טיולי מים בקיץ

אוגוסט, חם. אבל לרכב צריך? צריך. אז פיתחנו איזו שיטת "רכיבה" שמאפשרת לשאת את הקיץ הישראלי הבלתי נסבל.

איך עושים את זה? תראו את הסרט של רון.

ולמי שרוצה את הגרסה המלאה, הרי היא:

בשבועות האחרונים יצאנו פעמיים לרכיבת "מים" ברמת הגולן. בפעם הראשונה היה דגש על מרכז ודרום הרמה ובפעם השנייה מרכז וצפון הרמה כיכבו. בשני המקרים יצאנו בשיא "גל החום" עם טמפרטורות שפוגשות 38-40 מעלות בעמק.

אכתוב פה את תיאור הסיבוב בצפון הרמה וקבצי המסלולים של שני הטיולים זמינים בקישורים.

קובץ מסלול

צפון רמת הגולן

דרום רמת הגולן

נקודת מים ראשונה: חמאם בנות יעקב.

התכנסנו בחניה של הקייאקים בגדות. התלבשנו וקפצנו למים הצלולים, לקיים מצוות "ויטבלו" כבר בתחילת הטיול.

עם מים במגפים מתחילים לרכב לאורך הירדן, חוצים את גשר הפקק ומטפסים לכיוון הג'ילבון בעליה מבולדרת אבל סבבה של חימום ליום הזה. חוצים את כביש 91 לכיוון קדמת צבי ומגיעים אל:

נקודת מים שניה: עין סולטן.

בריכה קטנה ולא מוכרת (לנו) שהיתרון הגדול שלה הוא עצי התאנים המבורכים שמצילים עליה ובעונה (עכשיו!) נותנים שפע של פרי.

יאללה, ממשיכים לכיוון כללי קצרין, באמפ פה ובולדר שם ופתאום:

נקודת מים שלישית: עין פחורה

האמת שעין פחורה ועין סולטן די קרובות, לא הספקנו להתייבש, שלא לדבר על להתחמם אבל מול פסטורליה כמו שיש בעין פחורה גם גסי הלב הגדולים ביותר (ויש אצלנו כמה כאלה) לא יכולים לעמוד. אז ישבנו.

פה צריך להגיד את מה שברור מהתמונות. כל כניסה למים היא עם ביגוד מלא. הבגדים הרטובים מייצרים מזגן אישי, הופכים את הגיהנום שבחוץ לקריר ונעים ומאפשרים לרכב בכיף עד לנקודת המים הבאה. זכויות היוצרים על הפטנט נמצאות אצל דורון אבל בנדיבותו העניק לנו זכות שימוש בלתי חוזרת ואנחנו מנצלים אותה היטב. רק לא לשכוח להוציא ארנק וטלפון מהכיסים.

ממשיכים לרכב. בולדרים, באמפים, גלגלים באוויר ועופות דורסים בשמים. רמת הגולן במיטבה.

הרכיבה והמים עשו אותנו רעבים ועצרנו ברמתניות למילוי מחדש. בתפריט תאנים לרוב, רימונים של טרום עונה וחלביצה מזאב (או אפוקסי שהתיישן היטב, לא ברור).

איך שאנחנו (טוב נו, אני) אוהבים את הרמתניות.

בגובה של 800 מ', הרוח נושבת קרירה רוב הזמן. מזון זמין. ישבנו במרפסת של אחד הבתים, בלסנו תאנים ונהנינו מהחיים. את הפסטורליה הפר פיצוץ שהתברר כרקטה באריזת מתנה באדיבות חיזבאללה שנפלה איפשהו בגזרה. אבל אלו החיים בג'ונגל שאנחנו נמצאים בו, אז נאנחנו, לקחנו עוד תאנה לדרך ויאללה, ממשיכים בקו ישר לכיוון עין זיוון, שם מילאנו קצת דלק, קנינו בירה וחלה לשבת מהכלבולית והמשכנו בכינון ישיר אל:

נקודת המים הרביעית: עין מוקש

טוב, זה כבר לא פייר, פעם שניה בשבועיים שאנחנו פה ועדיין לא התרגלנו למבטים המופתעים של האנשים שרואים גברים במיטב שנותיהם, מהוגנים למראה, קופצים עם בגדים ומגפיים אל המים.

אז אחרי שחיה קצרה, בירה, חלה חומוס ועוד שחיה, המשכנו בדרך. בין מטעי התפוחים שליד מעבר קוניטרה ודרך הבנטל אל מאגר בנטל, נקודת טבילה נוספת למי שחפץ. אנחנו ויתרנו.

יאללה אל שטחי האימונים של אל-פוראן .

משם להר אודם. על פסגתו נחנו קצת, בכל זאת כבר רכבנו רבע שעה רצוף...למרות הגובה (כמעט 1200מ') הרוח שנשבה הייתה חמה והיה צריך למצוא צל. מצאנו.

כשהחמודים התעוררו מהשנ"צ, לקחתי אותם לטיולון כבישביל סובב ברכת רם. היה נחמד.

טוב. אנחנו רפויים, נינוחים ויבשים ודורון מקטר שלא באמת רכבנו עוד היום. אז ניתן לו קצת? נכנסנו ליער אודם/ מסעדה והתחלנו למשוך חזרה לאוטו. יורדים חזק לכיוון זעורה וכמה שיורדים, הטמפרטורות עולות. אז שוב עצרנו. 

נקודת המים החמישית: עין פית.

מים קפואים, מחיים את הגוף ואת הנפש. טיפול אנטי אייג'ינג הכי טוב שתוכלו למצוא.

דורון, למרות הקיטורים, היה נראה מרוצה.

יאללה, ממשיכים על הדופן של רמת הגולן, מושכים דרומה וחם, חם. המים של עין פית מתאדים במהירות ואנחנו חותרים למגע. אז קדימה:

נקודת המים השישית: הסכר שעל הירדינון (שמיר)

נקודת חן מוכרת וידועה, מה שלא מוריד מהתענוג הגדול של הקפיצה מהדק המדוגם ששם, ישר למים.

הטיפוס החוצה משם, עם מגפיים מלאי מים הוא קצת יותר מאתגר. גם בזה עמדנו. ממשיכים בדרך המבולדרת אל כביש גונן ווסט, חוצים אותו ומגיעים לצומת: עין חשק או עין מימון? בד"כ אין שאלה ועין מימון הוא חביב הקהל אבל הפעם בשם הגיוון ירדנו לעין חשק.

אחלה מקום אבל פה כבר הבנו שאפשר לשרוק לסיום. אז חתכנו במהירות לכביש ונשאר רק לבדוק את נקודת המים הפופולרית של השנה.

נקודת המים השביעית: עין הדייג

סיבוב בין חולתה ויסוד המעלה כדי לבקר בפעם הראשונה גם בנקודה הזו. היה אחלה, רווי משפחות וילדי ירח עם גיטרות, אז טבלנו קצרות.

ומשם במהירות על גדת הירדן לאתר הקייאקים בגדות להעמסה וטבילה אחרונה 

בנקודת המים השמינית והאחרונה (שהיא גם הראשונה) - חמאם בנות יעקב

ולסיום סיומת, התאבסנו בכביש 90, כמצוות המקום.

לסיכום, הרכיבה הייתה אחלה, אבל לא אינטנסיבית מדי. האוכל היה אחלה, אבל אפשר היה להרגיע קצת עם התאנים והחברה היתה אחלה, בלי אבל ובלי חבל.

ואם נתייחס לסוג הטיול הזה, הרי שרכיבה עם בגדים לחים, מאפשרת יום שלם באוכף באיכות חיים לא רעה, גם כשבחוץ המעלות מסתכלות על 35 מלמעלה. אין ספק שהטבילות קוטעות את רצף הרכיבה אבל מראש באנו לטיול ולא לקרחנת גזים (לא שהיה חסר). הטבילה עם הבגדים בוודאי מקצרת זמנים ומאפשר להמשיך במהירות יחסית. אפשר גם לטבול פחות ולרכב יותר ומנגד, יש עוד הרבה בריכות במסלול שבחרנו לא להיכנס אליהן.

מהעמק אל ההר - תאנים ופודרה בצפון רמת הגולן

נוסעים לגולן! יש בכלל אופציה אחרת? בכל מקום אחר חם ולח, שם פחות. 
הרעיון היה לטייל באוויר הקריר, לטבול ראש בבריכה או שתיים, להשקיף מפסגת החרמון הזוהרת ולחזור הביתה. בפועל יצא כמעט טיול קולינרי שההיילייט שלו היה תאנים מהבוסתן ולבנה דרוזית משובחת (וגם כנאפה).

הנה הסרט של רון (ותכף אחריו הפרטים).

עורבים לצפון הרמהג from Ron on Vimeo.
הנה הפרטים:

מחילזון לדלתון - אבנים מתגלגלות בגליל.

זהו, הקיץ התחיל. אין לאן לברוח. גם לרכוב הפך להיות אירוע שמצריך תכנון בהתחשב בתחזית וכך מצאנו עצמנו, דיירי קבוצת הווטסאפ "שלג במצפה רמון" בה נרקמות כל עלילות הבלוג, מפריחים רעיונות סרק לטיול בכל הטווח שבין טיול דיונות בדרום דרך בית ג'וברין, השומרון, הכרמל ועוד. כל המקומות הללו טובים ומכובדים אבל כמו שכבר אמר פעם צ. צרפתי "זה לא זה, זה ליד...". הימים נוקפים, מועד הטיול מתקרב ושום דבר לא מתלבש. 

ואז, כשהלחץ כבר עלה, בעודי רובץ מול הטלוויזיה, צופה בעוד כתבה המציינת 10 שנים ללבנון השנייה, הווטסאפ מצפצף "חאלאס עם המסלולי בררות האלה. עשור ללבנון השנייה מחייב אותנו לדישון ולג'ייש" פסק אריק שכנראה היה ישוב בביתו מול אותו ערוץ ממש. 
זה היה קצה החוט שהייתי צריך. עוד באותו ערב נתפר מסלול של 160 ק"מ -  "החבילה הכפרית", בין  יישובים ומושבים, כפרים וערים.
הודעתי לחברים שהטיול הפעם נינוח במיוחד, הרבה שבילים לבנים, פה ושם כביש לגישור אבל הפיצוי בוא יבוא בדמות נופים מרהיבים ואוויר טוב. 
מה קרה בסוף? הסרט של רון ייתן קצת רמזים:

תנורו של לוציפר - רוכבים על גל החום מהכנרת לרמה ובחזרה

אנחנו רוכבים כשאפשר. את זה כתבתי כבר בטיול הקודם. הבטחנו שנגיע שוב לרמתניות, את זה כבר כתבתי בטיול שלפני הקודם. התוצאה של שני משפטים אלו שהשבוע נקבע טיול נוסף לרמת הגולן.
אז מה אם התחזית דיברה על 38 מעלות בקצרין? אז מה אם היינו באמצע גל חום מהקשים בזמן האחרון? הקיבוץ דן באריכות ופה אחד החלטנו, נוסעים. נסתדר.

כדי להתגבר על החום, תוכנן מסלול לא קשה טכנית (ברובו) עם פוטנציאל לעצירת קירור מים בתדירות של בערך פעם בשעה. בנוסף נקבעה שעת התחלה מוקדמת יחסית כדי להינות מטמפרטורות הגיוניות לפחות בשעה הראשונה של היום.

לפני הכל, רון והסרטון.

מזרזיר לתורען - יום חם בגליל התחתון

אנחנו רוכבים כשאפשר. הבעיה היא שלא תמיד אפשר ולרכיבה הזו הגענו אחרי בצורת יחסית של כשלושה שבועות וככה יצא שיצאנו לרכב באחד הימים החמים שהיו פה בזמן האחרון. אז מה? יש זמן אז רוכבים.

להתעלם לגמרי מהתחזית אי אפשר אז תכננתי מסלול קרוב יחסית שיאפשר התחלה מוקדמת, סינגלים בהתחלה כשהטמפרטורות עוד הגיוניות ושבילים פתוחים לצד מקורות מים ככל שהיום מתקדם והכבשן מגיע לטמפרטורת עבודה. 

איך היה ? לדעתי יצא בסוף סבבה לגמרי, תראו בעצמכם בסרט של רון

בשבילי הטנקים ומשעולי הדרוזים - סיבוב בצפון רמת הגולן

לצפון רמה"ג יצאנו עם הרבה אי ודאות.  יום קודם צה"ל הכריז על חלק מאיזור הטיול כשטח צבאי סגור, לפחות ארבע קבוצות מוסלמיות שונות נלחמות זו בזו מרחק שלוש דקות רכיבה מאיתנו ואפילו מזג האוויר לא ידע להחליט בימים שלפני הטיול אם הוא שרב אביבי מייבש או קרירות אביבית נעימה. כל זה לא הפריע, כך מסתבר, לטיול מהיר ומקסים כאחד. הנה הסרט של רון:



וליומן המבצעים המפורט:

טיול הדי ארים - טיול רגוע של חול המועד בין נחל תבור לירדן.

קצת באיחור, להלן רשמי טיול מחוה"מ פסח.
בבהילו יצאנו ממצרים, כך פותחת ההגדה של פסח. בבהילו גם יצאנו לטיול הזה. לא ממש היה זמן לתכנן והאמת שהכי התאים לנו לצאת לטיול רגוע, על שבילים פשוטים, בנוף שמרחיב את הדעת. אז קבענו לשישי והודעה יצאה ברוח החג - כל דיכפין ייתי ויטייל. אבל דווקא בעניין של כל דכפין קצת נפלנו. אחד בונציה, אחד במלטה, אחד הרחיק עד לוס אנג'לס, עוד אחד דווקא נמצא בארץ אבל האופנוע שלו במכולה בלב ים ושניים אחרונים בחופשת מחלה מתמשכת. ככה יצא שיצאנו רק שלושה לטיול,רון, אריק ואני. על כמות המשתתפים הנמוכה פיצו כמויות המטיילים הרבים שפגשנו בדרך, אבל על זה , בהמשך.

The D.R.'S Trip from Ron on Vimeo.

ממחניים לצפון הגולן - טיול קיצי באווירה קרירה.

חום אוגוסט שלח אותנו רחוק וגבוה. היעד, צפון רמת הגולן.

הפורום היה מצומצם יחסית: אמיר נעדר לרגל עיסוקיו, דן נעדר לרגל ....(לא ברור) ואריק נעדר מסיבות בריאותיות. הצטרפו אלינו אלי, קובי וליאור ויחד יצאנו שבעה עם מגוון גדול במיוחד של אופנועים. מדו"פ 125 ועד דו"ש 650 דרך כל מה שבדרך. האופנוע של דן יצא למרעה אצל עמירן, עד שהשען המומחה של TM יגמור לסנכרן בין כל גלגלי השיניים במנוע המכורסם.

הנה הסרט של רון:

סיבוב שישי בצפון הגולן from Ron on Vimeo.

ולסיפור המור"ק המפורט:

בין כחל לדישון - סיבוב גלילי ירוק ופורח.

אז סוגרים את "דישון תיכון", מי בכלל ידע שיש דבר כזה, דישון תיכון? בשבילי הדישון תמיד היה יחידה אחת של כיף רטוב בין שדה אליעזר לגוש חלב. הנחל הזה הוא יעד מועדף כשהוא זורם אבל גם כשלא. תמיד יפה שם.
מכיוון שנתבשרנו כי  ב 15 למרץ סוגרים את "דישון תיכון" למעבר כלי רכב, קבענו כי ביומו האחרון הפתוח נבוא וניפרד ממנו כיאות.
אז נכון, זו סגירה "זמנית" ונכון, המטרה בסופו של דבר היא מטרה טובה. ונכון, היום האחרון הוא בכלל יום עבודה אבל התאמצנו ולקחנו יום חופש כדי להיפרד כמו בני אדם ואם כבר אז גם להיות, בשאיפה, האופנועים האחרונים שעוברים (באופן חוקי) בדישון התיכון בעתיד הנראה לעין.

יאללה, מספיק עם הדרמות והרגשי, נעשה איזה ברייק עם הסרט של רון.

ולסיפור המעשה:

בזלת ותאנים - טיול טעים מרמות לעין זיוון (ובחזרה)

יצאנו לרמת הגולן.  אמנם הקיץ הוא לא בדיוק העונה המועדפת לטיולים. חם,  אפילו מאוד, אבל כיוונתי את הטיול למועד הבשלת הפירות בבוסתנים וגם בריכות ומעיינות לרוב היו לאורך המסלול כך שאופטימיות זהירה שרתה באוויר.

הגענו ערב קודם לאורחאן רמות, התמקמנו וכמו ספורטאים אמיתיים פצחנו בהכנות שיאפשרו טיול טוב יותר מחר.  ההכנות כללו בעיקר הרבה בשר מ"קלינטון" הלא הוא פאכר המיתולוגי, בירות ויין  שסידרו לנו ארוחת שחיתות טובה במיוחד. אמיר התגלה כרב מג בכל הקשור למלאכת החיתוך, התיבול, הפלפול והניפנוף ולנו נשאר רק ללקק את האצבעות. גם להירדם בלילה לא הייתה בעיה ובבוקר קמנו ואחרי קפה קצר (שנמשך למעלה משעה...) התחלנו להתארגן לרכיבה. 

אמיר גילה פתאום שחלק מציוד הרכיבה שלו נשאר בבית ובתוכו גם פריט חשוב אחד, קסדה.
שמנו הודעה בפייסבוק, נערך חיפוש באינטרנט של עסקים באיזור ובזמן שאמיר נכנס לאוטו והחל את המסע לקושש קסדה, אנחנו יצאנו לדרך.
התחלנו לרדת מכיוון רמות אל נחל סמך. הירידה בשביל נוח יחסית בלי יותר מדי עניינים, רק לרדת וזהו.
אחלה נוף לכיוון דרום יש בירידה, הערוץ הירוק של סמך מלמטה ואצבעות צהבהבות של רמת הגולן ממול.

תוך כדי הירידה, הטלפון של רון מצלצל, בצד השני אמיר, מצא איזה צדיק בחד נס, פלג שמו, שהשאיל לו קסדה והוא תיכף פוגש אותנו. (בהזדמנות הזו תודה פלג!).
עד שיגיע, עצרנו במפגש הנחלים סמך ואל על. יש שם סדרת גבים מגניבים בסלע גיר לבן והסתובבנו שם קצת, נהנים מהפסטורליה. גם טבילת ראש ראשונה של אריק ליום זה נרשמה.

משם עלינו לכביש, פגשנו את אמיר וירדנו חזרה לגבים המגניבים ובלי להתעכב יותר מדי התחלנו לטפס לכיוון אום אל קנאטיר.

העלייה אתגרית במידה אבל זרמנו אותה יפה ובלי עניינים מיוחדים הגענו לאתר אום אל קנאטיר. 
כל איזו שנה או שנתיים אנחנו מגיעים לכאן וכל פעם מתפעלים מחדש מהעבודות שנעשות עקב בצד אגודל, בלי למהר, בלי לחפף (או שהחברים שם סתם איטיים להחריד?) כל אבן ממוספרת ואני מקווה שנזכה לראות את האתר יום אחד בלי המנוף הצהוב שהפך לסימן ההיכר המובהק שלו.

גם עצי תאנה לרוב יש באתר ותאנים ראשונות להיום נדגמו שם. קצת "אל דנטה" אבל מתוקות וכסיפתח  בהחלט עשו את העבודה.

מאום אל קנאטיר המשכנו על דופן הוואדי של נחל סמך לכיוון נקודת מים נוספת, הגשר על תוואי ההטיה בנחל סמך. מים צוננים, דגים לרוב ושקט שנותן במה מכובדת לקול פכפוך המים. טבילת ראש שנייה להיום נרשמה. וגם כמה "כמעטים", תוצאה של הסלעים החלקים ששם.

אחרי שסיימנו עם הפרק של נחל סמך לטיול הזה, עלינו בשביל המבולדר מגשר תוואי ההטייה לכיוון המטעים של כנף. במפה התוואי הזה מצוין כ"עבירות קשה" אבל היה כיף אמיתי, זה ממש בנוי לאופנועים כמו שלנו.

כשהגענו למעלה, התחיל הפרק של רמת הגולן "האמיתית". התלבשנו על שרידי דרך רומית ורכבנו בקו ישר בכיוון כללי מזרח. באיזשהו שלב, אחרי לא מעט קילומטרים, פנינו שמאלה, צפונה ואח"כ שוב שמאלה, הפעם מערבה. המטרה של כל הסיבוב הזה הייתה הביקור הדו שנתי ברוגו'ום אל הירי אבל בדרך, איפה שמעיין חוצה את הציר הראשי יש עץ תאנה מבורך במיוחד. היינו חייבים לעצור. אז עצרנו ואכלנו עוד תאנים.


עם כרס מלאה הגענו לרוג'ום אל הירי. היה חם מאוד, בלי טיפת צל, ככה שהסתפקנו בביקור נימוסין מהיר ומיד המשכנו בדרך. תמונה טובה של המקום אפשר לצלם רק מהאוויר אז השאלתי תמונה מ YNET 

רק כדי לתת מושג על המקום והמיוחדות שלו. (והלוואי שהיה ירוק ככה עכשיו....)












מהרוג'ום המשכנו עוד קצת מערבה ואז נעלנו כידונים צפונה ודהרנו בשבילי טנקים עם באמפים עצומים לכיוון מרכז הרמה. עברנו בדרך את מושב יונתן וגם מעבר מים מאתגר אחד שזכור לנו לטובה (או לרעה, תלוי איך מסתכלים על זה) מחוצה ישראל האחרון. בגלל המעבר הזה הסתובבנו עם מים בגרבים עד סוף הראלי. הפעם רק אריק היה אמיץ מספיק לחצות במרכז. היתר עברו מהצד הרדוד יותר. קולות החנק מהאגזוז של ה 640 בטח לא הוסיפו לנו לבטחון העצמי.

המשכנו עוד צפונה. הבאמפים הלכו ונהיו גבוהים יותר, חלקנו רכב אותם בעיקר באוויר וחלקנו (אני לדוגמא) נסע כמו טירון מוטוקרוס "בתוך" הבאמפים. היה חם, היה אבק, הייתי עייף.

קצת אחרי חציית הכביש סמוך לצומת המפלים שברנו ימינה ונכנסנו לשטחי האימונים של חושניה והרמתניות.

בוסתני הרמתניות היו אחת המוטיבציות העיקריות לטיול היום וכשהגענו אליהם שמחנו לגלות שהמוטיבציה הייתה מוצדקת. תאנים לרוב, ענבים, עוד יותר לרוב. רק הרימונים עוד לא מוכנים, שיישאר משהו למי שיבוא עוד חודש. גם פה אכלנו מלוא החופן (ויותר).  עסיס סגול שחור של ענבים הכתים את הידיים, רוח משיבת נפש נשבה וישבנו כמה דקות תחת האקליפטוסים ונהנינו מהחיים.

אחרי הבליסה, טיפסנו למעלה לסיור בחורבות הישוב, עלינו לשיא הגובה, בדרך הפרענו לחזיר בר גדול במיוחד שבא כנראה גם לסעוד את ליבו, סיירנו בכנסיה שנמצאת שם והתרשמנו מהפיתוחים שיש על העמודים והמשקופים.

אני המשכתי להסתובב עוד קצת אחרי כולם וכשחזרתי ראיתי קבוצה מנומנמת במיוחד מחכה לי. אי אפשר להאשים אותם. 12 בצהריים, בטן מלאה פירות העונה, כמה שעות רכיבה בריאות כבר מאחורנו ורוח נעימה ממסטלת.

החלטנו לוותר על הסיבוב המזרחי שעוד היה מתוכנן להיום ולהמשיך לעין מוקש, נקודת מים סמוכה לעין זיוון.
בדרך עצרנו במרכולית של עין זיוון, הצטיידנו בשתייה קרה, ארטיקים ושאר מוצרי מזון ומשם שלוש דקות רכיבה ועמדנו בשערי עין מוקש.


המקום פופולרי מאוד, הרבה אנשים עומדים במעגל מסביב לבריכה. הכניסה בקפיצה, היציאה במדרגות. המים עמוקים קרים ונעימים. נחנו שם כשעה.

אחרי ההפסקה המרעננת בעין מוקש, כל מה שרצינו זה לחזור לאוטו. בהתאם, פתחנו מבערים ועפנו את כל הקטע שבין עין זיוון לצומת המפלים. בדרך עוד חצינו את אפיקו היבש של נחל זוויתן בין בולדרים ענקיים.

וגם ביקרנו במפל האירוסים, שם שחו כמה חובבי אקסטרים.

מצומת המפלים רציתי להמשיך דרומה בשטח, במסלול מקביל לזה שעשינו בבוקר, רק מעט מערבי אליו. זו הייתה דרך מערבלת בשר ושוברת סתימות, בעיקר לאלו עם האופנועים שהמתלים שלהם "מעבירים שפע של אינפורמציה לרוכב" כך שלנוכח הפרצופים המיוסרים מסביבי חתכנו לכביש וקיצרנו את הדרך חזרה לכנף. בדרך אריק ואמיר סימנו שעברו לרזרבי אבל ראיתי שאין עוד הרבה עד רמות כך שהמשכנו כמתוכנן.
ירדנו מהמטעים של כנף לכיוון עין דיר עזיז (עין אשי) אבל לא התעכבנו שם (אם כי זה אחלה מקום למי שעיתותיו בידיו), משם בריצה לבית הכנסת העתיק של כנף, תצפית זריזה של שלהי יום על הכנרת, מבט חטוף לבית הכנסת ויאללה לאוטו. 



























ירדנו מכנף לרמות דרך המטעים והגענו על טיפות הדלק האחרונות לרמות. אריק גרר את אמיר בכמה מטרים האחרונים בתוך רמות. 
סיכמנו שהיה טיול נעים אבל חם, טעים אבל מתיש ושהמוניטין של עין מוקש מוצדק ביותר.
סה"כ רכבנו כ 140 ק"מ.

ועוד תמונה אחת, של ארבעה תותחים.

קצת נתונים:

קובץ GPX של המסלול

קובץ לגוגל ארץ

הצגת המסלול בעמוד ענן

קישור לאלבום התמונות של המסלול  

תמונות מהמסלול (צילום אסף ורון)

הצגת המסלול בגוגל ארץ

והסרט:

מים ואבנים - סיבוב קיצי קצר ברמות מנשה

השבוע טיילנו ברמות מנשה. הטיול הקודם, שרק נגע על קצה המזלג באיזור השאיר לנו טעם של עוד.
התחזית דיברה על 35 מעלות (בצל!), אז השכמנו ויצאנו מהבית כבר בסביבות 4:30 בבוקר לכיוון מחלף אליקים.
כביש שש היה עטוף בערפל, קצת נלחצנו, ידוע שערפל במערכה הראשונה יורה חמסין לח במיוחד במערכה השלישית. גם השילוב של יום שישי ה 13, חושך וערפל לא  הוסיף שלווה. למרות זאת, היה שונה ונחמד להגיע עם אופנועים רטובים לנקודת הכינוס. התלבשנו, קפה קטן, קרואסון גדול ויאללה לדרך.
היינו חמישה: אריק, עמירן,רון, אמיר ואני. אלי אמור היה להצטרף אלינו אבל בגלל עיכוב של הרגע האחרון לא הגיע לתחילת המסלול וקבענו שניפגש מאוחר יותר.
התחלנו לרכב בשש ורבע וירדנו לנחל השופט, בדיוק בציר האדום בו הסתיים המסלול הקודם, לטובת סגירת מעגל מושלמת. אחרי קצת יותר מקילומטר רכיבה הגענו לעין ריחניה שהיה אפוף ערפל וקיבל נופך מסתורי משהו. סיבוב קצר, נפנוף שלום לחסיד שבא לטבול לקראת שבת והמשכנו.

עקפנו את רמת השופט ממזרח ומדרום בשבילי השדות המהירים. חצינו את הכביש ונכנסנו לנחל שלף. רכבנו קצת ומיד עצרנו בעין דמומית. המקום פסטורלי ומקסים, מים זורמים (מתוך צינור...) בתוך סבך של פטל גפנים ותאנים. הפירות עוד לא בשלים (איזו חגיגה תהיה פה עוד שבועיים או שלושה!) אבל מים צוננים יש בשפע ואריק כמובן ניצל זאת לטובת טבילת הראש המסורתית (שלא תועדה, אין מקום לשניים שמה, תצטרכו להאמין לי).

משם המשכנו לאורך ערוץ הנחל במגמה כללית של ירידה, שבילי אבנים בפורמט של מדרגות אבן או אבנים חופשיות. כיף גדול לתת גז בלי הפסקה. ככה רצנו עד עין מחוללים, עוד נקודת מים פסטורלית שנוצלה על ידינו רק לתמונה מבוימת במיוחד.

מעין מחוללים המשכנו בשדות, עקפנו את קיבוץ דליה ממערב ומדרום, בדרך הספקתי להתעופף על מעבר בקר שהיה רטוב וחלקלק מטל הבוקר, לא נרשמו נזקים.

נכנסנו לערוץ נחל רז והתחלנו לדהור בכיוון כללי דרומה, אחלה שביל מהיר, מוצל בחלקו שלקח אותנו עד לכניסה ליער מגידו. ביער מגידו סימנו כיוון כללי לצומת היוגב שם אלי מחכה לנו וחתכנו דוך עד לתחנת הדלק שבצומת.

חזרנו ליער, הפעם עם אלי והתחלנו לרכב במסלול על בסיס SS3 של חוצה ישראל 2011 שמתחיל בצומת מגידו ומסתיים בכפר קרע.

אם ראלי, אז ראלי. פתחנו מבערים והתחלנו לרוץ בשבילים מלאי האבנים כשחץ ה GPS (וקצת זכרונות) מנווטים את הדרך. לא הספקנו לרוץ כל כך הרבה כשפתאום התרסקתי שוב, במהירות גבוהה יחסית. נזקים גופניים לא נרשמו אבל משאבת הבלם האחורי שלי חטפה זפטה רצינית ודי יצאה מכשירות. כבר חשבתי שפה נגמר הטיול עבורי אבל אריק פירק והרכיב, רון הוסיף הרבה חשיבה חיובית וקואוצ'ינג למתחילים והחלטתי להמשיך כשאני מסתמך בעיקר על הבלם הקדמי, האחורי פעם עבד ופעם לא והוסיף אלמנט של אי וודאות להמשך הטיול.

את הפסקת התיקון ניצלנו לתפוחים של אמיר  ולכריך.

המשכנו בדרך, סטייה אחת ממסלול הראלי הייתה לטיפוס לנ.ג. 400, נקודת תצפית משובחת שיש בסביבה.

תצפתנו.

המשכנו את המסלול, בטיפוס אחד ארוך הוכיח אריק שאין תחליף לסמ"קים ושה "פאקינג 640 גבר" שלו, כוחו עדיין במותניו למרות שחגג בר מצווה זה לא מכבר וידוע ששנת אופנוע שטח שווה 10 שנות אדם, תעשו את החשבון לבד.

בדרך עברנו בשדה בו היו מסודרים גלי אבנים במערומים משולשים. שיערתי שמדובר בבית קברות ערבי שמתוחזק על ידי צוות תנועת "זוכרות" או איזה טומולי מתקופה עתיקה עוד יותר אבל עמירן, חי"רניק ותיק שכמוהו, הצביע על בא"ח גולני הסמוך והסביר שפשוט מדובר בפירות הקאדרים האינסופיים אותם עוברים הטירונים המסכנים.

הרבה זכרונות העלתה הרכיבה במסלול ("פה אריק הרים את פאנגס", "פה עידו כהן חיצץ אותי") אבל מעל הכל לא ממש הבנו למה היה קשה אז (והיה קשה). כנראה שזה השילוב של רכיבה ארוכה מהבוקר, הרצון לרכב כל הזמן הכי מהר שאפשר ופיק הברכיים הבסיסי שיש למי שלא מנוסה בהשתתפות באירועים מעין אלו. בכל מקרה, הגענו לכפר קרע, דמיינו את ההמונים מריעים והמשכנו הלאה.

עקפנו את בא"ח גולני והתחלנו לחתוך בשבילים לכיוון גבעת נילי. בעין נילי החרדנו חבורה שהסתלבטה שמה אבל סיפקנו להם בתמורה מופע של רוכב (אלמוני) על הוסקוורנה שהתעקש לחצות את המים במקום הביצתי ביותר באיזור. היה חילוץ עצמי אבל יצאתי בגווני שחור/ חום.

המשכנו לרכב לכיוון נחל תנינים וממנו חתכנו לכיוון נחל רז, אותו אחד מהבוקר, רק קצת יותר מערבה. עברנו בריכה אחת, אגם שני והגענו למאגר המים של נחל רז. גם שם פינות זולה למכביר. התבייתנו על אחת, חיש מהר פשטתי את כל התחפושת, ונכנסתי למים, אריק נכנס אחרי ויחד התחלנו בהרעשה פסיכולוגית לשכנע גם את היתר. אמיר ורון נכנסו, עמירן ואלי דאגו שיהיה קפה כשנצא.

ככה התרעננו לנו איזה חצי שעה במים, מלווים במיטב שירי שנות התשעים בביצוע לשני קולות וגיטרה מהזולה הסמוכה. יצאנו רעננים כאילו לא קמנו כשהספרה שלוש מהבהבת באייפון. מבחינתי היה אפשר להמשיך לעוד חצי יום כזה כמו כלום אבל סיפרנו בבית שנחזור מוקדם אז התלבשנו והתחלנו למשוך לסיום. רכבנו בשבילים בכיוון כללי צפון ואת הקילומטרים האחרונים עשינו על הכביש עד צומת אליקים.

סה"כ עשינו כ 100 ק"מ מהירים יחסית, היה אחלה טיול ליום חם במיוחד. מים, שבילים מהירים אבל לא משעממים, צל פה ושם. כיף. הבירה הקרה בתחנת הדלק חתמה סיום מוצלח לטיול מוצלח.

ועוד תמונה אחת , כי אין הרבה הפעם.

קצת נתונים (למרות שברמות מנשה הכי כיף ללכת לאיבוד בלי תכנית)

קובץ GPX של המסלול

קובץ לגוגל ארץ

הצגת המסלול בעמוד ענן

קישור לאלבום התמונות של המסלול  

והסרט, כל הזכויות שמורות לרון!