חום אוגוסט שלח אותנו רחוק וגבוה. היעד, צפון רמת הגולן.
הפורום היה מצומצם יחסית: אמיר נעדר לרגל עיסוקיו, דן נעדר לרגל ....(לא ברור) ואריק נעדר מסיבות בריאותיות. הצטרפו אלינו אלי, קובי וליאור ויחד יצאנו שבעה עם מגוון גדול במיוחד של אופנועים. מדו"פ 125 ועד דו"ש 650 דרך כל מה שבדרך. האופנוע של דן יצא למרעה אצל עמירן, עד שהשען המומחה של TM יגמור לסנכרן בין כל גלגלי השיניים במנוע המכורסם.
הנה הסרט של רון:
סיבוב שישי בצפון הגולן from Ron on Vimeo.
ולסיפור המור"ק המפורט:
יצאנו לדרך אחרי שביקשנו את ברכת הדרך מהרבי מלובביץ' שהשקיף עלינו לאורך כל ההתארגנות והתחלנו תנועה מהירה לחציית עמק החולה. התחלנו ברכיבה לאורך נחל מחניים הפסטורלי ואחריו שעטה מהירה וישרה כסרגל לחציית שדות העמק לכיוון הירדן.
משם רכיבה קצרה לאורך הירדן עד גשר הפקק, עוד קצת לאורך הירדן ואז התחלנו לטפס לגולן, פחות או יותר במקביל לנחל ג'ילבון.
הטיפוס נתן קצת סיבות לזוז בכיסא או אפילו לעמוד ר"ל, אחרי השבילים הנוחים שהיו עד עכשיו. מי שעצר לצלם (כמוני) התחיל לראות את נוף העמק שבחודש אוגוסט עדיף לראות אותו מרחוק ומלמעלה.
עלינו עד איזור מפל דבורה, שם נתגלתה התקלה הטכנית הראשונה של היום, הפיוז של חיבור המתח של "הטלוויזיה" נשרף. בהיעדרו של אריק, מונה רון לסגן מנהל הכתק"ל בפועל, אילתר פיוז "בשיטה הארגנטינאית" והמשכנו לרכב. לאט לאט השבילים הופכים יותר ויותר לשבילי הטנקים המוכרים והאהובים של הרמה. קלאסי.
עלינו לכיוון קדמת צבי, עקפנו את הישוב מצפון ונכנסנו לשטחי האימונים, הארד-קור. שבילי באמפים, אבק, פודרה, תענוג.
באחד הצמתים עצרנו כדי לצמצם את הרווחים כשפתאום שמענו רעש של אגזוז אבל בתדר אחר לגמרי. לא הבנו על מה מדובר אבל אחרי כמה שניות התרוממו מולנו שני מסוקי אפאצ'י (או בשמם הצה"לי - פתן) ועפו מעלינו בגובה אפס. היה מפחיד ומלהיב כאחד. אני לא ממש הספקתי לצלם אבל רון היה עם וידאו פתוח והתמונות פה נגזרו משם.
מעט מסוחררים מהחוויה המשכנו אל תל רמתניה, תצפית קצרה ויאללה לחגיגה השנתית בבוסתני הרמתניות של ענבים ותאנים ישר מהעץ. גם רימונים היו, קצת חמוצים.
האוויר מתחת לאקליפטוס ברמתניות ידוע במשובחותו ועצרנו שם לכמה דקות לנשום קצת.
מהרמתניות המשכנו לכיוון מאגר בני צפת, מפריעים את שלוות הדייגים שמפוזרים שם לאורך הגדות. המאגרים ברמת הגולן נותנים נופך אירופי של ממש. פרות רועות באחו, מים, גבעות מתרוממות באופק. פסטורליה. אם שלושה קילומטרים משם לא היו מתרוממים מעלינו שני מסק"רים היה אפשר לחשוב שמדובר במקום נורמלי.
הקפנו את המאגר, חצינו את כביש 98 ןהתחלנו תנועה צפונה כשאנחנו עוקפים את אלוני הבשן ממזרח. כל האיזור עמוס בגדרות ושערי בקר וזה קצת ניג'וס לעצור כל רגע כדי לפתוח ולסגור אבל משער לשער נוצרה מיומנות קבוצתית וההפרעה לשטף הרכיבה הלכה וקטנה.
מזרחית לאלוני הבשן זה כבר לא צחוק, אנחנו עמוק בטווח המרגמות של הסורים ואיזה פגז תועה שינתר לו יכול להפוך ערימה של כלים לערימת ברזלים מעשנת ( חוץ מה XR של גיל, הוא ערימת ברזלים מעשנת גם עכשיו....)
רכבנו על בסיס שביל הגולן, עד שהגענו לחזקה, קובי החליף כמה מילים אבהיות עם החיילים ששמרו בש"ג והמשכנו הלאה, אל עבר הר קרטם, שם עצרנו לתצפית על פתחת קונייטרה.
מהזווית שלנו הכל נראה פסטורלי אבל זה לא ממש אינדיקציה לכלום. ליתר בטחון סידרנו את האופנועים בסדר תנועה מאחורי איזה טנק שהיה שם, לכל מקרה שלא יהיה.
מהר קרטם ממשיכים לפסגה הבאה, הר בני רסן או בשמו המוכר יותר, "נו, ההר של התחנות רוח".
על ההר יש מוצב ותעלות קשר. קובי וליאור, הטריאליסטים בנשמה, ניצלו את ההזדמנות להדגמת מעבר מכשול:
משם ירדנו בשבילים המתפתלים לכיוון חרבת צורמן, לשעבר כפר צ'רקסי שנמצא ממש צמוד לגבול. גם שם בלסנו תאנים, סיירנו בשבילי הכפר החרבים ונהנינו מהאוויר הטוב שיש בגובה של כמעט 1000 מ'.
מחרבת צורמן המשכנו לכיוון עין זיוון לתדלוק וארוחת צהריים. במקור אמורים היינו לעשות את ההפסקה בעין מוקש, אבל הטמפרטורות הלא מאוד גבוהות והאווירה הנינוחה השאירו אותנו מתחת לעצים בעין זיוון. אכלנו ארטיק, הרמנו בקבוק בירה לבריאותו של אריק (הוא היה בטח מביא יין אדום של יקבי רמת הגולן אבל בירה קרה באה לי טוב באותו רגע). אגב, התאכזבתי לגלות שהשמועות על זה שיש פותחן בירה בערכת הכלים של KTM התבררו כלא נכונות. בלית ברירה מפתח סגור רגיל עשה את העבודה.
משנסתיימה ההפסקה נכנסנו לסינגל שרץ צפונה מתחת לעין זיון, האביטל והבנטל. הטריאליסטים רצו קדימה ושארית הפליטה עשתה כמיטב יכולתה להתמודד.
בשלב כלשהו חתכנו לשבילים מעט טובים יותר וטיפסנו לכיוון הבנטל.
בקצה כביש העלייה לבנטל פגשנו את הטריאליסטים, המנועים שלהם כבר היו קרים מההמתנה. קישרנו קטע קצר על הכביש ומיד נכנסנו ליער אודם, הסתובבנו שם בין האלונים עם לא מעט אבנים משוחררות בדרך אבל די מהר משכנו צפונה לכיוון שטחי האימונים של צפון רמת הגולן, קלע וזעורה.
מושכים עוד צפונה, עין קיניה בצבעי טכניקולור מולנו, החרמון והר דב מעל, והרבה הרבה אבק מאחורינו. היעד, עין פית שכרגיל היה פסטורלי וקריר.
מעין פית יצאנו לכיוון תל פאחר, עקפנו אותו מצפון והתחלנו למשוך דרומה כמעט בקו ישר לכיוון האוטו. בדרך עוד עצרנו רגע להתלבט אם להיכנס לחורבת עמרית אבל החברים נראו לי שעוד קצת ארכיאולוגיה לא ממש מעניינת אותם אז המשכנו הלאה. מי שמגיע לאיזור, מומלץ בחום. יופי של שחזור.
ככה רכבנו על הדופן של עמק החולה עד המפגש עם כביש גונן-וואסט, המשכנו מעט בכביש והתחברנו לתעלת הירדן, איתה משכנו עד גשר יסוד המעלה, אחריו על בסיס נחל דישון ושבילי השדות למחניים. שנייה לפני שהגענו, פקע צינור הדלק בהוסא של קובי ודלק התחיל לנזול. אחרי כמה נסיונות תיקון שלא צלחו, הוטלה על גיל, כבעל הנפח הגבוה בחבורה,המשימה לגרור את קובי לאוטו. המשימה הושלמה וחזרנו לרכב ללא עיכוב גדול.
התחלנו לרכב בתשע בבוקר וסיימנו קצת אחרי חמש. עוד יום עבודה בא לסיומו המוצלח. סה"כ רכבנו כ 140 ק"מ, קלים ומהנים.
סיכמנו שאין כמו הרמה בקיץ, שפירות מבוסתן הם הטעימים ביותר ושגם להיתקע צריך לדעת איפה.
קצת נתונים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה