טיולים לפי איזורים

13.11.2011

ממיתר לערד וחזרה 11/11/11


שלושה שבועות עברו מהטיול הקודם ושרשרת האילוצים וההתניות שמנהלים את חיינו הגיעו לצומת שמשמעותה אחת, זמן טיול הגיע!
בשבוע שעבר היה אירוע גשם רציני ראשון לעונה ונחל צאלים זרם, אי לכך תוכנן מסלול שילווה את נחל צאלים בדרכו הארוכה עד ים המלח, עד כמה שאפשר, תמיד יפה לראות מים במדבר.

יצאנו קצת מאוחר, למורת רוחו של אריק. בדרך היינו צריכים לאסוף את עמירן, הנזיר שמכר את הפג'רו שלו ונשאר בלי וו. עמירן העמיס בין שתי בהמות המשא שלנו אופנוע כחול (אבל לא ימאהה), איטלקי (אבל לא אפריליה/דוקאטי/קג'יבה וכו') KTM (רק בלי ה K),  ובקיצור 250  TM חתיך ומכורסם עד קצה המשולשים שלו שקצת לא הבין מה הוא עושה בינות לשני אופנועי דו"ש מאובקים למראה. ניחא, עד סוף היום גם הוא יהיה מאובק לא פחות.

נקודת היציאה נקבעה ביישוב מיתר. חנינו במגרש החניה של הסופרמרקט המקומי, כמו תמיד והתחלנו לרכב בסביבות 9 בבוקר (מאוחר, כבר אמרתי קודם).

נכנסנו ליער מיתר בשביל היוצא מאחורי תחנת הדלק בכניסה לישוב. השתעשענו בהחלקות זנב בשבילי הכורכר המהירים, בקפיצות על כל רמפה מזדמנת ובטיפוסים בשבילי האש שביער.

מיער מיתר יצאנו לכיוון יער יתיר, מזרחה, בשבילים נידחים יחסית שאת הקוליסים שהיו בהם הגשם מחק מה שתרם לתחושת הראשוניות ברכיבה. בדרך גם נחשפנו לתובנה העמוקה "עדיף כרס מבירה מגיבנת מעבודה קשה" 





ביער יתיר ביקרנו את החלמוניות שפורחות בעונה הזו ומשם המשכנו ברכיבת כביש קצרה (שהעלתה קצת קיטורים בקסדות האחרות, מ'כפת לי) עד לכביש הגישה להר עמשא, שם האזנו ברוב קשב להסבריו של מדריך טיולים מזדמן על הדרך הרומית שעוברת שם. עשינו ביקור קטן בהר עמשא והמשכנו לרדת בכביש עד תל קריות, אתר ארכיאולוגי מרשים עם מערות רבות וממנו התחברנו לשביל מסומן ירוק, שהוא דרך נוחה ברובו הגדול. השביל מדי פעם חסום בתלוליות עפר או תעלות (כנראה מחסומים בגלל הקרבה לרש"פ). לא מהווה מכשול לאופנוע, ג'יפ יתקשה או ייעצר.

אחרי תל קריות כבר מתחילים להרגיש מדבר. המתלים עובדים, השבילים כבר לא כל כך נוחים כמו קודם, יאללה, לעבודה! זרמנו כמו שאנחנו אוהבים וכמו תמיד כשמרגישים טוב מדי מגיע איזה ברבור, כי למי יש כוח להסתכל על ה GPS במהירות הזו, ככה התברברנו לתוך אפיק של איזה נחל, בלי לשים לב אבל תיקנו את הטעות וחזרנו למסלול. שבילי מדבר ועוד שבילי מדבר, אבנים ועוד אבנים. פעם הנחל למטה ופעם אנחנו בתוכו, פעם השביל ברור ופעם לא. תענוג!



נחל צאלים אמרנו ? עברנו גם בהר צאלים, עלייה או שתיים לא רעות ואחריהן כמה ירידות מדורדרות לא רעות בעצמן שנגמרות בשביל סחוף שטפונות, עקפנו גם אותו והמשכנו לכיוון ערד.
בערד, אחרי 75 ק"מ תידלקנו, קולה ונקניקיה בלחמניה והמשכנו.
נסענו בתוך ערד אל כביש הגישה למצדה וממנו פנינו שמאלה, במגמת ירידה על מה שמסומן במפה כ "שלוחת סימן" עד לחיבור לשביל מסומן אדום המושך לברכת צפירה. השבילים נוחים, ללא בעיית עבירות כלשהי אבל עם הרבה מעברי ערוצים והאופנועים (ואנחנו) עובדים לא רע.
הגענו לרחבת החניה של ברכת צפירה, אותות השיטפון ניכרים ובגבים שרואים קרוב לציר (המסומן שחור), יש מים, אמנם ירוקים ולא מזמינים אבל יש מים. אריק ראה סימון שבילים להליכה רגלית לברכת צפירה עצמה (טיפוס לא פשוט, בטח עם מגפי רכיבה) והחליט שהוא הולך, איחלנו לו בהצלחה וישבנו ליהנות מהשקט המדברי וציוץ הציפורים.


השקט הופר בצעקות של אריק שהמסר שעלה מהן הוא אחד, "תבואו, שווה!" פה כבר לא יכולתי לעמוד בפיתוי והתחלתי לטפס לכיוון. החוויות מהטיפוס הזכירו לי את הטרק בנפאל, שני צעדים, עצירה להסדרת נשימה, עוד שני צעדים עוד עצירה להסדרת נשימה.....וכך זה המשיך עד הגבים עצמם למרבה האכזבה שם לא היו מים בכמות של ממש והתחלתי לחזור (אריק חזר קצת לפני).




לאופנוע הגעתי הרוג גמור ומחוסל, בלי אויר בריאות ובלי כוח בגוף, נשכבתי מתחת לאופנוע ובזווית העין אני רואה עוד מישהו במצב דומה לשלי  - אריק! אריק? מילא אני, גרוטאה ידועה, שכל קשר בינה לבין סיבולת לב ריאה הוא  רק בפירוש המילולי של המילה סיבולת אבל אריק? האיש בכושר יוצא דופן, רץ ומתאמן, הוא כל כך בכושר, שלשריר הארבע ראשי שלו יש שריר ארבע ראשי משל עצמו, אז שהוא ישכב ככה מתחת לאופנוע? בלי אוויר ? מסתבר שלא פשוט לעשות טיולים רגליים עם מגפיים ושאר ציודים. שיקמנו את עצמינו במשך כמה דקות והמשכנו לרכב לאורך השביל השחור העולה צפונה מברכת צפירה. בדרך עברנו למרגלות הר חצרון ופנינו שמאלה, בכיוון כללי דרום מערב בשביל מסומן אדום. שביל זה מתברר כדרך המהירה של בני דודינו ולמרות שבמונחים של מטיילי שטח הוא מוגדר כשביל 4X4 זה לא מפריע לפרייבטים נהוגים בידי מיטב בני הדודים לבדוק שם עבירות. סירבנו בתוקף לכל הצעות ההחלפה שקיבלנו והמשכנו עם השביל כמה קילומטרים טובים עד שפגשנו שוב את השביל הירוק המוביל לתל קריות (ההוא מהבוקר). איתו המשכנו עד לש"ג של בסיס שנמצא שם וחתכנו לכביש ומשם בשטח לכיוון הכפר דריג'את.




מדריג'את עשינו כמה קילומטרים של מה שאריק קורא "טיול מזבלות", לא אכביר מילים על כמות הזבל שמייצרים בכפרים הבדווים ועל פיזורו בשטח אבל לא יכול להיות שמי שמגדיר עצמו מחובר לאדמה מתנהג ככה, פשוט לא. 

ברחנו מהמזבלות וטיפסנו על אחת השלוחות לכיוון סימון שבילים כחול שהוריד אותנו לכביש 31 (כביש ערד צומת שוקת) איתו המשכנו עוד כמה קילומטרים ופנינו צפונה בסימון שבילים שחור לכיוון תל ישוע. משם זה היה ניווט בסגנון חופשי עד מיתר וחזרה למכונית.

סה"כ השלמנו כ 160 ק"מ, רכבנו מ 9:00 עד 16:00, כולל מסלול רגלי קצר אבל מעייף בברכת צפירה. היה מצוין, לא פחות.




קבצים מצורפים:

קובץ המסלול - פורמט GPX

המסלול ותמונות המסלול על Google Earth

כל התמונות מהמסלול