טיולים לפי איזורים

8.12.2017

שבילי גמלים בין הר עמשא לערד


קוראי הבלוג האדוקים בוודאי כבר הבחינו שהבלוג בו אתם גולשים עכשיו מחזיק כבר כ- 75 פוסטים. גם אם נוריד כמה סיכומי שנה ועוד שניים שלושה טיולים בחו"ל, עדיין נשארים כ 70 מסלולים בגזרת 972 שזה לכל הדעות ממצה מאוד ומכובד מאוד (אם יותר לנחתום הספציפי הזה להעיד על עיסתו).

מכאן, ברור גם שכדי שטיול נוסף ייצטרף למלאי המכובד הזה, הוא צריך להיות משהו אחר, משהו יוצא דופן, משהו ראוי.

כל ההקדמה הזו באה להגיד שהטיול שתיכף אספר עליו בהחלט עונה על כל הקריטריונים, מסלול מהסרטים.


אבל קודם......נכון!  הסרט של רון!




ולסיפור כמו שהוא:


את הטיול הפעם בחרנו להתחיל במקום בו לקו הירוק יש משמעות כפולה (קרדיט - י. פתאל) ומעבר אליו, מדבר. 
הר עמשא, שמשקיף על מדבר יהודה מגובה של 850 מ' הוא יופי של מקום להתחיל איתו, בוודאי אם 6 מעלות בבוקר יום שישי רווי שמש שקרנית לא מפריעות להנאה שלכם. לנו לא הייתה ברירה. 
חנינו מחוץ לגדר ופצחנו בהתארגנות. עד שכולם הגיעו ניהלנו שיחות חולין עם התושבים המקומיים שלא הבינו למה גברים בגטקעס מסתובבים מחוץ לישוב ויאללה, לדרך.

יצאנו שבעה: דן, רון, דורון, אריק, עמירן, אני וזאב, חבר וותיק ששמונה שנות הפסקה מאופנועים לא ממש 
עשו עליו רושם וחזר לרכב לאחרונה וכאילו לא הפסיק מעולם.

ירידה קטנה בכביש לכיוון תל קריות ונכנסים לשביל האדום של שמורת מעון. 



שביל מהיר, גבול המדבר ואין ממש ירוק אבל שלוליות פה ושם מהגשם שירד יום קודם נותנות קצת עניין. פתאום דורון עוצר עם סימן שאלה על הפנים, כנראה שהמוס האחורי הגיע לסוף חייו המועילים, (גם העגלה של עמירן לא יצאה נקייה מאשמה). זה הוסבר לנו לידיעה בלבד, לאורך הטיול לא ממש ראינו סימן שזה מפריע באופן כלשהו לדורון לרכב במהירות סטרטוספרית.

יוצאים מהשמורה ומגיעים לאיזור מיושב על פסגת הגבעה.  בנוהל, מתחילים לעבור דרך הבתים אבל משהו בוייב של המקום לא הריח טוב ואני לא מדבר על הגמלים והכבשים שהיו בכל פינה. הנוער המקומי התחיל לצעוק לכיווננו כל מיני צעקות שלא טרחנו להתעכב על טיבן. במקום זה עברנו לפק"ל "לחשוב כמו גמל" והתחלנו לפלס דרך בוואדי מתחת לגבעה.

התקדמנו בואדי עקב בצד אגודל, מחפשים עלייה לקו הגובה במעקף ליישוב שהוגדר מעתה כעוין.



לאט לאט הצלחנו להתקדם.


מדובר באיזור מרעה ולא חסרים בו נאקבים שנדרסו בפרסות גמלים או כבשים והצלחנו, אם כי במאמץ לא קטן, לפלס דרך מתחתית הואדי ועד לפסגה. השתמשנו בדגל הרש"פ שהיה גבוה באופק כנקודת ציון, זה עזר...



כשכולנו הגענו למעלה, היו כמה מקומיים שעיקר דאגתם הייתה שנלך מסביב ולא בדוך כדי שלא נבריח את הגמלים. ניסינו. הם ברחו בכל מקרה.



יאללה, ממשיכים? התחנה הבאה היא הפסקת הבוקר באום דרג'. בדרך עלינו איזו עלייה, רק כי היא הייתה שם.

 באום דרג' עצרנו לקפה. דורון לא יכול היה לשאת את החרפה שבטיול בהשתתפותו עוצרים(!) לקפה(!!!) אבל היה רגיש מספיק לשתות כוס אחת גם בעצמו כדי לא לפגוע במי שהכין. תודה דורון, אני מעריך את זה.

פתאום הגיעו לשם עוד שני דו"פים אבל כשראו אותנו שם, סבו על עקבותיהם, גם זוג מתיישבים עם נשק ארוך וסובארו הגיעו לשם, ממש טיילת. 
ישבנו שם, השבנו את נפשנו, לגמנו את הקפה במשיכות ארוכות, כמנהג המדבר ונרגענו. ממש נרגענו.  גם הנוף המהמם משם, בוודאי לא הזיק.



אבל בסוף, יש מסלול, כן? והאוטו מחכה בהר עמשא, כן? אז צריך לצאת חזרה לדרך.
כ 20 ק"מ בקטע מהיר יחסית של שבילים פתוחים שגם הם לא ממש היו חסרי אתגר.

אין על המדבר הזה.




פה ושם גבים קטנים שמחזיקים מים מהגשם של אתמול.

ויאללה, חזרה לסינגלים, והפעם בערוץ נחל חצרון. 



ואולי סינגלים זו מילה קצת גדולה, נתיבים ושאריות נתיבים שמביקור קודם בנחל אנחנו יודעים שאפשר להתקדם איתם, אז התקדמנו.



ולפעמים צריך לעצור ולחשוב איך ממשיכים מכאן...



אבל רוב הזמן רצנו מהר קדימה.



עם נחל חצרון זרמנו עד נחל צאלים, בערוץ המרשים של צאלים עצרנו להסתכלות.



מצאלים משכנו בכיוון כללי לכפר הנוקדים.



ומכפר הנוקדים חצינו והתחלנו לטפס בכיוון כללי ערד.
קצת סינגלים באיזור נחל פראים.



ואנחנו כבר בגובה.



אז עצרנו לתמונת "סוף חלק א' של המסלול". צילם זאב, אז הוא לא בתמונה.



ערד? אז המבורגר במוזה, נכון?
היינו מתים. שישי, 14:00, המוזה מלא עד אפס מקום עם רשימת המתנה של חצי שעה (רוכבי אופניים ארורים!) . הסתפקנו בסלט מדובלל וסנדביץ' מתבגר באלונית. לפחות עוד קפה קיבלנו שם, כי הקור כבר ממש התחיל להכות.

אז אחרי שאכלנו ונחנו התחלנו לרכב לכיוון תל ערד על בסיס שביל ישראל, קצת סינגלים, קצת פתוח. (מעילי הרכיבה שוב יצאו מהתיקים - קר!)



ומתל ערד, לכיוון דריג'את, פתוח ומהיר מאוד. (התמונה בכביש אבל המהיר היה בשטח, כן?)



ומדריג'את עלינו להר עמשא בעלייה ארוכה ומבולדרת שהביאה אותנו חסרי נשימה אבל עם חיוך רחב במיוחד ישר עד האוטו.

סה"כ כ 100 ק"מ, יום שלם של רכיבה (אבל עם הפסקת קפה). כבר אמרתי שאין על המדבר הזה?




22.9.2017

מהשורשים אל פסגות ההרים - טיול אופנועים בגיאורגיה.



תיאור המסע חזרה לגיאורגיה (כתב - אריק)

עמירן הוא היחיד בחבורתנו שלא נולד בישראל, הוא עלה לארץ בגיל ארבע מגיאורגיה.
מדי פעם היינו משתעשעים ברעיון לבקר יחד עימו בארץ הולדתו, וכל אחד היה זורק לאויר את אוצר המלים הגיאורגי הוא מכיר ("חאצ'אפורי", "חינקאלי" ושאר מאכלים) ובכך היה מסתיים הדיון הלשוני וחוזר לפסיו הרגילים ("איזה צמיג אחורי לקנות?").
עמירן לא חזר מעודו לבקר בעיר הולדתו טביליסי.
ופתאום, לפני כחודשיים, במהלך השבעה על אביו של אמיר, נפל דבר: יש תאריך מוסכם לטיול, יש חברה מקומית בטביליסי שמארגנת טיולי דו"שים בני ארבעה, שבעה ואף עשרה ימי רכיבה בגיאורגיה, והם עונים באנגלית באימייל ובטלפון.
אז סגרנו על דיל שכולל לינה+ארוחות+אופנועים+דלק+רכב מלווה+מדריך+העברות, במחיר הוגן שלא לומר מחיר רצפז, והופה – יצאנו לארבעה ימי רכיבה.

שעתיים וקצת עם ג'ורג'יאן איירליינס, עשרים דקות בטרמינל החדש והריק בטביליסי, חצי שעה בפקקים והנה אנחנו במלון. משימה ראשונה לאותו הערב הייתה לאתר את בית ילדותו של עמירן. מצוידים בכתובת ובזכרון ילדות מטושטש הסתובבנו ברחובות טביליסי עד שמצאנו את הבית שהיום משמש כמלון וגם אם אנחנו לא בטוחים שהגענו למקום הנכון, לא ניתן לזה להרוס לנו סיפור טוב.











יאללה, מניעים?  רגע לפני שנמשיך:
כמקובל, קודם כל הסרט של רון. בגלל ריבוי החומרים ואיכותם, יש גם סרט אחד לכל יום רכיבה, מי שיצפה בסרטים היומיים יקבל 10 נקודות בונוס לכל יום.

12.5.2017

נוסע עד שעוצר - טיול סופעונה לדרך הארוכה בין שדה בוקר למצפה רמון.


סוף העונה של המדבר הגיע וכמקובל סרגתי מסלול שיהיה ארוחת טעימות של חלק מהקטעים שיותר אהבנו לאורך החורף האחרון. אני יודע מה עשיתי בחורף האחרון אבל בבלוג לא ממש כתבתי, מסיבות שונות ומשונות. הטיול הזה היה קצת אחר. על הדרך גם חגגתי יומולדת, היה כיף.

הסרט של רון יספר את הסיפור המלא, בצבעים חיים:

25.11.2016

זולו במדבר 2016



עוד שנה עברה ועוד פעם יצאנו לטיול השנתי הידוע בכינויו זולו במדבר". זו תמיד חגיגה לראות כמות גדולה של רוכבים מגיעים למדבר. כמו תמיד את ההתכנסות הקדים מאמץ לוגיסטי ואדמיניסטרטיבי עצום של איתור מובילים, בניית קבוצות, תפירה של האירוע לפרטיו ורחמי יחד עם הערכתי נתונים למנהלי השבט שטורטרו ללא הפסק בתקופה שקדמה למפגש.

בשנתיים האחרונות ההתכנסות הייתה בחוות האנטילופות אבל כנראה שהשנה עברה אימפלה שחורה בין החווה לשבט וההתכנסות נדדה לראס השיטה, איפה שהתכנסנו לפני ארבע שנים.
השבט גדול יותר מהמיקום וכמו תמיד האווירה בערב ההתכנסות הייתה חגיגית וכיפית. תענוג לפגוש את כל החברים
ואחרי שאמרתי את זה, אני חייב לומר שמה שעבד לפני ארבע שנים עם 74 חברים, יצא קצת צפוף הפעם, כשהגיעו מעל 130 איש. מקומות הלינה היו די במשורה וחלק מהנוכחים נדרשו לרעיונות יצירתיים כדי להתמקם בנוחות.

קודם כל הסרט של רון, שניכנס לראש:

זולו במדבר 2016 from Ron on Vimeo.

4.11.2016

מנגבים אבק - סינגלים ושבילים בדרך לחומוס בהרודיון


הידיעות על התפטרותו של דוידי פרל, ראש מועצת גוש עציון, תפסו אותנו בהפתעה. "העדפתי שקט על צדק" הוא אמר. גם אנחנו מעדיפים שקט על פני כל דבר אחר ומיד נזכרנו בידידנו מקהילת קודש מעלה רחבעם, דרורי, האיש ובית הקפה, וחפצנו לשמוע ממנו את פרשנותו למתרחש.
דא עקא, בית הקפה בו ישבנו אשתקד הפך מאז גם הוא לרמץ וקפה כבר אי אפשר לקבל שם, מקסימום קרטושקעס. מלחמות היהודים תמיד היו הקשות מכולם.
בצר לנו חישבנו מסלול מחדש ובמקום קפה במעלה רחבעם, סגרנו על חומוס בנוקדים. איך היה? הסרט של רון יסביר:




ולסיפור:

26.8.2016

מהעמק אל ההר - תאנים ופודרה בצפון רמת הגולן


נוסעים לגולן! יש בכלל אופציה אחרת? בכל מקום אחר חם ולח, שם פחות. 
הרעיון היה לטייל באוויר הקריר, לטבול ראש בבריכה או שתיים, להשקיף מפסגת החרמון הזוהרת ולחזור הביתה. בפועל יצא כמעט טיול קולינרי שההיילייט שלו היה תאנים מהבוסתן ולבנה דרוזית משובחת (וגם כנאפה).

הנה הסרט של רון (ותכף אחריו הפרטים).



עורבים לצפון הרמהג from Ron on Vimeo.
הנה הפרטים:

17.6.2016

מחילזון לדלתון - אבנים מתגלגלות בגליל.


זהו, הקיץ התחיל. אין לאן לברוח. גם לרכוב הפך להיות אירוע שמצריך תכנון בהתחשב בתחזית וכך מצאנו עצמנו, דיירי קבוצת הווטסאפ "שלג במצפה רמון" בה נרקמות כל עלילות הבלוג, מפריחים רעיונות סרק לטיול בכל הטווח שבין טיול דיונות בדרום דרך בית ג'וברין, השומרון, הכרמל ועוד. כל המקומות הללו טובים ומכובדים אבל כמו שכבר אמר פעם צ. צרפתי "זה לא זה, זה ליד...". הימים נוקפים, מועד הטיול מתקרב ושום דבר לא מתלבש. 

ואז, כשהלחץ כבר עלה, בעודי רובץ מול הטלוויזיה, צופה בעוד כתבה המציינת 10 שנים ללבנון השנייה, הווטסאפ מצפצף "חאלאס עם המסלולי בררות האלה. עשור ללבנון השנייה מחייב אותנו לדישון ולג'ייש" פסק אריק שכנראה היה ישוב בביתו מול אותו ערוץ ממש. 
זה היה קצה החוט שהייתי צריך. עוד באותו ערב נתפר מסלול של 160 ק"מ -  "החבילה הכפרית", בין  יישובים ומושבים, כפרים וערים.
הודעתי לחברים שהטיול הפעם נינוח במיוחד, הרבה שבילים לבנים, פה ושם כביש לגישור אבל הפיצוי בוא יבוא בדמות נופים מרהיבים ואוויר טוב. 
מה קרה בסוף? הסרט של רון ייתן קצת רמזים:

20.5.2016

אל בורות המים בין שדה בוקר למצפה רמון, טיול של סופעונה.

שלושה חודשים, פאקינג שלושה חודשים מאז שרכבנו בפעם האחרונה. פה ושם היו רכיבות קצרות וקרובות לשימור הכושר אבל טיול כהלכתו, במדבר, זה לא היה, מכל הסיבות הטובות והפחות טובות שבעולם. אבל הנה זה קורה, רגע לפני סוף העונה יצאנו להיפרד מהמדבר.

פה בדרך כלל נכנס הסרט של רון אבל רון לא בא הפעם, אז רק סטילס ומילים באמתחתנו. פעם זה הספיק, נקווה שגם היום.

22.1.2016

חלב שקדים בין גבולות לעזוז



פרולוג (שיבהיר קצת על מה ומי מדובר)

סיכום השנה של 2015, פורמט הטקסט, היה תמציתי ורזה, וכמה קוראים אף טרחו ופנו לפרקליט הבלוג והביעו בפניו את טרוניותם.
אי לכך, הוחלט להרחיב מעט את היריעה ולשתף את הקוראים בשינוי המשמעותי ביותר בשנה האחרונה, שינוי שלא זכה לפירסום הראוי לו בזמן אמת.
אפשר לקרוא לזה  "הרכש האחרון", "ההחתמה המפתיעה של הקיץ"  ואפילו "התקוה הלבנה מול הנעלם הגדול".
אבל הכותרת המדויקת יותר תהיה צירופם של שני שמות לקבוצת הווטס-אפ הפעילה  "שלג במצפה רמון", לאחר ליל דיונים מרתוני.

21.1.2016

סיכום עונת 2015

הנה חלפה עברה לה עוד שנה. לא הייתי טורח לסכם אלמלא הודיע לי פרקליט הבלוג  חגיגית שללא סיכום לא ניתן לפתוח את עונת 2016.
2015 הייתה שנה מאתגרת. העובדה שחלק ניכר משבילי הארץ הזו כבר עבר תחת קוביותינו אתגר אותי למציאת מסלולים חדשים וזוויות חדשות למסלולים ותיקים.
2015 גם הוכיחה את מה שבעצם לא צריך היה להוכיח מעולם - זה לא משנה על מה אתה רוכב ולאן אתה רוכב אלא רק עם מי אתה רוכב. היו חברים שלקחו פגרות יזומות או פגרות מאונס, אבל כולם, כמו איירובוט מאולף, חזרו לבסיס האם במוקדם או במאוחר. פה ושם אירחנו רוכבים שלא מן המניין ואפילו ראלי על פי כל החוקים והכללים נרשם ביום האחרון של השנה (על זה עוד לא כתבתי, אולי, מתישהו).

בקיצור, כמו תמיד, תראו את הסרט של רון ולא תצטרכו לקרוא עוד מילה אחת אפילו.





ברוכה הבאה 2016, תני בראש!


4.12.2015

בין דרגות לערוגות - יום חם במדבר קר.


הרבה זמן לא היינו במדבר יהודה, אז החלטנו לצאת לשם השבוע. תפרתי מסלול שכולל סינגלים, שבילים וגם קצת "אין סינגלים" ו"אין שבילים", לפי הצורך. התחזית דיברה על גל קור חריג אבל המדבר שמר אותנו בטמפרטורת עבודה לאורך כל היום.

הסרט של רון יסביר:

13.11.2015

מערד לים המלח - יום שישי ה 13 במקום הנמוך ביותר בעולם


יצאנו לסיבוב בין ערד לים המלח. התאריך היה יום שישי, 13 בנובמבר. בדרך כלל אני לא רוכב ביום שישי ה 13. זה לא שמדובר באמונה טפלה, מה פתאום?. באמת קורים דברים לא סימפטיים ברכיבות בתאריך הזה אבל הפעם זו רכיבת פיצוי במקום ראלי באר מנוחה שבוטל (או נדחה? אשרי המאמין) אז הרווחנו אותה ביושר.

יצאנו לאיזור ערד, גם שם ירדו כמויות נכבדות של גשם בשבועות האחרונים ובהתאם נתפר מסלול שאמור להיות אטרקטיבי בעונה הרטובה.

ראשית וראשון, הסרט של רון:

30.10.2015

יששום מדבר וציה - טיול של אחרי השטפונות



מצווה גדולה מדאורייתא לראות מים במדבר בכלל ולצפות בשטפונות בפרט. כך מתאר זאת הנביא ישעיהו (ההדגשות לא במקור):

א יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת ב פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד יהוה הדר אלהינו ג חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו ד אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם ה אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה ו אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ז והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא ח והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו.

אני שמח להגיד שהנביא צדק כמעט בהכל, אולי רק הסיומת של "אוילים לא יתעו" הייתה קצת מוגזמת והאווילים טעו גם תעו. 
הנה הסרט של רון שישפוך קצת אור על הפתיחה הסתומה הזו:

16.10.2015

זולו במדבר 2015 - יומיים עם השבט הכי מוצלח בארץ.

זו כבר הפעם השלישית שבה אני משתתף באירוע בו שבט זולו מתכנס על רוכביו ודוגי"ו ויורד אל המדבר.
הפעם ירדו לא פחות מ 120 רוכבים אל חוות האנטילופות הסמוכה לצופר לנשום קצת אבק מדברי ובעיקר להרגיש ולהדגים אחוות רוכבים מהי. פעם כבר כתבתי שמבחינתי מדובר בוודסטוק של רוכבי השטח, אפשר לקרוא לזה גם האוקטוברפסט, גרסת הערבה.

הסרט של רון ימחיש ומי שלא יספיק לו, שימשיך לטקסט:




אז הנה הטקסט:

הגענו קצת מוקדם אז קפצנו לאורסולה, המסעדה המקסימה בצוקים לבירה ונקניקיות. היה מעולה.


כשחזרנו החווה כבר המתה רוכבים והיה כיף גדול להיפגש שוב. ישבנו על עוד בירות עד שכבר לא הייתה ברירה  וסמוך לחצות הלכנו לישון.



בבוקר קמתי מוקדם ובחמש בבוקר כבר חיברתי את ה GPS לאופנוע וצפיתי בזריחה. לאט לאט החווה התעוררה ואחרי ארוחת בוקר טובה, תמונה מסורתית ותדריך מסורתי לא פחות (לשתות מים, לא להשתולל, לא להרים אבנים, ראשון למטה...) יצאנו לדרך. אל הקבוצה הגרעינית שלנו (אריק, רון, גיל ואני) הצטרפו גם עוזי, חבר של אריק מהבוץ ובועז מהעמק.
יצאנו בכיוון כללי נחל נקרות, צפונה. בדרך מישהו פתח איזה שיבר וזימן לנו חוויה מעניינת של רכיבה בתוך מים זורמים בחצץ של נחל אשבורן

יאללה, מהר מהר למדרגה של המרזבה לפני שיגיעו עוד כמה קבוצות יהיה פקק...רון, גיל בועז ואני רצנו מהר ואריק חנך את עוזי שקצת התקשה בחצץ.

גיל ניסה ראשון, ניגש עם הרבה נחישות למדרגה:


 גם היא הייתה נחושה, כך מסתבר.


אז משכנו אותו, סבלות תמיד עבדה פה.

רון גיוון קצת ועלה מהחריץ מימין, עם עוד קצת סבלות.
בועז עלה לא רע אבל נדרש למשיכה בחלק האחרון. 

בינתיים הגיעה עוד קבוצה וגם אריק שסיפר שהוא ועוזי החליטו לחזור למחנה כי הקצב קצת קשה לעוזי שלא מורגל באירועים כאלה. נפרדנו לשלום והתפניתי גם אני לניסיון כושל לעלות את המדרגה, אז משכו גם אותי.

בקצה המדרגה נותרנו ארבעה אופנועים והתחלנו לעוף על דרב א-סולטאן בואך שדה בוקר. בהר ארחות בועז גיוון לנו בפנצ'ר, אז עצרנו לתקן ואגב כך לוודא שאריק ובועז הגיעו בשלום למחנה (ותודה לחפ"ק שהביאנו עד הלום)

ככה רצנו לכיוון נחל חווה, ממנו לנחל צינים ולא מאוחר מדי הגענו לשדה בוקר למילוי מחדש של כל סוגי הנוזלים שאדם ומכונה צריכים.
התכנית הכללית ליום הייתה להגיע על בסיס ציר הנפט למכתש רמון, וממנו על נחל נקרות לחזור לחווה. ניסינו לעלות את מעלה זיק ובכך להימנע מ 15 ק"מ בכביש אבל שילוב קטלני של פודרה אכזרית וכאב בטן אכזרי  לא פחות שתקף אותי (סנדביץ' הטונה מארוחת הבוקר סומן כחשוד המיידי) גרמו לנו לסגת אחרי מספר נסיונות.

אז אחרי שבזבזנו זמן על מעלה זיק, נסענו עוד 15 ק"מ בכביש, עשינו עוד תדלוק בעבדת (הדו"פ הצמא של גיל...) ויצא שרק בסביבות 14:30נכנסנו חזרה לשטח כשלפנינו עוד 100 ק"מ עד שנראה קצה זנבה של אנטילופה, קצת לחוץ...

מה עושים ? ריתכנו את רגלית ההילוכים על ההילוך השישי, קשרנו אזיקון על ידית הגז ויאללה, בטיסה לכיוון ציר הנפט על בסיס נחל נפחה, ויתרנו על מאגורות נחש צמא שהיו בתכנית ועפנו הלאה, לנחל חווה. הנוף קצת נמרח במהירות שבה נסענו אבל לא פספסנו את הירידה שמאלה לכיוון מעלה נוח, 
מהר מהר ירדנו אותו וטסנו במהירות עד חניון בארות. הקטע ממעלה נוח עד בארות היה אחד המהירים שרכבתי אי פעם, רוב הזמן על 3 ספרות במד המהירות, רכבתי כתף לכתף עם גיל בחול, בדשדש, בשבילים המהירים. היה כיף. בבארות עצרנו להפסקת בטיחות של ארטיק וקולה וניצלנו את הזמן להסביר לכל ה"אחים של סמי" מה פתאום נפלו עליהם כל כך הרבה אופנוענים ביום אחד.

מבארות רצנו מהר לנקרות, פה כבר הייתי קצת עייף ורכבתי בקצב איטי יחסית, אם כי בחצץ העמוק שיש עכשיו בנקרות אי אפשר באמת לרכוב לאט.


באור הטוב של אחר הצהריים הבחנו בנשר מקראי גדול שעשה קצת מינגלינג עם להקה של עורבים שחורים. כשהתקרבנו הוא המריא בצורה מרשימה מאוד אל המצוק שמעלינו אבל תמונות אין. הייתי עייף, כבר אמרתי.
בסביבות השעה חמש וקצת הגענו לאנטילופות. עייפים מחויכים, מאובקים ומפודרים. 
השלכנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה ובכינון ישיר עפנו לשכשוכית, לתת לעצמות קצת מנוחה בתנאים מקלים. סה"כ כיסינו כ 200 ק"מ היום.






בערב היה יופי של אוכל (קייטרינג בר בשטח שמגיע להם המון קרדיט על האוכל הטעים והמגוון ועל ההשקעה הרבה) ובסיוע של קצת יותר מליטר בירה נפלתי שדוד עד הבוקר.

היום השני
היום השני הוא משהו אחר. אחרי האטרף של היום הראשון כולם מתעוררים קצת יותר לאט, קצת יותר רגוע. בד"כ הקבוצות מהיום הראשון מתבלגנות ומתערבבות וכך יצא שעוזי עזב אותנו אבל קיבלנו את צור ואת פלג ובכוחות מחודשים יצאנו לרכיבה בכיוון כללי נחל עשוש.

אוויר טוב של בוקר, קצב טוב. תענוג.


מתישהו לאורך העשוש הבחנתי בערוד שרץ על הציר לידי.

אחרי עוד מבט הבנתי שיש שם איזו רגל שבורה ואפילו דימום לא סימפטי ר"ל. מיד כשיצאנו מהנחל דיווחנו לרט"ג, שיעשו את מה שהם יודעים.
מהעשוש המשכנו לערוד (הנחל, לא החמור) ורכבנו קטע קצר שבד"כ אנחנו פוסחים עליו- ממיצר ערוד לבארות עדה. זה היה תענוג אמיתי עם יופי של חצץ ואחרי כמה ק"מ, כשנגמר, כמעט חזרנו לעשות עוד פס.
משם לפארן, עצירה מנדטורית לשטוף את הקרחת בברז של מקורות.

ואז ריצה מהירה בנחל. השטפונות מראש השנה עוד השאירו קצת מים פה ושם.



במפגש פארן-ציחור פנינו דרומה, לציחור ומשם לציר הנידח בין כיפת חמדה לרכס מנוחה. 

האמת? יופי של ציר, עולה, יורד ומתפתל מסביב לגבעות הנמוכות. יש הרבה הזדמנויות לגלגלים באוויר וגם תצפיות מרהיבות לכיוון מזרח. כולם נהנו.

עצרנו להפסקה מתחת איזה עץ נדיב ופתאום הטלפון מצלצל (היי, יש קליטה!). על הקו וטרינר מהרט"ג שטרח והסביר ארוכות מדוע ייתנו לטבע לעשות את שלו בעניין הערוד מלפני כמה פסקאות. הודינו לו על העדכון ובירכנו את הנשר מאתמול על הארוחה הקרבה ובאה.
ממשיכים בכיוון כללי צפונה, עוברים את מושב פארן ובדרך רעש חריג עוצר את פלג. אחד מחיבורי האגזוז השתחרר והאופנוע עכשיו עם free flow מהסעפת....במקום להתעסק בתיקון שטח, היות והיינו כבר קרובים לכביש ולסיום, פלג חתך לכביש ונתן קצת מנוחה ל Old faithful שלו.
אנחנו עוד המשכנו לטוס בציר המערכת עד האנטילופות. הגענו לחווה אחרי כ 120 ק"מ. יום קצר ומרוכז.
משם עוד קפיצה לשכשוכית (ובירה) ואז קפיצה לאורסולה לארוחת צהריים (ובירה) ובכך תמו להם 48 שעות של אסקפיזם חברתי מוטורי משובח.
סיכמנו שמדבר זה כיף, אופנועים זה כיף וזולו זה כיף אבל אופנועים במדבר עם זולו זה הכי כיף.

קצת נתונים
קובץ GPX של המסלול: - היום הראשון
קובץ GPX של המסלול: - היום השני

קובץ לגוגל ארץ - היום הראשון
קובץ לגוגל ארץ - היום השני

הצגת המסלול בעמוד ענן - היום הראשון

קישור לאלבום התמונות של המסלול 

והנה עוד תמונה של כל הצוות, כבר אמרתי שהיה כיף?