מהשורשים אל פסגות ההרים - טיול אופנועים בגיאורגיה.

תיאור המסע חזרה לגיאורגיה (כתב - אריק)

עמירן הוא היחיד בחבורתנו שלא נולד בישראל, הוא עלה לארץ בגיל ארבע מגיאורגיה.

מדי פעם היינו משתעשעים ברעיון לבקר יחד עימו בארץ הולדתו, וכל אחד היה זורק לאויר את אוצר המלים הגיאורגי הוא מכיר ("חאצ'אפורי", "חינקאלי" ושאר מאכלים) ובכך היה מסתיים הדיון הלשוני וחוזר לפסיו הרגילים ("איזה צמיג אחורי לקנות?").

עמירן לא חזר מעודו לבקר בעיר הולדתו טביליסי.

ופתאום, לפני כחודשיים, במהלך השבעה על אביו של אמיר, נפל דבר: יש תאריך מוסכם לטיול, יש חברה מקומית בטביליסי שמארגנת טיולי דו"שים בני ארבעה, שבעה ואף עשרה ימי רכיבה בגיאורגיה, והם עונים באנגלית באימייל ובטלפון.

אז סגרנו על דיל שכולל לינה+ארוחות+אופנועים+דלק+רכב מלווה+מדריך+העברות, במחיר הוגן שלא לומר מחיר רצפז, והופה – יצאנו לארבעה ימי רכיבה.

שעתיים וקצת עם ג'ורג'יאן איירליינס, עשרים דקות בטרמינל החדש והריק בטביליסי, חצי שעה בפקקים והנה אנחנו במלון. משימה ראשונה לאותו הערב הייתה לאתר את בית ילדותו של עמירן. מצוידים בכתובת ובזכרון ילדות מטושטש הסתובבנו ברחובות טביליסי עד שמצאנו את הבית שהיום משמש כמלון וגם אם אנחנו לא בטוחים שהגענו למקום הנכון, לא ניתן לזה להרוס לנו סיפור טוב.

יאללה, מניעים?  רגע לפני שנמשיך:

כמקובל, קודם כל הסרט של רון. בגלל ריבוי החומרים ואיכותם, יש גם סרט אחד לכל יום רכיבה, מי שיצפה בסרטים היומיים יקבל 10 נקודות בונוס לכל יום.

גיאורגיה 2017 - הסרט

וגם קישור לתמונות מהטיול

https://photos.app.goo.gl/zBAYZR82Ls7LV1ry1

היום הראשון

שבעה אופנועי האסקוורנה 701 קיבלו את פנינו. חלקם עם מושב טריקולורי (כחול צהוב לבן) וחלקם עם מושב שחור.

מיהו דגם 2017 החמוש ב 73  כוחות סוס ומיהו דגם 2016  אשר מתנייד אך בקושי על 67 סוסין כחושין וטחונין כשלג דאשתקד?

שמתי את יהבי על מדבקת הברקוד נושאת תאריך "ינואר 2017" שהייתה רק על הכלים עם המושב השחור, ובחרתי אחד מהם.

פצחנו בנסיעת כביש בכיוון צפונה, ליד מצודת אנאנורי. חיש קל עברנו לשבילים מהירים, במזג אויר קריר ונעים.

לרגע קט כיוון המדריך, גיאורגי גאה בשם "ואסו", לעבר סוללת עפר בינונית, סוג של בוחן כניסה ולצערנו חלקנו חלם ושקע.

העונש לא איחר לבוא, ומאותו רגע המדריך נסע במוד רגוע, על שבילים קלים, ללא דרדרות, עליות או אבנים חופשיות, למגינת ליבם של אלה שלא תיאמו ציפיות.

במהלך העלייה למעבר ההרים הראשון בטיול החלו אף להישמע טרוניות חתרניות, מרום 2,000 מטר בקירוב ועד המעבר ברום 2,500 מטר, שהאופנועים אינם אלא עגלות ומתקשים לתפקד בהילוך שני ומעלה .

ייאמר, כי אכן המנועים המוזרקים אכן מאבדים חלק ממרצם כל אימת שמד הגובה עובר את שני הקילומטרים.

בסוף היום, היות ולא באמת התאמצנו, זכינו לקבל מגורים בסיסיים (כמו בית ספר שדה ז"ל שהיה בבאר אורה, אמר מישהו)  בכפר פנשטי, בסניף המחקר של האוניברסיטה ע"ש איליה.

והנה סרט היום הראשון:

היום השני

לאור הטענות בדבר אובדן הכוח, לא התאפקתי ופירקתי מושב טריקולורי (דגם 2016 ) ומושב שחור (דגם 2017). למרבה ההפתעה, בדגם החדש יותר, אין יותר בורר מפות הצתה.

היום נפתח בעליה ארוכה ובוצנית לכנסיה הקרויה בשם טריניטי, סמוך להר הקזבגי. היות והיה זה יום א', המה השביל ברכבי שטח לרוב שהעלו את המאמינים למיסת יום ראשון.

בדרך לכנסיה עוד שקל ואסו לטפס באיזה סינגל, אך רובנו בהינו בשביל החלק בחוסר אמון מהול בתימהון, והמדריך נמלך וחזר על עקבותיו.

לאחר מכן, החל פרק של רכיבת אוף פיסט, שלושה קליקים נוספים בחוגה של סרגל המאמצים, והתחלנו להמהם בשביעות רצון.

במפתיע, באחד ההשתובבויות, אף השתטח המדריך מלוא קומתו עם אופנועו, ובמקום אחר כמעט ונשתל בבוץ עקב שגיאה בבחירת נתיב. עם זאת, הפליא המדריך בתיקון פנצ'ר בשיטה המסורתית של מדבקה ודבק.

בסופו של יום ארוך הגענו לריזורט הסקי המכונה גודארי, שם בהתאם למאמץ המוגבר, זכינו לקבל חדרים משודרגים במלון עם ג'קוזי, ומרפסות ברום של 2,100 מטר עם נוף נפלא להרים.

והנה הסרט של היום השני

היום השלישי

אתר הסקי בגודארי מתגאה במעלית סקי המביאה לרום המכובד של 3,200 מטר, אולם הדרך היבשתית אליה מתאימה רק לכלים זחליליים. אי לכך, כיוון אותנו ואסו למעלית אחרת, המטפסת לגובה של 3,015 מטר "בלבד".

רגע לפני הפיסגה, מילמל ואסו שלפיסגה מוליכות שתי דרכים, קלה וקשה. החלטנו כולנו לנסוע אחריו, עד שנפל שדוד על איזה בולדר במחצית הדרך. חלקנו המשיך בנסיעה ושמר על פאסון כל הדרך למעלה, אחרים בחרו לשמש חברה לואסו בצ'יקן ליין.

אחרי דין ודברים (תכל'ס – חפירה לשמה) בדבר השימוש הנבון ב ABS באופנועי שטח, התפלגנו לשני מחנות: אלה שמבטלים את האופציה, ואלה שמצדדים בה. עיקר המחלוקת הוא לגבי הבלם האחורי, שכמעט נמוג בתנאי אחיזה ירודה.

"אז תייצר אחיזה, לפני שאתה בולם" , זרק מישהו באויר את הקלישאה השחוקה...

לאחר אתר הסקי, המתין לנו קטע קישור ארוך, העובר בחלקו בתואי של היום הראשון, בואכה טירת אנאנורי ומאגר המים זינואלי, כאשר הכיוון הוא הכפר הצפוני "שתילי", המצוי על הגבול הצפוני של גיאורגיה, סמוך לצ'צניה.

הדרך ארוכה ומפותלת, ובסופה בית עם  דלת, בן 600 שנה. צמוד לכניסה, עור של כבשה, מפיץ ריח רע. מי מסתתר בבית פנימה? בת ואמא, אשר טורחות על ארוחת הערב. מעל הבית, מתנוסס לו אתר מורשת עולמית, הכפר הנטוש ובתיו שמתפוררים להם יחדיו.

והנה הסרט של היום השלישי

היום הרביעי

בבוקר מסתבר, שיש איזה מקום עוד יותר חוראני משתילי, איזה חוות בודדים שלגביה אמר ואסו, ש"אתם חייבים, אבל פשוט חייבים, לטעום את הצ'אצ'ה האלוהית שהם מזקקים משמן הידראולי משומש ממשאיות קאמאז בנות חמישים".

אז הקשבנו לואסו ונסענו לחווה, מרחק של 20 קילומטר. נעצרנו ליד השופל בכניסה לחווה, מי לתת שתן ומי לשחק בשופל. חזרנו לשתילי, משם למעבר ההרים בגובה 2,700 מטר, ומשם, 180 קילומטר בחזרה לטביליסי.

"אין דרך עפר משעממת, יש לא מספיק גז"  אמר פעם מי שאמר ש"אין בחורה לא יפה, יש לא מספיק וודקה", וכמובן צדק. הצעה ידידותית של אסף לואסו להוסיף שלושה קליקים לסרגל המאמצים נענתה בחיוב, ופתאום נזכרנו מה יכול קטר דו"ש לעשות בדרך עפר טובה:

מהירות תלת ספרתית בישורות, זריקות זנב בואכה דריפטים בפניות הרחבות, אין כמעט תנועה נגדית בשבילים, פאן מזוקק!

כשהתקרבנו לטיביליסי, עברנו לרכיבת כבישים לאיזה שעה, מזילים ריר מול שילוט הדרכים שמראה על 1239 ק"מ  (בלבד) לטהראן. 

רגע לפני הסיום,  ואסו החליט לקחת אותנו להאסקי פארק, מתחם הסינגלים הצפופים שהוא ארגז הצעצועים הפרטי שלו. יצאנו משם עם חיוך רחב והערצה גוברת ל 701  המלוטשים והקשוחים.

והסרט של היום הרביעי

סוף דבר ומסדר הבושה

כאשר קיבלנו את האופנועים, הפקדנו סך של 500 יורו פיקדון פר אופנוע,  עבור כל נזק שיבולע להם.

אחד אחד הם נלקחו לרחצה ולביקורת.

אמיר הזדרז והודיע בריש גלי, שהוא יישלם את חלקו בנזק של כל אופנוע שייכשל בבדיקה, לאו דווקא שלו.

הרעיון אומץ, וסך הנזק הקבוצתי היה מכסה מגנטו סדוק בודד, באופנוע של אמיר, 60 דולר היחידה.

אז נפל האסימון והבנו ששווה לבדוק מה יש להם עוד בחנות במחירים המגוחכים האלה. כך נרכשו להם משקפים של 100% בעשרה דולר, פילטר אויר בתשע דולר, וכיו"ב מציאות.

חלקנו  אף שקל לקנות למזכרת את הצמיגים בהם השתמשנו, פאר תוצרת IRAN  YASA.

את הטיול סיימנו בארוחת ערב על גדת הנהר של טביליסי, שם דיווח עמירן לאביו של סיומו המוצלח של הטיול בהרי הקווקז, תוך שימוש בקוד המשפחתי ( "טיול הג'יפים על 2 גלגלים").

ועוד קצת עובדות יבשות, לבת, לבן ולמי שמתעניין:

את הטיול הזמנו ב https://www.husky.ge/ אצל דויד, הבעלים. לאורך כל הימים היו צמודים אלינו שני אנשי צוות: המדריך - ואסו, שעליו כבר דיברנו ועוד איש צוות (אנדרו) עם ואן 4X4 שסוחב את כל הציוד ופוגש אותנו בנקודות אסטרטגיות לאורך המסלול (כמו ארוחת צהריים).

האופנועים במצב מצוין, צמיגים חדשים (תוצרת אירן, כאמור) היו שני פנצ'רים לאורך המסלול שתוקנו על ידי המדריך (עמדנו ליד וניסינו להיראות עסוקים גם כן). סה"כ עשינו כ 600 ק"מ בארבעה ימים (יומיים של 100 ק"מ ויומיים של 200 ק"מ). 

מזג האוויר בתקופה בה נסענו (סוף ספטמבר) היה קריר עד נעים בהרים (בלילה יורד מתחת ל 15 מעלות) וכמעט ללא גשם בשעות היום. מעיל אנדורו ושכמיית גשם היו שימושיים.

כל העלויות בטיול מכוסות מלבד ארוחות הערב. המחיה מאוד זולה ולא משנה כמה אכלנו ושתינו וכמה התפרענו על ההזמנות, לא עברנו את 300 לארי (כ400 ש"ח) לשישה אנשים. הרבה בשר, הרבה אלכוהול.

תיאום ציפיות עצמי חשוב מאוד  - מדובר בטיול דו"ש ואת זה צריך לזכור, זו  איננה רומניה. הרבה נופים והרבה שבילים וגם מהכביש לא משכנו את ידינו. 

המדריך שרכב איתנו דיבר אנגלית די שבורה אם כי לשמחתנו היה לנו את עמירן שתקשר איתו בגיאורגית (שהלכה והשתפרה מיום ליום).

והכי חשוב - אנחנו נהנינו. זו גם עובדה.