זהו, הקיץ התחיל. אין לאן לברוח. גם לרכוב הפך להיות אירוע שמצריך תכנון בהתחשב בתחזית וכך מצאנו עצמנו, דיירי קבוצת הווטסאפ "שלג במצפה רמון" בה נרקמות כל עלילות הבלוג, מפריחים רעיונות סרק לטיול בכל הטווח שבין טיול דיונות בדרום דרך בית ג'וברין, השומרון, הכרמל ועוד. כל המקומות הללו טובים ומכובדים אבל כמו שכבר אמר פעם צ. צרפתי "זה לא זה, זה ליד...". הימים נוקפים, מועד הטיול מתקרב ושום דבר לא מתלבש.
ואז, כשהלחץ כבר עלה, בעודי רובץ מול הטלוויזיה, צופה בעוד כתבה המציינת 10 שנים ללבנון השנייה, הווטסאפ מצפצף "חאלאס עם המסלולי בררות האלה. עשור ללבנון השנייה מחייב אותנו לדישון ולג'ייש" פסק אריק שכנראה היה ישוב בביתו מול אותו ערוץ ממש.
זה היה קצה החוט שהייתי צריך. עוד באותו ערב נתפר מסלול של 160 ק"מ - "החבילה הכפרית", בין יישובים ומושבים, כפרים וערים.
הודעתי לחברים שהטיול הפעם נינוח במיוחד, הרבה שבילים לבנים, פה ושם כביש לגישור אבל הפיצוי בוא יבוא בדמות נופים מרהיבים ואוויר טוב.
מה קרה בסוף? הסרט של רון ייתן קצת רמזים:
ולכותרות בהרחבה:
אז היינו שישה, עמירן ודורון, רון ואמיר, אריק ואני. נפגשנו בקיבוץ יסעור ויצאנו לכיוון נחל חילזון דרך שדות הקיבוץ. רגע לפני שיוצאים, הודינו כולנו לרון שבשבועות האחרונים החליף לארבעה מבין ששת משתתפי הטיול צמיגים כולל עיסוי רקמות עמוק למוסים שבתוכם. שוב תודה רון.
כאמור התחלנו על בסיס נחל חילזון, מזגזגים בין שתי גדות הנחל לפי הקריזה של החקלאי שחרש או לא את השדה עד הגדה והשאיר או לא שביל למעבר, מקפצים בין ערימות פסולת חקלאית של שדות שעב, כאבול ואחרים
בכניסה לשמורת נחל חילזון (עד עכשיו היינו "סתם" בנחל, לא בשמורה), ממש מתחת לכרמיאל עצרנו לקרוא על החי והצומח שבנחל. היה מעשיר.
בשמורת נחל חילזון פגשנו אבנים קצת יותר "רעות". רצף של אבנים שגורמות למתלים לעבוד ומצריכות לבוא במהירות יחסית כדי לשמור על קו. דורון המחיש לנו איך עושים את זה. חלקנו הצליח, חלקנו לא.
אבל גם את זה עברנו, הרבה בסיועו של הנוף המצוקי שהקיף אותנו והפך את החוויה לנעימה יותר.
איפשהו בהמשך פנינו שמאלה, צפונה, לנחל שזור לקטע רווי סלעים כמעט בסגנון עדות ה"הארד אנדורו". גבות ראשונות התחילו להתרומם בתוך הקסדות - זה הטיול הנינוח שהבטיחו לנו בברושור? איפה האמת בפרסום? אבל היי! אנחנו בקושי 20 ק"מ בתוך המסלול, יש עוד הרבה לפנינו. תישארו רפויים. עלינו בכביש לכיוון חוסניה, יישוב בדווי קרוב למכמנים וניסינו למצוא את השביל המסומן במפה לכיוון הר כמון. לא הצלחנו, אז התחלנו להתג'עג'ע בעלייה מסולעת מאין כמותה עד שאיתרנו את החיבור לשביל. לא היה טריוויאלי לשמור על קצב אבל בעיות עבירות של ממש לא היו שם.
משם המשכנו בשבילים נוחים ולאחר מכן בכביש עד רגע לפני הכניסה לכמון, שם חתכנו לכיוון הירידה שהורידה אותנו סרפנטינה אחר סרפנטינה עד צומת ראמה.
התבעסנו. גם מהסירחון אבל גם מזה שאירוע כזה יכול להתרחש ב 2016 ואין פוצה פה ומצפצף.
בקצה העלייה החברים כבר הבינו שכל קשר בין הטיול הנינוח שמכרתי להם רק לפני יומיים לבין המסלול בפועל, מקרי בהחלט. בניסיון לדכא את התקוממות הצעתי שנעצור להפסקה בעין הזקן, בחצר האחורית של בית ג'ן.
חוזרים לרכב.
בהתחלה שבילים פשוטים כמובטח, חוצים את שמורת המירון בכיוון כללי לכביש בית ג'ן-חורפיש.
איפשהו בדרך, היכן שאמור היה להיות שביל ברור, צמח לו מכשול קרקעי, סוג של תנ"ט שחייב אותנו למצוא מעקף. וכהרף עין, השבילים הנוחים התחלפו בעליות דרדרתיות, שבילים קלושים, מזג אוויר חם (למרות הגובה הרב, מעל 800 מ') וחסימות שבילים נוספות. והנה עוד גבה מורמת ועוד סימן שאלה מרחף מעל הקסדות.
בסוף אילתרנו מעבר, כולל מעקף שער נעול ופגשנו את הכביש שבין בית ג'ן לחורפיש ואיתו רצנו עד חורפיש.
ואם כבר חורפיש, אז סמבוסק הארזים, כן? היה טעים.
(בתמונה רון, שומר על פוקר פייס - אבל בפנים? טעים לו לאללה)
אז אחרי סמבוסק אחד או שניים, זירו אחד או שניים והרבה כוח רצון, הצלחתי לשכנע את החברים להמשיך (למרות שחלקם היו ערוכים נפשית להכריז על סוף תרנגול וחזרה למכלאות על השחור). חצינו את חורפיש ודרך החצר האחורית שלה הגענו למצפור הר אדיר.
ניצלתי את התצפית להראות לחברים את איזור הר גודרים הנמצא ממש מתחתינו והוא התחנה הבאה שלנו.
כדי להגיע לנחל גודרים צריך לרדת ירידה תלולה ודרדרתית. חוסר ריכוז קל גרם לי לפגוש את האדמה שלא מרצוני לקול מצהלות החברים מאחור, אחרי עוד אחד או שניים ליחכו עפר אבל כולנו הגענו למטה והתחלנו לדהור בשבילים המסולעים של שמורת הר גודרים. אחרי כמה מטרים גם דורון גירד קצת אדמה, את הצחוק שלי הוא שמע בלייב. (זה לא הפריע לו לעקוף אותי 30 שניות אחר כך, כאילו אני אוויר).
רגע לפני העלייה, עצרנו, הושבתי את החברים תחת האלה האטלנטית הגדולה ואריק ואני יצאנו לחפש את עין גודרים. אם מחפשים, מוצאים ואחרי הליכה לא קלה בסבך ובחום הגענו לבריכה שבה ראשני סלמנדרות והרבה ירוקת במים
משם עוד סיבוב קצר למערה הגדולה ויאללה, חזרה למטה. שאר החברים נימנמו בינתיים באוויר הטוב וכמעט היה לא נעים להעיר אותם. (רון מנמנם עם קסדה כי חיזבאללה 200 מ' מפה)
המים מפכים, השבילים נוחים ואנו עולים במעלה הנחל. אי שם יש גבעה שרופה ועליה שביל ברור. אריק שתה שני שלוקים של מיץ אומץ וניסה לטפס. זה הספיק עד לאן שזה הספיק.
שבילי עכברה הורידו אותנו עד כביש 85, חצינו אותו במעביר המים התחתון וניסינו לפלס דרך לכיוון כרמיאל.
אך אבוי, במקום שבילים קיבלנו שערים נעולים סביב לנו ומצאנו עצמנו כלואים בין גשרים, שערים ושמורות. אז עצרנו לנוח. שוב.
בסוף החלטנו שאין טעם להיאבק בשטח, עלינו על כביש 85 ומשכנו מנחל עמוד עד צומת חנניה, שם פנינו שמאלה לכיוון חזון.
משם 13 ק"מ של חזרה על העקבות והנה הגענו לאוטו. הקטע האחרון היה מהמסוכנים יותר כי הרצון להגיע מהר לאוטו (כמעט) התנגש עם התנועה הנגדית הערה שהייתה בשבילי הכפרים. לא אחת כמעט ומצאנו עצמנו כקישוט דקורטיבי מהתקנה מקומית על הגריל של אחת המכוניות שעברו באיזור.
סוף טוב, הגענו לאוטו, חומים מאבק הדרך, מיוזעים ממאמץ. אמיר פינק את כולנו במיץ תפוזים סחוט טרי וקר קר, סיום הולם ליום סוחט שכזה.
הפעם סיכמנו בשיר:
הגליל, הגליל
משהו בלתי רגיל
הוא נמצא לא רחוק
הוא מתאים לכל גיל
שמחת המדינה
בין עצי תאנה
עם פירות העונה
החיים קייטנה
הנוף מהמם
האוויר מרומם
כשאני זקוק לגיוון
אז אני מתגלגל בכיוון
הגליל, הגליל
מתחרז עם חליל
מתפתל לו השביל
ומוביל את הצליל
גליל עליון, גליל תחתון,
טיול שיגעון עברנו היום
גליל עליון, גליל תחתון,
טיול מרגש, טיול מרגש.
סה"כ עשינו כ 160 ק"מ ב 9.5 שעות ברוטו (כולל הפסקות וסיורי מורשת).
קצת נתונים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה