טיולים לפי איזורים

27.12.2013

בין הדיונות הגדולות - טיול חולות מגבולות לנחל סכר וחזרה.

סוף דצמבר תחילת ינואר זה הזמן של הדיונות. מצווה גדולה בקרב רוכבי אופנועי השטח להעלות על נס את מירוץ הדקאר בתקופה זו של השנה ולציין זאת ברכיבת דיונות עד דלא ידע.
חוצמזה, אנחנו כבר אחרי טיוליים בהם כיסינו מספר ק"מ דו ספרתי ברכיבה טכנית ואיטית יחסית והרגשנו שהגיע הזמן לתת למנועים הגדולים להראות מה שהם יודעים.(וגם לנו לא יזיק לשחרר קצת את הקוף).

אז דיונות? הנה הסרט של רון.

חולות בגרסת האריה from Ron on Vimeo.


ולפרטי המקרה:

יצאנו מקיבוץ גבולות בנגב המערבי. היה קצת מנומנם בבוקר כשהגענו, השתדלנו לא להפריע את מנוחת דרי הצימרים מחד ואת כוח העזר התאילנדי מאידך. התלבשנו בזריזות, העמסנו דלק בכל פאוץ' פנוי ( בעיקר בשביל הדו"פ הצמא של עמירן) ויצאנו לדרך. השער האחורי של הקיבוץ הוא הדלת לעולם שכולו חול.

כבר בשבילים האדמיניסטרטיביים בין שדות הקיבוץ החיוך התחיל להתפשט בקסדה. גז פתוח, החלקות זנב, וויליז'. לא רק שהקוף השתחרר, אלא שהוא זה שנוהג עכשיו.
רכבנו בכיוון כללי אל "הדיונה הגדולה" שבילים חוליים מהירים מאוד, על בסיס שבילי האימונים של צה"ל, מדי פעם יורדים לשבילים משניים יותר, איפה שהגשם והרוח מחקו את הקוליסים וכל מה שנשאר זה איזה תוואי משוער שמדי פעם מתחדש ומוכיח שאכן, השביל הזה, עובר כאן.





הגענו לדיונה הגדולה. אופנועי הרמאות שלנו בלעו אותה בלי מלח (היא גם הייתה במצב קלאסי, לא טובענית מדי וחרושה במידה). קצת השתעשענו גם בקפיצות בשדה התעופה שלמרגלותיה אבל די מהר המשכנו הלאה.





































אחרי הדיונה רכבנו עוד קצת ופנינו לקיים את מצוות "תן לשים ת'ראש על דיונה". 


בהמשך הדרך  פגשנו כמה חמישיות (ג'פסים) שלא שפר עליהם גורלם והושארו להירקב בחולות הנודדים, גם שם צילמנו תמונת ניצחון או שתיים.

ממשיכים לנוע בצירים הארוכים. לפעמים לפי הג'יפיאס ולפעמים פשוט רואים איזה ציר ארוך שנמשך מפה ועד האופק, מפנים כידון ויאללה, לאן שיקח אותנו, העיקר שזה יהיה עם גז פתוח.

איפשהו חצינו את כביש 222 (צאלים משאבי שדה) והמשכנו לכיוון מזרח. מראש הטיול הזה לא תוכנן עם דגש על נופים ואתרים אבל איכשהו מצאנו עצמנו בפתחן של חורבות חלוצה. אריק זכר איזה משהו על דודי קיטור שקיבלו שימוש משני והלך לחפש אותם, גיל הבחין פתאום בשפיץ (סילק/שיח) סורר שהתפרק מהגלגל האחורי ועסק יחד עם עמירן בפו"ה והיתר פשוט נחו בצל החורבות.





































אחרי כמה דקות ואיזה חטיף אנרגיה מזדמן, המשכנו בדרך.

בתור מוביל אחראי, אני בד"כ מאיט לפני פניות עיוורות ולפני שיאי גבעה שהמשכם לא ברור, שמא תהום או פח יקוש אחר חבויים שם. קבוצת חמורי הגז שמאחורי נוסעת בדבוקה צפופה מאוד ונושפים בעורפי וכך קרה שבאחת הפעמים שהאטתי  התרחשה תאונת השרשרת המפוארת ביותר בתולדות החבורה הזו. ראשון בנופלים היה אריק שנסע הכי קרוב אלי ועף קדימה בסופרמן משובח, גם עמירן בלם אחריו ונחת על גיל שמצידו נחת על הברך וככה היו שלושה על הצד והיתר הניחו את האופנועים ונפלו גם כן, מצחוק.
שלילה על תנאי  ושני טיולי רדיוס ללא קהל נרשמו לכל מי שלא שמר מרחק.

נכנסים לכיוון ביר משש. החולות שמה, דליקטס אמיתי. שבילים חוליים מפותלים, לא טחונים מדי שהיו כיף גדול. 
מצאנו שמה עוד "דיונה גדולה" שנייה במספר להיום, ולא החמצנו את ההזדמנות לעלות ולרדת.

ככה המשכנו בביר משש עד שהגענו לנחל סכר ועל בסיסו משכנו לתחנת הדלק של רמת חובב לתדלוק ומנוחה של אדם ומכונה. בדרך גיל מצא עוד שפיץ שהתפרק (שניים עד כה) , גם לוחית הרישוי נשרה זה מכבר ובאופן כללי נראה שההונדה הקשיש מעט כועס על כך שגיל עוד מאתגר אותו במקומות שפנסיונרים כמוהו צריכים לראות רק בערוץ הטבע והטיולים ואת מחאתו הוא מפגין בפיזור רנדומלי של חלקים לאורך המדבר.


ברמת חובב נחנו ואכלנו, על הדרך התרשמנו מחוסר המיומנות של בני הפזורה בתפעול של קלאץ' במכוניות. כנראה ששיטת לימוד הנהיגה שם ממש שגויה כי כולם מזנקים מהמקום בפרפור צמיגים מפואר גם אם הדבר מהווה סכנה לסביבתם. כנראה שהם נעדרים את הרגישות המתאימה בכף רגל שמאל, ייתכן שזה גנטי.
מרמת חובב  רכבנו שתי דקות אל הדיונה הגדולה(מספר שלוש להיום)  שבנחל סכר. גם שם עלינו וירדנו. רון סיפק אתנחתא קומית כשהצליח ברצף מפואר אחד של שגיאות ליפול מעמידה במקום ואז לשתול כהוגן את הגלגל האחורי בחול באופן שהצריך סיוע מסיבי כדי להוציאו.


בנחל סכר עוד נשארו קצת מים מהשטפונות שהיו כמה שבועות קודם לכן, לא מפספס הזדמנות לצלם את זה.











הדרך חזרה לאוטו הייתה במגמה מקבילה לדרך ממנה באנו רק בהיסט של כמה קילומטרים כדי שלא נרכב על אותו שביל פעמיים חו"ח. העניין הוא שאיכשהו נפלנו בדרך חזרה דווקא על שבילים סלעיים ורצופי אבנים ככה שאחרי כמה קילומטרים הבנתי את הפרנציפ ומשכתי לכיוון החולות שראינו באופק בניווט בסגנון חופשי.
חצינו את נחל באר שבע , גם שם עוד נשארו מעט מים מהשטפון, עוד תמונה שלא אפספס.






עוד חולות ועוד חולות ולפתע עץ באופק. השעה הייתה 13:30, יום שישי, אם אפשר לקיים את מצוות השלאפשטונדה של סוף השבוע הרי שזכות גדולה נפלה בחלקנו ומיד חנינו מתחת לעץ ונמנמנו קלות. גיל ניצל את המנוחה לשליפה של שפיץ שלישי מהחישוק האחורי שבשלב זה התחיל להיראות כמו אבטיפוס לפרויקט עתידני של נאבה צפה. ניחא, הוא עוד יקבור את כולנו.

מהנמנום קמנו והתחלנו למשוך לכיוון האוטו, בדרך חלפנו באיזה צומת שעברנו בו בבוקר, רק מכיוון אחר. הקוליסים שלנו מהבוקר הספיקו לרון ודן להמשיך לכיוון הלא נכון ורק בסיועם של חבורת בדואים שקיננו על אחת הגבעות ושימשו ככוח תצפית קדמי, מצאו את עיקרית הקבוצה ויכולנו להמשיך. 
מבט קצר לשעון ולשארית הג'אנט של גיל שכנעו אותנו למשוך במהירות לאוטו, עפנו את הקילומטרים האחרונים עד גבולות וסיימנו את הטיול עם חיוך גדול.




סה"כ רכבנו כ 170 ק"מ בקצת יותר מחמש שעות כולל הפסקות. סיכמנו שהיה מהיר אבל מגניב, קשה אבל רך ארוך אבל קצר ושלכל דיונה יש דיונה גדולה הימנה.

קצת נתונים