אז סוגרים את "דישון תיכון", מי בכלל ידע שיש דבר כזה, דישון תיכון? בשבילי הדישון תמיד היה יחידה אחת של כיף רטוב בין שדה אליעזר לגוש חלב. הנחל הזה הוא יעד מועדף כשהוא זורם אבל גם כשלא. תמיד יפה שם.
מכיוון שנתבשרנו כי ב 15 למרץ סוגרים את "דישון תיכון" למעבר כלי רכב, קבענו כי ביומו האחרון הפתוח נבוא וניפרד ממנו כיאות.
אז נכון, זו סגירה "זמנית" ונכון, המטרה בסופו של דבר היא מטרה טובה. ונכון, היום האחרון הוא בכלל יום עבודה אבל התאמצנו ולקחנו יום חופש כדי להיפרד כמו בני אדם ואם כבר אז גם להיות, בשאיפה, האופנועים האחרונים שעוברים (באופן חוקי) בדישון התיכון בעתיד הנראה לעין.
יאללה, מספיק עם הדרמות והרגשי, נעשה איזה ברייק עם הסרט של רון.
ולסיפור המעשה:
יצאנו חמישה לטיול ביום חמישי. רון, גיל, אלי, אריק ואני. עמירן ואמיר היו בנבצרות, כל אחד מסיבותיו הוא.
נפגשנו בשמונה בבוקר בתחנת הדלק בכחל שהיא, כמו שאומר השלט, מקום יפה לקפה. התארגנו חיש ויצאנו לכיוון נחל עכברה.
ניסיתי למצוא מעבר בשבילים שיוצאים ממש ממול צומת כחל אבל הם עוברים בין בסיס צבאי (אמרנו שלום למחלקה שהתאמנה) למחצבה (אפילו לא ניסינו להתקרב, חבל על הזמן). כל השטח שם מתפוצץ מפריחה צבעונית ומגוונת אבל גם עתיר שערים נעולים כך שלאחר סיבוב קצר והתקלות בשני שערים נעולים, חזרנו חזרה לכביש 85 ונכנסנו בדרך המלך, הלא הוא השביל הכחול העולה לכיוון עכברה, כ 3.5 ק"מ ממערב לצומת כחל.
טיפסנו מהר בשביל הטוב שעולה לכיוון נחל עכברה ועצרנו להתרשמות מהקשת המשורטטת בסלע עכברה שעליה נאמר ""עין-כחל לדרום צפת, סמוך לעכברא, בדרך שהולכים מצפת לטבריא יש בקעה גדולה ועמוקה מאוד ולמטה מעין מים טובים זקוף וגבוה מאוד ולמעלה בראשו חצוב מעט בעובי ההר, כדמות שער וסתום, ונקרא עין-כחל, ועוברים דרך עליו ויש שם כמה בתים. ושם נגד מזרח יש הר ואומרים שבזה ההר נגנזו כלי בית-המקדש, והלא המה בכתובים ב'מסכת כלים' של בית-המקדש." (חיים הורוביץ, בספרו חיבת ירושלים משנת 1882)
אז אולי כלי המקדש שם ואולי לא. אנחנו הסתפקנו בהתרשמות מרחוק ולמרות הפיתוי לא עלינו לחפש השלמת הכנסה או גאולה אלא המשכנו לרכב לאורך השביל הכחול, עברנו בין עכברה הישנה לעכברה החדשה והגענו אל מתחת לגשר בכביש צפת-ראש פינה, הנחשב לגשר הגבוה בארץ והצטלמנו מתחתיו בתמונה המתבקשת.
עברנו מתחת לגשר והמשכנו לרכב לאורך נחל עכברה. פה כבר התוואי התחיל להתבלגן. הציר הזה אף פעם לא היה ממש סלול אבל הפעם נראה שהרבה מים זרמו בחורף ולא ממש השאירו ציר מסודר. תוסיפו לזה גם הרבה עשב ירוק ורטוב מטל הבוקר ותבינו שאחיזה בקטע הזה הייתה ממש עניין של מותרות ויחד עם האבנים הגדולות זה היה קטע שצריך לעבוד בו, כאמור, שלא כפי שהוא בימים כתיקונם. (לא שאני מתלונן וכו')נפרדנו מנחל עכברה והתחלנו לטפס לכיוון כביש צפת ראש פינה דרך רמת רזים. גם שם אבנים, עשב ירוק ואחיזה דרעק. אבל גם המון פריחה. אפילו החרדנו את מנוחתם של ארבעה צבאים שליחכו עשב בשלוה סטואית בין שני עיקולי כביש ראש פינה-צפת.
ניסינו להתחבר לכביש דרך השבילים אולם מעקות הבטיחות לא ממש איפשרו זאת ולכן נכנסנו דרך שכונת "נוף כנרת" לכביש ואיתו ירדנו לכיוון ראש פינה. אגב, התרשמנו עמוקות מהבתים המפונפנים ששמה ומהנוף המדהים הנשקף מהם. באמת יופי.
נכנסנו בכביש לראש פינה ועלינו במעלה דרך החלמוניות עד שנכנסנו לנחל ראש פינה. התעלמנו מהשלט האוסר על כניסת כלי רכב. זו לא יותר מיוזמה מקומית שלא מחוברת למציאות ותיכף עצרנו לקפה ומאפה בחורשת עצי זית סמוכה לנחל. עד שהקפה ירתח, צילמתי קצת פרחים.
וזה רק מה שהיה בסביבתנו המיידית. הסוסים שלנו נחו, אנחנו נחנו. שוחחנו קצת עם תושבי המקום שיש רק לקנא בהם שזוהי החצר האחורית שלהם וקצת התפננו לנו. (אגב הקוציץ הסורי הוא לא מהנחל אלא קצת יותר מתוך היער אבל אם כבר אני בשוונג של תמונות פריחה, אז עד הסוף)
המשכנו לתוך שבילי הר כנען ויער ביריה לרכיבה רגועה הרבה יותר בדרכי נוף קק"ליות למהדרין ואף קטעים סלולים פה ושם.הנוף של החרמון, שנראה עלוב למדי בתקופה הזו, כמעט בלי שלג, ליווה אותנו ממזרח.
וכמובן, שכאשר רוכבים בדרכים הנוחות ביותר, מגיע פנצ'ר. הפעם אצל אלי. הוא מצויד בשטיק החדש בעולם השטח, טיובליס, ולכן תיקון הפנצ'ר אמור להיות עניין של מה בכך אבל מכיוון שאף אחד מאיתנו לא ממש מיומן בתיקון מסוג זה ניגשנו לעסק עם הרבה סקפטיות. תכל'ס? אכלנו את הכובע. התיקון הסתיים תוך ארבע דקות והחזיק יופי. שווה לשקול את הפטנט.
המשכנו לרכב רגוע בשבילי הקק"ל של יער ביריה והתחלנו למשוך לכיוון מושב דלתון. היינו אמורים לחצות את המושב ולחתוך דרך הר דלתון לכיוון מערת עלמה. בפועל קצת הסתבכנו בחציית המושב וחתכנו בכביש מכיוון דלתון אל ריחניה ולשביל האדום שיורד מריחניה לכיוון מערת עלמה. לא עצרנו במערה והמשכנו ישירות אל חרבת מרות, שנמצאת באמצע הדרך בין ריחניה לאיילת השחר.
הרבה שרידים מרשימים יש שם והמקום בהחלט שווה ביקור.
ממרות המשכנו לאורך השביל השחור שיורד בתלילות לכיוון איילת השחר. עצרנו רגע בגרוטאת הטנק ששמה לעוד תמונה של כלי משחית וגרוטאה (ושכל אחד יתייג את האלמנטים בתמונה כרצונו).
עברנו דרך הבסיס ששמה והגענו לדישון. ובדישון, כרגיל, חגיגת השפרצות (במובן הטוב של המילה, כן?)
קחו גבר עם אופנוע, שימו אותו בתוך שלולית, נחל או כל תווך נוזלי אחר (שוב, במובן הטוב של המילה, כן?) ותראו חזרה לילדות, ממש בתוך שניות.
אז ככה ההוא השפריץ על זה, וזה לא נשאר חייב, וגם השלישי לא פרייאר...אני חושב שהתמונה ברורה. רצנו לנו ממעבר מים אחד למישנהו, חוצים ונהנים, משפריצים ונרטבים. תענוג. כל הכיף הזה היה בכלל עוד לפני שפגשנו את כביש 886, כלומר בקטע שיישאר פתוח גם בעתיד. אחרי חציית הכביש הגענו לקטע שעומד להיסגר.
שערי מתכת אימתניים כבר מוכנים להינעל, שלטים באותיות של קידוש לבנה מבשרים על הסגירה המתרגשת ובאה ואנחנו נכנסים לדישון התיכון.
רכבנו עוד קצת במעלה הנחל, איפה שאריק כמעט טבע בשנה שעברה והחלטנו לעצור לרחצה קצת יותר מסודרת. בנקודת העצירה הייתה עליה בוצית חלקלקה באורך של 2-3 מטר, לא יותר. למרות זאת היא הפילה איזה חלל או שניים ולכן קיבלה את השם "מעלה דישון"
ככה רחצנו ונהנינו, נחנו ועשינו ריסטרט לכל המערכות. המים קרירים במידה, צלולים וכיפיים. היה אפשר להישאר שם עוד הרבה זמן אבל צריך להמשיך. אז המשכנו.
המשכנו לרכב עד ליציאה מהדישון התיכון, בדרך פגשנו את הצינורות שמביאים את המים ובשלם כל הסגירה הזו וגם את השלטים מאירי העיניים שלא משאירים מקום לספק, עוד שעה או שעתיים אומרים לכולם לצאת וכמו במערכון ההוא "סוגרים את הדישון, מחליפים את המים".
מפה לשם כבר נהיה מאוחר, ולחלקנו היו התחייבויות בבית ויש להחיש צעדינו ולחתור לסיום. רכבנו עוד קצת בדישון (היבש) לכיוון גוש חלב, עלינו אל כרם בן זמרה ומשם דרך נחל גוש חלב אל ג'יש.
בדרך פגשנו צב. עוד פוטו-אופ שלא הוחמץ. עוד תמונת כריך צב לאוסף. (זוכרים את הימים שצב היה חיה של יומיום שמסתובבת מתחת לבית? פתאום המפגשים האלו נהיו נדירים, למרבה הצער)
בדיעבד, הייתי מוותר על כל הסיבוב באיזור כרם בן זמרה ועולה ישירות מהכביש אל נחל גוש חלב אבל אני לא באמת מתלונן על כמה קילומטרים של רכיבה בשבילי יערות פסטורליים, גם אם מעט לחץ זמן היה מעורב שמה.
כאמור עלינו בנחל גוש חלב לכיוון מרכז הכפר, עצרנו למבט חטוף על בית הכנסת העתיק של גוש חלב והמשכנו דרך הכפר אל תחנת הדלק ששם, קצרי המיכל שבינינו כבר התחילו לחוש את נשיפתו המאיימת של הרזרבי.
תדלקנו ועשינו הערכת מצב. השעה הייתה כבר שתיים וחצי, ומכיוון שרצינו להגיע עד שלוש וחצי לאוטו החלטתי לוותר על מעבר באגם דלתון ולחתוך בכביש ישירות אל איזור התעשייה של צפת.
משם רכבנו בשבילי היער מלווים בפריחה מטורפת של צהרונים עד איזור מט"ש צפת. ממנו התחלנו לרדת בשביל נידח שהתחבר לאחר כמה קילומטרים לשביל הכחול של נחל עכברה איתו התחלנו את היום.
משם עוד ארבעה קילומטרים בכביש לעגלות שחיכו בצומת כחל ועוד טיול בא לסיומו.
סיכמנו שהיה ירוק רטוב ומגניב, שהדישון הוא אחלה נחל, עם אופנוע או בלעדיו ושבכלל, הגליל הוא משהו בלתי רגיל.
סה"כ עברנו כ 120 ק"מ, כ 20 מתוכם בכביש. התחלנו ברבע לתשע וסיימנו בשלוש ורבע. ממש באיזי.
קצת נתונים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה