טיולים לפי איזורים

7.2.2014

אבנים לפנים - טיול קשוח ברמת בוקר.


השבוע חזרנו למדבר אחרי כמעט ארבעה חודשים שלא היינו שם.  בחרנו לעשות את האיחוד המחודש באיזור רמת בוקר בואך שיבטה. סרגתי מסלול שערבב שבילים מהירים עם סינגלים, רכיבת "בר בשטח" עם ציר הנפט השחוק, ארכיאולוגיה וחקלאות עתיקה וכמובן נופים מקצה לקצה. איך היה?
הנה הסרט של רון. 



משאבי שדה-שיבטה from Ron on Vimeo.

יצאנו שבעה. רון ואמיר, עמירן ודן, אריק ואני  ואלינו הצטרף גם אורח חדש-ישן, דורון מהבלקן (ביט בוקס).
את העגלות השארנו במשאבי שדה, איכשהו הרגשנו שתחנות דלק במרחב הזה "קצת" פחות בטוחות.
בשמונה בבוקר, כשהתחלנו להתלבש, היו 9 מעלות אבל השמים הנקיים מעננים עזרו לשמש לפזר הבטחות ופה אחד ויתרנו על כל המעילים והביגוד התרמי וקיווינו לטוב. צוות השפלה, עמירן ודן, כיבדו אותנו באיחור של מעל לחצי שעה מה שנתן לנו זמן לשחק בקצת תמונות סטייל סוכנות השכרה ביוון.

עמירן ודן הגיעו, גודפו כדבעי ויצאנו לדרך. מקיפים את משאבי שדה וחוברים לציר הנפט. נסיעה קצרה על הציר המהיר ושוברים שמאלה לתוך הערוץ של נחל הימן. טעימה ראשונה מהנוף האופייני לאיזור שילווה אותנו לאורך כל היום.
רכיבה קצרה לאורך הערוץ ואז חוצים חזרה את ציר הנפט, חוצים גם את כביש 40 ונכנסים לנחל באר חיל בציר שעובר מצפון לחוות נאות.
אחרי קצת דילוגים על הגבעות שלאורך ערוץ הנחל הגענו לנקודה מיתולוגית שזכורה לנו מימי מוטוטראקס העליזים, סכין סלעית ארוכה ורצופת מדרגות שעושה תנועת פרסה ומייצרת נוף מרשים במיוחד.





































שש שנים עברו מאז שהיינו פה והמקום הצדיק את המקום שתפס בזכרון הקולקטיבי שלנו. פשוט מדהים. עוד חודש גם צבעונים יפרחו על הצוק והחגיגה תהיה מושלמת.

מהסכין ירדנו אל עבר קו החשמל שעובר ממערב. רצנו לאורכו בשבילים נוחים ומהירים עד שהגענו מעל לנחל זלזל.  אין ירידה ברורה לנחל אבל דורון עשה פתיחת ציר רגלית וזיהה את התוואי הנוח לירידה וירדנו.



בתוך הנחל נוף מקסים של חקלאות עתיקה, איזו חרבה או שתיים וממש כיף לרכב שם.

מהזלזל התחברנו לבשור וממנו התחלנו לטפס שוב לגובה ולשבילים המדהימים של רמת בוקר. שבילים שמשורטטים על קווי שיא הגובה של כל הר, עתירי אבנים ומדרגות. לאורך כל הרכיבה מתקיים קונפליקט בין הרצון לעצור ולנשום את הנוף ממש עמוק לריאות לבין הרצון להניף גלגל בפול גז על כל מדרגת סלע. אז עשיתי גם וגם, מנצל את זה שגם דורון עם הנקודות של המסלול ב GPS שלו ויכול למשוך קדימה את כל אלו שרק פול גז בראש מעייניהם.

מראש הר בוקר התחלנו לרדת למטה. בדרך רון עוד נתן מבט חודר למצלמה.



רגע לפני שיורדים, עולים. את סכין ציפורים. קצת תלולה, קצת מדורגת אבל עם אחיזה דלוקס, ככה שהעלייה היא בעיקר פוטוגנית.

מסכין ציפורים יורדים לנחל דרורים, אחד הנחלים החביבים עלי באיזור. המון אבנים מחורבשות, תוואי קלוש אבל נחל יפה יפה.



גם נחל דרורים חלף מתחת לגלגלים ואנחנו כבר רואים את שבטה מרחוק. הפעם נסתפקנו בצפייה מרחוק בלבד והמשכנו לכיוון הפסקת הצהריים שתוכננה על פסגת הר ספון. רגע לפני ההר אריק דרש שנעצור באחו הירוק בו מתהדרים כל ערוצי הנחלים באיזור. אז עצרנו באחד מהם לסנדביץ' וכוס קברנה סוביניון 2006 של יקב סלומון.  האמת? הייתה אחלה הפסקה.







אבל לא באנו לנוח. ממשיכים לכיון הביקור השנתי בהר ספון, אחת מנקודות התצפית היפות שיש באיזור. נוף פתוח 360 מעלות.

חוץ מנוף יש שם גם כמה מכתשים שמזכירים שהמקום הוא אכבר שטח אש בימים כתיקונם.



מהר ספון ירדנו לקטע ארוך וישר שעובר מתחת לגבעות כבודה. פשוט לנעול כידון קדימה ופול גז. הרבה חריצים, הרבה אבנים, הרבה ערוצים שחוצים את המסלול ככה שאי אפשר לנמנם על הכידון, כל הזמן עובדים.
כשגמרנו את הקטע הזה (כ 15 ק"מ) נכנסנו לתוך נחל ציפורים. בנחל אין באמת תוואי מסודר אלא הרכיבה היא לאורך הערוץ ומחייבת קריאת שטח טובה. לשמחתי, מסתבר שכשיש לדורון מסלול בג'פס, הוא רץ עליו כמו כלב ציד מוכה כלבת. ומכיוון שגם קריאת שטח טובה יש לבחור, הוא הוביל את הקטע הזה בהצלחה רבה.


כשגמרנו את נחל ציפורים מצאנו עצמנו בכביש המוביל לבסיס רמון. חצינו אותו והתחלנו למשוך לכיוון הר ערקוב. שמעתי על ציורי הסלע ששם ורציתי לתת לחברים גם קצת קולטורה, לא רק גז כל היום.
אז עלינו להר. אריק העירני מיד זיהה את אחד מריכוזי הציורים ועצרנו שם להתרשמות. הנה כמה תמונות.















זו רק דוגמית ויש המון ציורים במספר ריכוזים. כמה הם עתיקים אני לא יודע. בהחלט יכול להיות שאנחנו התרגשנו שם מאיזה גרפיטי של נער בדואי מלפני כמה שנים אבל זו הייתה שבירת שגרה יפה.
מהר ערקוב ירדנו בסינגל סלעי, דליקטס של ממש, עד לחיבור לנחל עבדת.

על היופי של נחל עבדת אני לא צריך לכתוב. גם לא על הטרסות, בורות המים והמאגורות שלאורכו. הנה בור אחד שלא השאיר אותי אדיש.

משם רכיבה מהירה לאורך נחל עבדת עד לחיבור עם הכביש ותחנת הדלק של עבדת. שם עצרנו לארטיק וקולה.
כשנחנו הסתכלתי בשעון, וואללה כבר שתיים בצהריים. מאחורינו רק 100 ק"מ קשוחים למדי ועד האוטו יש לפחות עוד 40-50 ק"מ לא פחות קשים. נהיה קצת צפוף. 
יאללה, יוצאים לדרך. באיזור בורות רמליה עלינו על סינגל ומשכנו איתו כמעט עד צומת ציפורים (בית השנטי). אחלה סינגל, סלעי וזורם.

משם ברצף של שבילי סלעים מחורבשים במיוחד, בכיוון כללי שדה בוקר. בדרך עצרנו לתצפית יפה על הקיבוץ.

נכנסנו לסינגל מגניב שלקח אותנו עד איזור צומת חלוקים, בנוף של טרסות בואדי שהולך וסוגר ככל שמתקדמים.


בסוף הסינגל חצינו את כביש 40 והתחברנו לציר הנפט, אותו אחד מהבוקר. משם זה קו ישר עד משאבי שדה וכל אחד מאיתנו עשה את זה בקצב שלו. אישית הייתי כבר ממש עייף אז שייטתי לי בנוחות יחסית אחרון בקבוצה כאשר כולם כבר נעלמו מהעיניים ורק את דן ראיתי לפני מדי פעם.
 רגע לפני משאבי שדה ראיתי שכולם עצרו. מסתבר שאבן גדולה קפצה לאריק מתחת לגלגלים ושיגרה את האופנוע ואותו לאוויר. הנחיתה הייתה בסדר הפוך, קודם אריק ואח"כ האופנוע. בנזקים: כידון עקום, מצחיית קסדה שבורה, שפשופים וחבלות מלוא הטנא ומעל הכל אגו שהתנפץ לרסיסי רסיסים. אספנו את הכל, ווידאנו שאריק מסוגל להבחין בין טוב לרע וחזרנו למשאבי שדה.



בזמן שהתלבשנו , קולות הקרכעץ של רובינו נשמעו למרחוק, ממחישים שהגוף עבד היום. אלו היו 140 ק"מ מדבריים יפים, מגוונים, מאתגרים ולא קלים בכלל. ואולי זה אנחנו, שקצת שכחנו איך זה לרכב במדבר. 

קצת נתונים