט הבנתי שיש שם איזו רגל שבורה ואפילו דימום לא סימפטי ר"ל. מיד כשיצאנו מהנחל דיווחנו לרט"ג, שיעשו את מה שהם יודעים.
מהעשוש המשכנו לערוד (הנחל, לא החמור) ורכבנו קטע קצר שבד"כ אנחנו פוסחים עליו- ממיצר ערוד לבארות עדה. זה היה תענוג אמיתי עם יופי של חצץ ואחרי כמה ק"מ, כשנגמר, כמעט חזרנו לעשות עוד פס.
משם לפארן, עצירה מנדטורית לשטוף את הקרחת בברז של מקורות.

ואז ריצה מהירה בנחל. השטפונות מראש השנה עוד השאירו קצת מים פה ושם.



במפגש פארן-ציחור פנינו דרומה, לציחור ומשם לציר הנידח בין כיפת חמדה לרכס מנוחה. 

האמת? יופי של ציר, עולה, יורד ומתפתל מסביב לגבעות הנמוכות. יש הרבה הזדמנויות לגלגלים באוויר וגם תצפיות מרהיבות לכיוון מזרח. כולם נהנו.

עצרנו להפסקה מתחת איזה עץ נדיב ופתאום הטלפון מצלצל (היי, יש קליטה!). על הקו וטרינר מהרט"ג שטרח והסביר ארוכות מדוע ייתנו לטבע לעשות את שלו בעניין הערוד מלפני כמה פסקאות. הודינו לו על העדכון ובירכנו את הנשר מאתמול על הארוחה הקרבה ובאה.
ממשיכים בכיוון כללי צפונה, עוברים את מושב פארן ובדרך רעש חריג עוצר את פלג. אחד מחיבורי האגזוז השתחרר והאופנוע עכשיו עם free flow מהסעפת....במקום להתעסק בתיקון שטח, היות והיינו כבר קרובים לכביש ולסיום, פלג חתך לכביש ונתן קצת מנוחה ל Old faithful שלו.
אנחנו עוד המשכנו לטוס בציר המערכת עד האנטילופות. הגענו לחווה אחרי כ 120 ק"מ. יום קצר ומרוכז.
משם עוד קפיצה לשכשוכית (ובירה) ואז קפיצה לאורסולה לארוחת צהריים (ובירה) ובכך תמו להם 48 שעות של אסקפיזם חברתי מוטורי משובח.
סיכמנו שמדבר זה כיף, אופנועים זה כיף וזולו זה כיף אבל אופנועים במדבר עם זולו זה הכי כיף.

קצת נתונים
קובץ GPX של המסלול: - היום הראשון
קובץ GPX של המסלול: - היום השני

קובץ לגוגל ארץ - היום הראשון
קובץ לגוגל ארץ - היום השני

הצגת המסלול בעמוד ענן - היום הראשון

קישור לאלבום התמונות של המסלול 

והנה עוד תמונה של כל הצוות, כבר אמרתי שהיה כיף?