טיולים לפי איזורים

4.12.2015

בין דרגות לערוגות - יום חם במדבר קר.


הרבה זמן לא היינו במדבר יהודה, אז החלטנו לצאת לשם השבוע. תפרתי מסלול שכולל סינגלים, שבילים וגם קצת "אין סינגלים" ו"אין שבילים", לפי הצורך. התחזית דיברה על גל קור חריג אבל המדבר שמר אותנו בטמפרטורת עבודה לאורך כל היום.

הסרט של רון יסביר:




התכנסנו במצוקי דרגות, היינו שישה: רון, אמיר, דורון, אריק צור ואני.
על הצטרפותו של אמיר ראוי להתעכב בעוד משפט: אמיר (הידוע בכינויו ליייייש) חזר אחרי כמעט שנה של היעדרות לא מוסברת. כמו במשפחות הכי טובות, לא שאלנו איפה הוא היה אלא פשוט חיבקנו ואמרנו טוב שחזרת. כשירצה, יסביר.

תוך כדי ההכנות ליציאה לדרך שמענו רעם דו"פ מתגלגל מתוך הכפר. כשיצאנו לדרך נופפנו לשלום לחבורת ארוחת הבוקר שיצאה גם היא לתור את האיזור. בניגוד אלינו, אצלם השבילים זה אפילו לא המלצה ואת מורת הרוח של הפקח המקומי היה אפשר לראות גם דרך הקסדה.



אנחנו דווקא יצאנו על שבילי הג'יפים עד לנחל חלחול, שם נכנסנו בערוץ הנחל וטיפסנו בדרך הרומית המסומנת שחור. סינגל לא רע, רוכב על דופן הנחל עד שנפרד ומתחיל למשוך בכיוון כללי אל "חלחול אל כביר". 

רובנו עלינו בסדר, רון קצת התקשה תודות לצמיג הקרח איתו הגיע לטיול, הוא יצטער על זה עוד כמה פעמים במהלך היום וגם אמיר, שאת אקט הסרת החלודה שלו עשה בצורת פליק פלאק לפנים של האופנוע באחת העליות. מהפעלול של אמיר הדיסק האחורי  קצת התעקם אבל חכמת ההמונים עשתה את שלה והצלחנו להחזיר אותו למצב נסיעה.

המשכנו לטפס בשבילי העזים, הכבשים והגמלים. דורון פגש איש על חמור לבן אבל הוא לא היה המשיח אלא רועה גמלים מקומי שתהה אם אנחנו יודעים מתי יהיה גשם. 


משלא ענינו לו תשובה מספקת, עלה על איזה פיסטין כדי לבדוק מקרוב:




כמקובל באיזור, השבילים מתפתלים מסביב לגבעות ולא תמיד רחבים יותר מהצמיג עצמו.



אבל האמת שהדרך תענוג. קצת עליות, מדרגה פה ושם, פתאום הסינגל נפתח לדאבל ואז חוזר לסינגל שוב. אנחנו מתקרבים לזמן של הפסקת הצהריים והישוב הראשון אותו פוגשים כשבאים מהמדבר הוא "קהילת קודש" מעלה רחבעם. 

נסענו עם השלטים והגענו לקפה גנדי, בית קפה חצי מאולתר במרפסת הבית של דרורי, מזכיר הישוב לשעבר.

ישבנו שם למעלה משעה, שתינו הרבה קפה, קראנו המון עיתון ומהחומוס והבירה נהיה לנו בבטן בלון.


שמש נעימה, השיחה קולחת על אידאולוגיה וכסף ומה קורה כשמערבבים ביניהם ויכולנו לשבת שם עוד הרבה זמן אבל יש עוד לא מעט דרך לפנינו אז נפרדנו לשלום, לא לפני שאריק הצטייד במדבקה חדשה לאופנוע, שאומרים שמוסיפה לפחות עוד 2 כ"ס (ע"פ נתוני יצרן)



כדי לחזור לטמפרטורת עבודה טיפסנו אל הגבעה התלולה שמול הישוב וממנה ירדנו חזרה בכיוון כללי חלחול אל כביר, אבל מדרך שונה מזו שהגענו ממנה.

ביקרנו בבור מים השוכן לצד מאגורה, שלא היה זוכה לאיזכור מיוחד אם דורון לא היה מאבד שם את צרור המפתחות שלו. המוצא הישר יבוא על שכרו.

היקפנו את חלחול אל כביר מדרום וחיפשנו ירידה לכיוון נחל תקוע, או כמו שכיניתי אותו בתוך הקסדה, "נחת תקוע" נחת גדולה לרכב על קווי הגמלים ולמצוא ירידה לערוץ שלא מסומנת בשום מפה, רק לפי האף. 
יהודים אנחנו ואף טוב זה אחד היתרונות הגנטיים היחידים שאפשר להשתבח בהם וכך מצאנו את הדרך למטה שהייתה כרוכה בכמה ירידות תלולות במיוחד.
בתוך ערוץ הנחל זרמנו עד מעלה תקוע, שאותו הפעם נעשה בירידה. המדרגה האימתנית שהייתה זכורה מפעמים קודמות, קצת נעלמה ורק הדרדרת נשארה, לא דרמה.

ממעלה תקוע התחברנו לציר הירוק הטוב שמגיע ממצוקי דרגות ואיתו זרמנו לכיוון החצצון, שם עלינו על ציר הסכינים המוביל אל רוג'ום א נאקה. עליות תלולות עם אחיזה לא רעה, כיף גדול. (והנה עוד מקום שרון קילל את הצמיג הקרח שלו)

די מהר הגענו לרוג'ום א נאקה, תחנת המשטרה הירדנית הצופה אל המדבר מחד ואל ירושלים מאידך.
עצרנו שם לעוד הפסקה ארוכה.רון הכין קפה, אמיר פינק בתפוח ואריק תלה דגל. כל אחד והתפקיד שלו.

גם מתמונת הסוסים באורווה הבלתי נמנעת לא נמלטנו.



טוב, מתחיל להיות מאוחר, צריך להתחיל לחזור. החזרה תוכננה על בסיס הציר השחור שעובר מעל נחל ערוגות אבל כנראה שההפסקה הייתה טובה מאוד וכשיצאנו, רכבנו בקצב מהיר מאוד ולא ממש שמנו לב ל GPS. כנראה שפספסתי איזה פיצול והמשכנו ישר לתוך ערוץ הערוגות. בהתחלה היה סביר אבל בשלב מסוים התחיל להיות מאוד מג'עג'ע ואז נפניתי לבדוק את הניווט וראיתי שאנחנו בבעיה. הבעיה הייתה כפולה, גם גילינו את הטעות כשאנחנו כבר יותר מק"מ בתוך הערוץ וגם היה נתק בחבורה כאשר דורון ואריק המשיכו קדימה כסוסים שועטים.

קיבלתי החלטה להמשיך בערוץ כי הבנתי שעוד ק"מ או שניים , נצא חזרה לשביל מסומן. הק"מ או שניים הללו התבררו ככמעט ארבעה ק"מ של בולדרים, חצץ ושאר מכשולים. 
זה סוף היום, עוד שעה חושך, אנחנו כבר לא בשיאנו אבל אין ברירה, צריך לתקן את הטעות ולצאת מכאן.
אז עשינו הפסקות בטיחות למכביר ועקב בצד אגודל התקדמנו בנחל.

הנה עוד תמונה של נפילה סימולטנית בנחל, להמחשה.



בסוף יצאנו, אל עץ השיזף המפורסם שבקצה, עוד מאבק קטן עם העלייה של מחרס דלאל ויאללה, על השבילים הטובים חזרה למצוקי דרגות. 30 ק"מ מנהלתיים שכבונוס הציעו כמה נופים נחמדים.



למצוקי דרגות הגענו באור אחרון, אבל גם לזה יש כמה יתרונות.



כשהגענו, סיכמנו שזה היה אחד הטיולים הטובים שלנו, שמדבר יהודה הוא קטן אבל אינסופי עבורנו ושמדינת ישראל היא גן עדן לרוכבי תחביב. את התובנה האחרונה עזר לנו לנסח תייר ששמע מנועים ורץ מהכפר אלינו כדי לשאול איך ואיפה קונים אופנועים בישראל. מסתבר שבשוויץ יותר קשה...וליתר דיוק קל לקנות אבל קשה לרכוב. 

והנה עוד תמונה אחת, של גמל, הם בעלי הבית האמיתיים של המרחב.





קצת נתונים





תגובה 1:

  1. תמיד תהיתי אם הקטע ממעלה שושנה אל מעבר נחל ערוגות רכיב או לא .... אני מבין שכן אבל בכלל לא מומלץ.... אולי איזה יום אני אקדיש יום שלם של רכיבה רק בשביל הקטע הזה

    השבמחק