טיולים לפי איזורים

24.1.2014

ממעלה אפריים למעלה הנביאים - טיול בארץ חמדת אבות.


בהמשך ישיר להכרזתה של העונה הזו כעונת המרכז, נסענו למה שהוגדר כ"טיול בבקעה". המונח "בקעה" קצת מטעה פה. תכל'ס רוב הזמן נשמנו אוויר פסגות בשומרון ובמדבר שומרון ולעיתים צללנו לעומקה של הבקעה רק כדי ליהנות מהטיפוס המחודש אל הירוק והחום של השומרון.

הסרט של רון יסביר הרבה, אני בטוח.


ולסיפור המעשה:

45 דקות.

רק 45 דקות מצומת ירקון ועולם מדהים נפתח. ירוק וחום, הרים ועמקים, מדבר ומים. אז לא ניסע? בטח שניסע.
התכנסנו במעלה אפריים. היינו שישה : רון, אמיר, עמירן, גיל, אריק ואני. חנינו בתחנת הדלק המקומית שמסתבר שמתמודדת על התואר "התחנה עם מכונת הקפה האיטית ביותר" והתחלנו להתארגן.




תוך כדי, רון הפגין את אהבתו הנצחית לאמיר, שמצידו השקיע בקשר הזוגי והצטייד בכיסוי ראש פרובוקטיבי במיוחד. מתישהו אצטרך לכתוב יותר בפירוט על מערכת היחסים הזו.

מניעים נוסעים. שני קילומטר על הכביש עד לאיזור התעשייה המקומי , חצינו אותו והתחלנו לטפס בכיוון כללי סרטבא. מסביב כבר ירוק, עוד לא הכי ירוק שיש אבל "ירקרק חרוץ" כמו שנכתב במקורות. אחרי שתי דקות עצרתי להתרשם מהמצוקים המדהימים של ערקן אם צפא.






ממשיכים בדרך. מדרגות סלע, עליות תלולות, מבולדרות ומחורבשות אבל גם שבילים מהירים. קרן הסרטבא מציצה ממול כל הזמן ונופים מהממים, לא פחות, של בקעה והר מכל עבר.


עוד קצת, עוצרים להתרשם מהסיפון העתיק שהוביל מים מהמעיינות שבבקעה אל פסגת הסרטבא וגם מגרפיטי מודרני הרבה יותר.










עוד מכשול אחד בדרך לסרטבא, המדרגה האחרונה שבפעם הקודמת העיפה לדן את המניפולד. הפעם עברנו אותה בקלות יחסית.
כשהגענו לסרטבא, אריק קל הרגליים כבר היה למעלה, משאיר את אמיר כשומר מאהל בתחתית ההר ומדי  כמה דקות משגר עוד תמונה או שתיים במהנשמע (Whatsup, כן?). היתר העדיפו לכרסם איזה חטיף אנרגיה ותמרים בתחתית ההר ולחכות לשובו של האריק. הנה מקבץ תמונות, מעמודי הכותרת בצורת לב, דרך הקירות הבנויים לתלפיות וכלה בחיוכו המאושר של אריק.




טוב, אז התרשמנו מהתמונות ונשמנו את הנוף. את השלווה הפריעה דהירת המגפיים של אריק במורד ההר, מסמנת שיאללה, צריך להמשיך. למטה.
התחלנו לרדת בירידה תלולה ועמוסת אבנים חופשיות. כיף.

בסוף הירידה עקפנו את מושב יפית מצפון מערב בתוך ואדי קטן ופסטורלי עם כבשים רועות, עקפנו מסביב. שלא יבהלו.
משם עוד קצת ירידה לכיוון הבקעה.


זהו, הגענו לבקעה ממש. נכנסנו לואדי פצאל. המטרה הייתה עינות פצאל אבל בדרך פגשנו את "טחונת אל פציל", תחנת קמח עתיקה וחרבה הטובלת בירוק כהה במיוחד. אז עצרנו שם. עשינו סיבוב למעלה ולמטה וראינו גם את התעלה שהובילה מים לטחנה מעינות פצאל שבמעלה הואדי.

אז נחנו שם די הרבה, אריק גם שלף בקבוק "ייגרבאום" ושתינו כוסית או שתים לרגל יום הולדתו הבעל"ט אבל בסוף המשכנו. בעינות פצאל זרימה צנועה שדי מהר נתפסת על ידי מקורות. אריק טבל בבריכה מקומית, רק בשביל התמונה.


מעינות פצאל המשכנו לואדי סינסילה,מתחילים תנועה ברצף ארוך דרומה. רצף שייגמר רק למרגלות מעלה הנביאים.

בדרך גיל אמר שלום לאיזה הרקולס מזדמן. (ואני מתנצל על הלכלוך בעדשה, בכל זאת, תנאי שטח)


אריק התרשם מצורות הסלע המיוחדות שפגשנו בדרך


וכולם הסתדרו יפה בתור לרדת לואדי א-דליה.


הגענו למרגלות מעלה נביאים. בדרך עוד עצרנו בתעלת מים אחת להזדמנות צילום.


עמירן ניסה לטפס. ונפל. מזל שהאופנוע כל כך קל, ככה לא נרשמה פגיעה בערכי טבע נדירים בבקעה.


יאללה, למעלה נביאים. בפעם הקודמת התחרבשתי שם כהוגן, שילוב של צמיג אחורי קירח, אופנוע שמנמן ורוכב שמנמן עוד יותר. הפעם אני עם אופנוע רמאות, צמיגים לא רעים ורק הרוכב נותר שמנמן (ואולי הפרמטר הזה אפילו קצת התחזק....). האמת שלא ממש חששתי לעצמי אבל גיל עם בהמת ה 160 ק"ג שלו קצת הטריד אותי.

התחלנו תנועה. בלי להתכוון מצאנו עצמנו בזרוע השמאלית , הקלה יותר, למקטע הראשון של המעלה וכצפוי זה עבר בלי בעיות מיוחדות. 

המשכנו לעלות, עברתי את העיקול הראשון ועצרתי לחכות. רון, אמיר ואריק עברו אותי אבל מאחורי היה שקט. חזרתי על העקבות וראיתי את עמירן עוזר לגיל להרים את האופנוע. מסתבר שגיל החליק בסיבוב והמאמץ להרים את האופנוע רוקן לו את הסוללה. בסופו של דבר גיל אגר קצת כוח, ירד אחורה וניסה לעלות שוב, התבחבש ושוב עצר בסיבוב. בינתיים גם אריק חזר וכשהוא רואה עלייה מסתבכת הוא לא יכול לעמוד בפיתוי. הסיר את גיל בעדינות מהאופנוע, בעט בבהמת הברזל ועם הרבה רגליים מתנופפות באוויר התחיל להעלות את הבהמה למעלה.


גיל עלה ברגל ועצר מותש לנוח בצל הקטומ שלי.
בינתיים, בקצה השני של מעלה נביאים, אריק המשיך עם ההונדה המקרקשת עד לפני קטע המדרגות. החנה אותה וירד ברגל לאופנוע שלו,   העלה אותו למעלה, ירד ברגל להעלות את האופנוע של גיל את קטע המדרגות ועלה חזרה למעלה שוב. סה"כ יצא שתפר את המעלה ברגל וברכב כ 3 פעמים. משוגע, אבל מהסוג הטוב.

הקורא הנבון בוודאי שם לב שאם אריק העלה שני אופנועים, זה אומר שגיל עולה ברגל. ואכן, גיל טיפס כקילומטר וחצי ברגל, הגיע לאופנוע שלו ושפך עליו (ועלינו) ים נאצות, חרמות וגידופים. הרגענו אותו (וגם הנענו בדחיפה את ההונדה כי המלעון גם התייבש) והמשכנו הלאה.
המשכנו לרכב מעלה מעלה, בכיוון כללי אל מחצבות כוכב השחר. בדרך נתקלנו בכוס החורבות, שצפה עלינו בעניין.

במחצבות פנינו צפונה. רכיבה באדמות החומות של השומרון, הבקעה נשקפת מרחוק. 

ועוד רכיבה, ועוד נוף. הרבה נוף.


המשכנו לכיוון כפר דומא, עברנו בפאתי הכפר, והתחברנו לדרך אלון. משם כמה דקות בכביש ועצרנו לתדלוק בתחנת הדלק של מעלה אפריים, אותה אחת מהבוקר.
פה התחילה התרופפות בשורות. פתאום אמיר ורון מזמינים קפה (בתחנה האיטית בתבל!), גיל עושה קניות לשבת ואפילו אריק הוציא סנדביץ'. משפטים שהתחילו במילים "אם כבר אנחנו קרובים לאוטו...." עצרתי בגופי, חימרתי באנשים והצלחתי להזיז אותם חזרה לתנועה כחלוף חצי שעה מרגע הגיענו לתחנה.

יאללה, חוזרים לצומת מעלה אפריים ומשם בכיוון כללי צפונה על סימון שבילים אדום עד לנקודה שנקראת במפה " מצפה שלושת הימים" ועל פי האגדה ביום בהיר במיוחד אפשר לראות משם את הכנרת, יממלח והים התיכון. כנראה שהיום הוא לא יום בהיר במיוחד ואפילו ים אחד לא נצפה משם. מה שכן, בגובה 866 מטר יש אחלה נוף אז ניצלנו אותו לתמונה קבוצתית.


מסביב יהום הסער, כלי רכב צבאיים נוסעים וחוזרים, מפקד כוח נותן בנו מבט מודאג ומבקש שניזהר והאמר מזווד עד לקצה האנטנה שלו מלווה שלושה מטיילים מקומיים שיצאו לסיבוב בשכונה. זה נראה כמו זמן טוב לחזור. הכוונה המקורית הייתה לחזור על בסיס שבילי עיזים עד צומת פצאל אבל השעה המאוחרת יחסית והנתיב הקלוש שכנעו אותנו לחזור על עקבותינו בדרך המלך.

חזרנו למכוניות ב 15:30, מאחורינו כ 130 ק"מ מתוכם כ 25 בכביש.

סיכמנו שצריך להפסיק להיות מופתעים מכמה כיף לרכב בשומרון ובבקעה, שברוב המקרים האושר נמצא קרוב לבית ושבקעת הירדן היא שלנו מאז ולתמיד. 

אי אפשר לסיים בלי להזכיר שהמסלול עובר בשטחי אש, סמוך ומסביב לשטחי A,B וכו'. יש לתאם עם צה"ל ולנקוט באמצעי הבטחון המתאימים. ככה זה.