עוד שנה עברה ועוד פעם יצאנו לטיול השנתי הידוע בכינויו זולו במדבר". זו תמיד חגיגה לראות כמות גדולה של רוכבים מגיעים למדבר. כמו תמיד את ההתכנסות הקדים מאמץ לוגיסטי ואדמיניסטרטיבי עצום של איתור מובילים, בניית קבוצות, תפירה של האירוע לפרטיו ורחמי יחד עם הערכתי נתונים למנהלי השבט שטורטרו ללא הפסק בתקופה שקדמה למפגש.
בשנתיים האחרונות ההתכנסות הייתה בחוות האנטילופות אבל כנראה שהשנה עברה אימפלה שחורה בין החווה לשבט וההתכנסות נדדה לראס השיטה, איפה שהתכנסנו לפני ארבע שנים.
השבט גדול יותר מהמיקום וכמו תמיד האווירה בערב ההתכנסות הייתה חגיגית וכיפית. תענוג לפגוש את כל החברים
ואחרי שאמרתי את זה, אני חייב לומר שמה שעבד לפני ארבע שנים עם 74 חברים, יצא קצת צפוף הפעם, כשהגיעו מעל 130 איש. מקומות הלינה היו די במשורה וחלק מהנוכחים נדרשו לרעיונות יצירתיים כדי להתמקם בנוחות.
קודם כל הסרט של רון, שניכנס לראש:
זולו במדבר 2016 from Ron on Vimeo.
היום הראשון:
הקבוצה מנתה 12 רוכבים, תוצאה של איחוד הקבוצות של צביקה כהן ושלי, ואלה שמות:
צביקה כהן, נתן נאור, רוני לשם, איתי דור, רון פישר, עמירן משל, רן חביב, ישי סיוון, דורון טלמור, אודי אלפי, בועז שפירא ואני.
תוכנן מסלול של כמעט 200 ק"מ שיוצא מהערבה, עולה עד ערד ואז יורד חזרה. קצת יומרני לעשות את זה עם קבוצה כזו גדולה אבל היי! אם לא היינו יומרניים, היה משעמם, נכון? . אז יצאנו לדרך.
40-50 ק"מ ראשונים עברו בטיסה מהירה. נחל אמציה לכל אורכו, רובו עבר עלי ברכיבת פראלל עם צביקה. היה מאתגר וכיף בו"ז.
מנאות הכיכר גישרנו קצרות בכביש ונכנסנו לשביל האדום שעובר מתחת למצוק ההעתקים. קצת בתוך השביל והדיווח מאחור שההונדה של איתי קצת נעצר. עד שהתקלה תיפתר, ניצלנו את הזמן להפסקה וכרסום קצת תמרים מהשקית של רוני.
צביקה חזר לאיתי והמסקנה הייתה שאנחנו קצרים בדלק. העברנו קצת ממיכל למיכל וממשיכים בדרך. הדרך יפה, עולים ויורדים. עוברים גם מתחת למסוע.
אין על המדבר, אין!
משם למישור עמיעז, שבילי סובארו עבירים לכל רכב אבל עם כמה בורות רעים במיוחד. אודי חטף שם אחת אבל למזלו רכב על ה 500 של דורון באותו הזמן. קצת (הרבה) גז וגם מהברוך הזה הוא יצא.
ממישור עמיעז נשפכנו לתוך פיתולי נחל סדום. כמעט. בפיתול הראשון צביקה חטף היי סייד ברוטאלי והתעופף קיבינימט. אחרי חצי שעה של ניסיונות סרק לקבלת חילוץ מהחפ"ק במחנה, יצא רן ברכיבה להביא את האוטו שלו עם העגלה מהמחנה כדי לחלץ את צביקה הדואב. במקביל אנחנו ליווינו את צביקה בכביש לתחנת הדלק בנווה זוהר. כשרן הגיע, מלווה בעמרי גוטמן, עשינו עוד קצת חושבים ולבסוף רן לקח את צביקה חזרה הביתה ובעצם חדל את הטיול שלו שעה וחצי אחרי שהתחיל.
זו עוד הזדמנות להגיד לרן תודה רבה גדולה מאוד על החברות והאחריות שגילה. תודה!!!
טוב, שנתניע מחדש את הטיול? יאללה!
בתחנת הדלק של נווה זוהר הצטרף אלינו גם שגב, פליט מקבוצתו של דניאל ויחד המשכנו לכיוון מעלה זרון.
וכמו שאפשר לדמיין, זה לקח לא מעט זמן. ניחא, לפחות היה מעניין.
בשלב הזה (והאמת שעוד הרבה קודם) הבנתי שלערד לא נגיע. במקום זה גישרתי דרך השביל שעובר מעל נחל חימר. מאוד מהיר ואחלה נוף. הפעם בן הזוג שלי לרכיבת הפראלל היה איתי. זה היה מטריף!!!
מנחל חימר הכיוון הכללי היה הר קומות. בגלל שהבטחתי בברושור שיהיו גם סינגלים, עברנו דרך סינגל קצר.
טוב נו, שנמשיך? המשכנו. עולים ויורדים בדרך להר קומות.
הר קומות כבר ניבט ברקע, ענני האבק של קבוצתו של שושני (שוב!) שמנסה לעלות שם כבר ממש מולנו אבל פתאום נתק בקבוצה, חזרנו אחורה וראינו שהפרד הכתום של רוני מסרב להניע. הרבה סטרטר, הרבה קיק לא עשו רושם על המנוע. ההחלטה התקבלה די מהר, נגרור ונחלץ לכביש. אופנועי ה 500 התגייסו למשימה ועם לא מעט מאמץ הוצאנו את רוני לכביש מישור רותם. טלפון לחפ"ק והבנו שגם הפעם לא משם ניוושע. השעה הייתה 14:30 וכבר התחלנו להרגיש את הקור המדברי. פה אחד החלטנו לחדול את הטיול ולגרור את רוני בכביש לתחנת הדלק של צומת הערבה, מרחק 50 ק"מ ממיקומנו.פשוט זה לא היה. ארוך, קר ומסוכן זה כן.
בסוף הגענו, לא לפני ששוב פגשנו את קבוצתו של שושני על הכביש....(המדבר הזה לא גדול מספיק בשביל שתי הקבוצות, כנראה)
השארנו את רוני בתחנת הדלק בצומת הערבה, הודענו למשאית המטאטא שתבוא לאסוף וגנבנו סשן שטח אחרון לאותו היום - אביה אמציה בפול גז עם הרבה מרירות על הטיול שלא ממש התניע ודי בזבז את היום.
בערב, כמו תמיד, הרבה בשר, בירות וחבר'ה טובים (וקפואים) עייפים מיום רכיבה. ב 20:15 כבר נחרנו בשק"ש.
היום השני
נחושים לתקן את חמיצות ומרירות היום הראשון יצאנו ליום השני בהרכב מעט מצומצם יותר.
בועז החליף קבוצה, ישי גרר רגל מהנפילה אתמול ויצא עם קבוצה רגועה יותר, דורון פרש ורוני חבש את אופנועו התקול. סה"כ היינו 7 ויצאנו שוב לאמציה החרוש.
הפעם באנרגיות של יום חדש ובאטרף הראוי עפתי יחד עם איתי שם ורמות האדרנלין הרקיעו שחקים.
I Just Can't Get Enough!!!!
משם למרפסת השטפונות של צין ועלינו לנחל חצרה
טסנו את נחל חצרה ויאללה, לצין!
בצין הרטוב נופפנו לשלום לקבוצה של נועם שבא ממול והמשכנו להינות.
איפשהו באיזור המדרגות עצרנו לעוגה ווויסקי.
בינתיים עוד קבוצות עברו מולנו (שלום גיא, שלום רוני).
סיימנו את הצין הרטוב וחתכנו לציר המצלעות. עלינו וירדנו . איתי ושגב הקפידו לוודא שכל עלייה היא גם ירידה אם עושים אותה הפוך, ולהיפך.
ועוד עליות.
אבל לאופנועים זה כלום אז עברנו וזהו.
משם חזרה מהירה על העקבות חצרה-צין-אביה-אמציה והביתה.
אז מה למדנו היום בגן:
1. שהחכם הסיני שאמר שאתה לא יכול להיכנס לאותו נהר פעמים, צדק. גם אם מדובר על נחל אכזב יבש בערבה. ארבע פעמים עשינו את אמציה ביומיים הללו וכל פעם הייתה שונה. אטרף, עצבים, עייפות, כל פעם רגש אחר והרכיבה משקפת את זה ביג טיים.
2. 12 רוכבים בקבוצה במשך יום שלם זה הרבה.
3. 30 רוכבים שמנסים לעלות את מעלה זרון זה ממש אבל ממש הרבה מדי.
4. כשמדובר ב130 רוכבים, משאית מטאטא זה מאסט. גם רכב חילוץ.
5. אין הרבה דברים שדומים להתכנסות של זולו במדבר. בעיקר במימד האנושי המדהים.
היה כיף, עד הפעם הבאה.
קישור לאלבום התמונות של הטיול
ועוד תמונה של הקבוצה, כמעט ולא הצטלמנו כקבוצה (עוד נקודה לשיפור...)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה