טיולים לפי איזורים

12.5.2017

נוסע עד שעוצר - טיול סופעונה לדרך הארוכה בין שדה בוקר למצפה רמון.


סוף העונה של המדבר הגיע וכמקובל סרגתי מסלול שיהיה ארוחת טעימות של חלק מהקטעים שיותר אהבנו לאורך החורף האחרון. אני יודע מה עשיתי בחורף האחרון אבל בבלוג לא ממש כתבתי, מסיבות שונות ומשונות. הטיול הזה היה קצת אחר. על הדרך גם חגגתי יומולדת, היה כיף.

הסרט של רון יספר את הסיפור המלא, בצבעים חיים:




ועכשיו בגרסת השחור-לבן:

את ההתראה לטיול הוצאתי בתחילת השבוע. הרבה תירוצים עברו בסך אבל דורון, אריק ורון אישרו והתחלנו להתכונן. 
בעיה קטנה אחת הייתה לדורון והיא שאת האופנוע שלו הוא שלח כמה ימים קודם ליוון, כי Hellas Rally תיכף מתחיל. אריק כמו חבר טוב (?) מיד הציע את ה 640 שבימים כתיקונם משמש כקומיוטר ואפילו החליף לו צמיג אחורי למען הגבר מוטיבציה.

אז אפשר לארגן אופנוע אבל האם זו תהיה החלטה נבונה לצאת? 

לכאורה, אין שאלה. שבוע לפני ראלי בחו"ל אין מצב לקחת סיכון ולצאת למסלול אתגרי במדבר על אופנוע בן 18, כבד, רוטט ומווברץ, נכון? אז זהו, שבמרחב המטורלל שבין אריק לדורון, אין מקום להחלטות נבונות וכך מצאנו עצמנו פורקים את המפלץ במנטה של שדה בוקר. דורון הזכיר את בולס השקמים הי"ד וזה אמור היה להרגיע אותנו. זה לא.

אבל אם לא נתחיל, לא נגמור, אז הנענו והתחלנו לרכב לכיוון הר בוקר. 



22 מעלות צלזיוס, רוח קרירה, תענוג. אריק על ה 640, מפרגן לדורון את ה 350 הקליל והנה הגענו לעלייה להר בוקר. אתגר קטן לחימום.

בלי יותר מדי עניינים (טוב, אולי קצת) הגענו למעלה ונשמנו את הנוף. ויש ברוך השם נוף כדי לנשום מלוא הריאות.



משם, לאתגר הבא שהגיע מהר מאוד, מעלה בוקר. (פה נכנסת מוזיקה דרמטית)



כדי שיהיה מעניין, רגע לפני המדרגות יש אמבטיית פודרה שמוגשת על מצע של אבנים חופשיות כך שקשה מאוד לשמור על קו. נוסיף לזה את העובדה שאנחנו גם עם ה 640 שמתכנניו, אי שם בשנות ה 90 של המאה הקודמת לא חשבו שייצטרך להתמודד עם זוועות מסוג זה ונבין למה הפרצוף של רון נראה כפי שהוא נראה:








אז חיפשנו ומצאנו קו הגיוני. בתמונה - דורון מחלטר כשוטר תנועה.
את ה 640 העלינו במאמץ משותף, אריק טייל למעלה עם ה 350 ועם ה 500 של רון (טראקשיין קונטרול!) . אני ניסיתי לעלות עצמאית אבל נדרשתי לקצת עזרה....

מחקנו את מעלה בוקר מהרשימה. ממשיכים. די מהר הגענו לנחל דרורים, אחד מהמקומות שאני יותר אוהב לרכב בהם.

עליות, ירידות, מדרגות סלע, ממש רכיבה ב 4K. תענוג. 


מנחל דרורים יצאנו לכיוון שבטה. עשינו סיבוב מהיר על כתף שבטה בין מכתשי הפגזים ואני הרהרתי בקסדה באינספור מטרות הסוללה שביצענו לכיוון לפני 25 שנים (ואיך שהזמן עף....). משם חזרה דרך תוואי השלוחה הדרומית שנסעה בין נחל שורק לקסיימה. בדיוק 101 שנים לאחר שנחנכה, הסוללה עדיין עומדת איתנה ואיכות הביצוע של פועלי האימפריה העותמנית ראוייה לציון.

חשבתי להתעכב קצת על שרידי המבנים המיוחסים לתחנת הרכבת אבל היה חם ופשוט טסנו להפסקה בחורשה הקרובה לגן הלאומי שבטה.




למרות שלא צריך סיבה מיוחדת, ניצלנו את ההזדמנות להרים כוסית ראשונה של וויסקי (דבש!) לחיי השנים שעברו והשנים שעוד יגיעו.
תוך כדי המנוחה הפעילה בצל האקליפטוסים התפנינו לנתח את התנהגותו של דורון בטיול. הנ"ל, שלא כהרגלו, רוכב בסדר התנועה, בלי עקיפות ובלי להיות עמוד הענן (והאבק) שלפני המחנה. המסקנה אליה הגענו היא שאם לוקחים לדורון את ה GPS ונותנים לו לרכב על אופנוע של מישהו אחר, זה מה שמצליח לרסן את קדחת הגז ממנה הוא סובל. האם מצאנו את הקריפטונייט? נחיה ונראה.

עוד קצת מנוחה ברוח הקרירה שבחורשה ויאללה, ממשיכים - התחנה הבאה "מעלה רסיסים". 

בדרך לשם דורון דאג להפריך את הכלל שניסחנו רק כמה דקות קודם ושעט קדימה על ה 640 בלי GPS ובלי עניינים מיוחדים בדוך אל המעלה. 

פעם שלישית שאנחנו פה בתוך כמה חודשים, מעלה נחמד. כולנו עלינו מהר יותר או פחות, רק ה 640 (שכאמור הפעם תופעל על ידי דורון), התקשה במשימה ונדרשה עזרה קבוצתית.





אבל גם את זה עברנו. השעה כבר 12 בצהריים וחם אז ממהרים לאתגר הבא, הר חמרן. (אמרתי כבר שמדובר בארוחת טעימות מדברית, לא?).
רצים בשבילים המהירים , מול באר חפיר אריק לוקח את הדברים בצורה מילולית, נותן קפיצה נלהבת קצת יותר מדי וכמעט חופר בור באדמה עם הפגים אבל חוץ מזה הדרך עוברת ללא בעיות מיוחדות. מגיעים לעלייה הראשונה בדרך לאמבטיה. אני עולה,  ה 640 אחרי אבל רק עד שלב מסוים. מתישהו הוא הונח מעדנות על הרצפה ומסתבר שגייזר של מים חמים פרץ מצינורות הקירור ואנחנו מתחילים לגרד קצת בראש. 
אריק פרס את הכתק"ל, חיזק שני בנדים, הוסיף אזיקון, שיהיה למזל. את המים החסרים במערכת השלמנו מהקאמל בק (ואגב כך משאירים את דורון ואריק בלי מים לשעה הקרובה) ויאללה, לחמרן. 
אריק המשיך לקחת אחריות על ה 640, השאיר את ה 350 לדורון וקדימה למעלה.

גם במעלה הזה דורון עצר באמצע ואריק שוב סייע. מאוחר יותר הוא הסביר את הלוגיקה הפתלתלה שעל פיה הוא נוהג, אם אפשר בכלל לדבר על לוגיקה בהקשר הזה....
"זה לא אופנוע שלי אז אני נוסע עד שהוא עוצר ואז אני קורא לאריק" כך דורון. השיטה שעבדה במעלה בוקר, ומעלה רסיסים יושמה גם בחמרן על שתי עליותיו.

לאמבטיה? לאמבטיה! אני עליתי, אחרי אריק עם ה 640 שהיה מאושר מהטיפוס החלק, כנראה שגם ה 640 הבין שצריך להתחיל לזוז אחרת קל זה לא יהיה.

גם רון נתן עבודה:



ודורון? כמצופה, דורון נסע עד שה 350 עצר ואז אני ירדתי לעזור. כשעליתי חזרה היו בלונים, נרות ועוגת יומולדת. אין ספק ששפת האמבטיה היא המקום האידיאלי לציין בו (שוב) את יום ההולדת. 
אריק גם שלף את בקבוק היין שהסליק אי שם בין סלעי החמרן בפעם הקודמת שהיינו שם, לפני כמה חודשים והרמנו כוס שנייה. זכות גדולה להעביר את הקדנציה עם חברים כאלה ותחביב כזה. 



תוך כדי החגיגות מסתבר שגם נזילת שמן קטנה נגרמה מהנפילה וגם הברקס האחורי מגיר נוזלים ובעצם חוץ משמן בולמים, ה 640 משפריץ החוצה כל נוזל שיש לו. 
תמונת המצב היא שאריק ודורון בלי מים, ה 640 חצי תקול ומאיים בהתחממות בכל עצירה וגם אריק דואב מהקפיצה המוגזמת.
בנוסף, כל מופע הצילייגריות המרהיב הזה מתרחש על הר חמרן, אחת הנקודות הנידחות שיש לאיזור חיוג 972 להציע, בצהרי יום חם. אז מה עושים? לא עושים. מתעלמים. מפנים כידון לכיוון מצפה רמון ויאללה.

יורדים מהר חמרן ונכנסים לנחל עקרב, לרצף דשדש של כ 20 ק"מ על עקרב-דרבן. בדרך פגשנו בדואי משתכנז עם ג'ימני (!) לא התעכבנו לבדוק אם את הקפה הוא שותה ממקינטה.
בחיבור של עקרב-דרבן האלות בפריחתן צובעות בירוק את המדבר ועושות נעים בעיניים.
יצאנו לכביש בורות לוץ (ציר "סובנה" כמו שאריק מקפיד לקרוא לו, זכר לימיו בבה"ד) קישור קצר לכניסה לסוכה במדבר ומשם בשבילים נוחים עד הסונול של מצפה.
שם, בצל הנעים של מסעדת פנגיאה הסגורה (פתוח א-ה, כשר!) שתינו משהו קר, אכלנו משהו קר ובאופן כללי השבנו את נפשנו. לאור שלל התקלות, נדרשנו להחליט איך ממשיכים מכאן. בתכנית היו עוד כ 45 ק"מ על ציר הנפט בחזרה לשדה בוקר. 
כדי לעשות זאת בישוב הדעת הנדרש, הרמנו כוסית, שלישית במספר. זה כבר היה בשכיבה, מסיבות מובנות.



הוויסקי היה טוב, הרוח הייתה קרירה, הרגשנו מצוין ולא ראינו סיבה לשנות זאת. לכן, פה אחד הוחלט על חזרה לשדה בוקר בכביש. ההחלטה הייתה עקבית עם החלטה דומה שהתקבלה לפני שנה בדיוק, בטיול סוף העונה של 2016. לא שהיינו צריכים את השיעור הזה אבל שוב למדנו שקהלת צדק:

 "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש"

החלטות כמו של קהלת קל לקבל כשלרשותינו  עומדת ארמדה אוסטרית בשלל נפחים ותוך קצת יותר מעשרים דקות כבר העמסנו את האופנועים על העגלות בשדה בוקר.

סיכמנו שלמדבר יש הרבה מעלות, שבאביב יש הרבה מעלות ושלתחביב שלנו יש הרבה מעלות.

סה"כ רכבנו כ 130 ק"מ ב 6 שעות ברוטו. טיול קל יחסית (למעט המעלות...).

ועוד תמונה של ה 640, זה שסובב את כל הטיול הזה. פעם אחרונה שלו במדבר בפורמט הזה. (נכון אריק?)




תגובה 1: