טיולים לפי איזורים

18.4.2014

טיול הדי ארים - טיול רגוע של חול המועד בין נחל תבור לירדן.

קצת באיחור, להלן רשמי טיול מחוה"מ פסח.
בבהילו יצאנו ממצרים, כך פותחת ההגדה של פסח. בבהילו גם יצאנו לטיול הזה. לא ממש היה זמן לתכנן והאמת שהכי התאים לנו לצאת לטיול רגוע, על שבילים פשוטים, בנוף שמרחיב את הדעת. אז קבענו לשישי והודעה יצאה ברוח החג - כל דיכפין ייתי ויטייל. אבל דווקא בעניין של כל דכפין קצת נפלנו. אחד בונציה, אחד במלטה, אחד הרחיק עד לוס אנג'לס, עוד אחד דווקא נמצא בארץ אבל האופנוע שלו במכולה בלב ים ושניים אחרונים בחופשת מחלה מתמשכת. ככה יצא שיצאנו רק שלושה לטיול,רון, אריק ואני. על כמות המשתתפים הנמוכה פיצו כמויות המטיילים הרבים שפגשנו בדרך, אבל על זה , בהמשך.

The D.R.'S Trip from Ron on Vimeo.


התכנסנו בכפר קיש, ברחבת החניה של חוות היצרנים וסיכמנו עם הצוות המקומי שיקרר את הכוסות כבר מעכשיו לבירה של אחרי הטיול.
עוד לפני ההנעה הראשונה סיכמנו שלטיול הזה יוצאים במוד אחר. רגוע, טיול "די ארים" קראנו לו, הכי מוטוטראקס 2003. לא צריך מכלולי קצה ולא חליפות מבהיקות. אם היינו חושבים על זה קצת קודם, היינו צריכים לבוא עם ג'ינס ונעלי צבא, כמו פעם...

מהחצר האחורית של כפר קיש זרמנו ישירות אל עין רכש. פינת חמד אמיתית. מים צלולים, צל, תענוג.

היה מוקדם מדי וקצת קריר מדי לטבול אז ניצלנו את הצל לסדר איזו תקלת חשמל ב GPS שלי, אריק ורון שוב הוכיחו את הידיים החכמות שלהם והמשכנו די מהר לנקודת מים נוספת, עין אולם.
שם כבר היו אוהלים וכמה משפחות שעושות קמפינג. אפילו קיבלנו הערה על כך שאסור לרחוץ במעין כי משם הנופשים גם שותים. איחלנו להם לרוויה והמשכנו הלאה.





התחנה הבאה - "החללית".



אחלה נוף יש משם, אז צילמנו.



והצטלמנו:



מהחללית אצה לנו הדרך לשמורת מצפה אלות וממנה אל מעלה יבניאל. יותר מעשור לא הייתי פה, בפעם האחרונה ירדתי אותו עם DR 650 והחוויה היתה זכורה כמשהו מאתגר במיוחד. אז עשור עבר והאתגר עבר איתו. מחשופי בזלת מפוזרים לאורך הירידה ומאפשרים להשתעשע עם קווים מעניינים יותר או פחות.

בדרך גם נתנו זכות קדימה לקבוצה גדולה של רוכבי סוסים שירדו באיזה סינגל מתפתל.












בסיום הירידה כמעט והתפתינו לעלות שוב, אבל הסוסים היו עוד בדרך למטה ואנחנו הרי "רוכבים בדרך ארץ" אז במקום זה המשכנו לנחל יבנאל. גם שם נדרשנו לרכב בזהירות בין המטיילים שהלכו שם אבל לפחות יכולנו להשפריץ קצת מים בחציות הנחל.



המשכנו לרכב לאורך נחל יבנאל עד עין כוש. שם עצרנו לקפה ומאפה (האמת? לערק וחטיף אנרגיה, אבל לא ניתפס לקטנות). באמת פינת חמד וברוח היום הזה חלקנו אותה עם רביעיית יוצאי צבא שדיברו ללא הפסקה על הטיול בהודו ועם רביעיית " רגע לפני הפנסיה" שקצת התרעמו שהאופנועים מפירים את שלוותם אבל מהר מאוד הבינו שאין לנו קרניים וגם הסיפור עם הדם למצות הוא לא יותר מאשר, ובכן, עלילת דם.

מנחל יבנאל ירדנו לירדן. חצינו הלוך וחזור ואז רצנו במהירות לאורך הירדן במסלול פסטורלי במיוחד ואלמלא היה מלווה בניחוח דק של ביוב היה קרוב למושלם. גם שם קבוצות מטיילות של תנועות נוער, השתדלנו להיות נחמדים.
מהירדן עלינו לאתר נהריים, לתצפית על אי השלום ואתר ההנצחה לשבע הבנות שנרצחו שם.
ירדנו מהתצפית, חצינו את "תעלת האפס" ומשם המשכנו בסינגל כחול ומגניב , לגיוון.


בהתחלה הוא "דאבל" כמו שאומרים בני דודינו הדוושנים אבל מהר מאוד הסינגל עולה ויורד בתלילות בגבעות ובוואדיות במקביל לכביש 90, בכיוון דרום. גבעה אחת עשתה לנו חיים קצת יותר קשים מאחיותיה.

קצת התקשקשנו שם, למרות שמעקף על ציר המערכת היה זמין בקלות , אבל בסוף טיפסנו.


ואריק כהרגלו, טיפס יותר מפעם אחת.

משם לגשר שעל נחל חרוד, מנופפים לשלום לעדר רייזרים (וגם שני קטומים) ויאללה, חוצים את כביש 90 ועולים לכוכב הירדן.

בכוכב הירדן שלווה של ממש. משפחות על נשיהם וטפם באות והולכות, לוקחות נשימה עמוקה מהאוויר הטוב שיש במקום, לועסות משהו, עוצמות איזו עין תורנית ובאופן כללי נהנות מהחיים. אנחנו לא שונים. אחרי שתיצפתנו על הנוף שיש שם מקיר לקיר, כולל "סכר האחדות" הירדני/סורי שרק עכשיו שמנו לב לקיומו, נשכבנו על הספסלים שם ונמנמנו. נפלנו על רגיעה יחסית בכמות המשפחות אז היה גם שקט. אחרי רבע שעה הגיע גל חדש של מבקרים וזה היה האות בשבילנו להתחיל להתקפל, לא לפני תמונה עם הילדים (ומחאה שקטה מצד ההורים).


ומשם לנחל תבור.

הפתעה נעימה בירידה לנחל, פגשנו צמד ביגים וגם KLE אחד שטיפסו מהנחל לכוכב הירדן.  משקל יבש של 194 ק"ג וצמיגי כביש לא הפכו את הטיפוס שלהם למשהו קל במיוחד אבל אנחנו ראינו בזה את הגושפנקה האחרונה להכרזת הטיול הזה כטיול "די ארים". אריק קפץ על ביג אחד והעלה אותו למעלה ואת השני דחפנו ומשכנו עד שצלח את הקטע הקשה. על הדרך גם אמרנו את מילת הקוד "זולו" והיה נחמד לפגוש חברים באמצע הדרך.



אחרי שווידאנו שהביגים המשיכו, סיימנו את הירידה ורצנו לאורך הנחל. עדרים של ג'יפאים בכל פינת חמד ומהר מאוד ברחנו משם לשביל הירוק וממנו לואדי של נחל רכש. היעד הסופי היה הבריכה של עין רכש, אותה אחת מהבוקר אבל בדרך עוד הכוונו שתי קבוצות אבודות של מטיילים שקיבוץ גזית "הלך להם לאיבוד..". כבר צברנו מספיק קרדיט מהבוקר אז הרשנו לעצמנו להתרווח ולטבול במים הצלולים והקפואים ועל הדרך לקבל פדיקור דגים מכל החפפים (או מה שלא יהיו) ששוחים שם.

משם ברכיבה מנהלתית חזרה לכפר קיש. כדי לסגור סופית את היום הזה ירדנו על בירה פטריק מצוינת יחד עם מבחר טאפסים בחוות היצרנים. סה"כ רכבנו כ 70 ק"מ רגועים רגועים...
שבעים ומבוסמים סיכמנו שאין כל פסול בלחרוג מהשורה. לפעמים טיול "די ארים" הוא בול מה שצריך בדיוק כמו שלפעמים טאפסים עושים את העבודה טוב יותר משווארמה.

קצת נתונים


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה