טיולים לפי איזורים

30.10.2015

יששום מדבר וציה - טיול של אחרי השטפונות



מצווה גדולה מדאורייתא לראות מים במדבר בכלל ולצפות בשטפונות בפרט. כך מתאר זאת הנביא ישעיהו (ההדגשות לא במקור):

א יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת ב פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד יהוה הדר אלהינו ג חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו ד אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם ה אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה ו אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ז והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא ח והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו.

אני שמח להגיד שהנביא צדק כמעט בהכל, אולי רק הסיומת של "אוילים לא יתעו" הייתה קצת מוגזמת והאווילים טעו גם תעו. 
הנה הסרט של רון שישפוך קצת אור על הפתיחה הסתומה הזו:






ולמי שזה לא הספיק לו, עוד קצת מילים:

אחרי שלאורך כל השבוע כל המדבר זרם, יצאנו ביום שישי לראות מה המצב. היינו חמישה: רון, גיל, דורון, אריק ואני. חנינו בתחנת הדלק בצומת הערבה ומשם חתכנו לנאות הכיכר,כדי להיכנס לנחל אמציה. בדרך טרקטורים עוד פינו את הכביש מהסחף של שטפונות האתמול.  לאמציה היינו הראשונים שנכנסו אחרי השיטפון, כל הנחל מלא בוץ ושלוליות והתחושה הייתה מאוד מיוחדת ושונה מהאוטוסטרדה החצציץ אליה אנחנו רגילים.

כהרגלי רכבתי מעט לאט בהתחלה, אריק ניסה לעקוף והתעופף דירקט לבוץ. זו תורה וזה שכרה.

בחיבור אמציה-אביה המשכנו לאביה, אותו תענוג רק מפותל יותר. 

מאביה ישר למרפסת של הצין, בצד השני של הכביש. שם היו עוד יותר שלוליות.
המרפסת מקום קסום. הגבים עוד מלאים וקולות החלחול של המים מוסיפים עוד קומה לפסטורליה הכללית ששוררת שם.




















מהמרפסת ממשיכים באפיק נחל צין. עוד מים, עוד שלוליות וחצץ מהודק לפי הזמנה.
את המחסום שמונע המשך באפיק נחל צין, השיטפון לקח וכך, מבלי דעת, החברים המשיכו ישירות בערוץ אבל חזרו כלעומת שבאו כי השטח בואך מעלה דרייבשפט מחורבש עד בלתי עביר. אני חיכיתי להם בנקודת העלייה לנחל חצרה ועל הדרך שימשתי כשוטר תנועה ללהקת ג'יפאים שהתעקשו לעלות בצין למרות האזהרות שלי.
בסוף עלינו לנחל חצרה ועצרנו להפסקה בגב חצרה.  איזה יופי של מקום! מדהים ביופיו ופעם ראשונה שאני רואה אותו מלא.




































אריק ואני לא עמדנו בפיתוי ויאללה, למים. 


בינתיים הגיע גם עמירן, היישר מחופשת המחלה שלו, בג'יפ עם קפה ומאפה ככה שגם כשיצאנו מהמים המשיך להיות נעים מאוד.  ישבנו על גדת הגב, שותים קפה (וקוניאק, מהפלאסק של רון) ומכרסמים קרואסונים כאילו אין לנו עוד 170 ק"מ לפנינו. הנינוחות הזו עוד תתנקם בנו בהמשך.

בסוף לא הייתה ברירה וכמו שאנחנו נוהגים לומר "המסלול לא יטייל את עצמו"  נפרדנו מעמירן  שהמשיך להסתובב עוד קצת לבדו והמשכנו הלאה, חזרה לנחל צין.











ובצין הרטוב כמו בצין הרטוב, תענוג אמיתי. הרבה מים ובוץ ורק ריח הכימיקלים הנישא למרחוק מתעקש לקלקל קצת את הכיף.



רצנו את הצין במהירות יחסית (זה תמיד מפליא אותי איך פעם זה החזיק כמה שעות טובות והיום 20 דקות ונגמר) ולמרות שהיינו פה יותר פעמים משאני יכול לספור, אני ממש אוהב את המסלול הזה.

 יצאנו מהצין ועפנו על שבילי המפעלים לכיוון העלייה להר החלק. אחד הצירים (המסומנים) הבודדים באיזור שטרם טיילנו בהם. רצנו בשבילים טובים מאוד שהפכו בשלב מסוים לשבילים קלושים בנוף חמאדה שמכסה את כל האופק.

המטרה הייתה להגיע ל"עין" בהר רכב, הדרך לשם עברה בכמה סינגלים שעוד יותר משהיו קלושים, היה קשה לזהות את התוואי המוליך אליהם. פה באה לידי ביטוי עבודת הצוות וגיל נשלח כגשש בלש ואיתר את הירידות.

סינגלים? סינגלים! לא תמיד היה אפשר לרכוב אותם, אז לפעמים עברנו להולכה רגלית.


ועוד סינגלים



ולפעמים גם רכבנו אותם....


אחרי עוד רכיבה קצרה הגענו שוב לקצה שלוחה ממנה כבר רואים את העין אבל הירידה לא טריוויאלית. אני ירדתי ברגל לבדוק את הדרך וגיל בדק מעקפים עם האופנוע. שנינו חזרנו עם תשובות חיוביות ויאללה, יורדים.

רכיבה "על הסכין" עם נוף מהמם ותהום (מהממת לא פחות) משני הצדדים. קצת עבודת צוות בנקודה אחת בעייתית ומתקדמים.




ככה לאט לאט והגענו לעין. למי שרוכב על הסכין אין מושג מה קורה מתחתיו אז שלחתי את החברים לקצה השלוחה ואני ירדתי לצלם.
















מקום נחמד העין, יש לו גם קטע.



אבל האמת שזה די ג'עג'וע להגיע לכאן ועוד יותר לחזור ולקח הרבה זמן כל הסיפור.

ירדנו והתחלנו לאסוף את עצמנו לכיוון ערוץ נחל צין. השעה הייתה כבר 14:45, אין הרבה שעות אור לפנינו ואת כל התכנון של תדלוק בשדה בוקר וחזרה דרך גבי פרס כנראה שלא נספיק היום. גיל ואני היינו גבוליים על הדלק כך שהחלטנו לחזור בדרך הקצרה ביותר לרכבים, רצנו לכיוון נחל מדור ומפעל אורון, כביש המכתש הגדול ומפעל הטקסטיל ובצומת רותם התפצלנו - גיל ואני שמאלה לדימונה והיתר ירדו ימינה בכביש לצומת הערבה להביא את המכוניות. לדימונה הגענו על אדים וגם רון ירד את הירידות האחרונות לצומת הערבה עם מנוע דומם אבל שומר פתאים ה' וכולנו הגענו למחוז חפצנו בשלום.
אז האם צדק הנביא ? אני מניח שכן, נראה שכמו ילדים, גם מים במדבר זה שמחה.

הנה עוד תמונה של אופנוע ומים, שיהיה.






קצת נתונים




vvv