זולו במדבר 2016

עוד שנה עברה ועוד פעם יצאנו לטיול השנתי הידוע בכינויו זולו במדבר". זו תמיד חגיגה לראות כמות גדולה של רוכבים מגיעים למדבר. כמו תמיד את ההתכנסות הקדים מאמץ לוגיסטי ואדמיניסטרטיבי עצום של איתור מובילים, בניית קבוצות, תפירה של האירוע לפרטיו ורחמי יחד עם הערכתי נתונים למנהלי השבט שטורטרו ללא הפסק בתקופה שקדמה למפגש.

בשנתיים האחרונות ההתכנסות הייתה בחוות האנטילופות אבל כנראה שהשנה עברה אימפלה שחורה בין החווה לשבט וההתכנסות נדדה לראס השיטה, איפה שהתכנסנו לפני ארבע שנים.
השבט גדול יותר מהמיקום וכמו תמיד האווירה בערב ההתכנסות הייתה חגיגית וכיפית. תענוג לפגוש את כל החברים
ואחרי שאמרתי את זה, אני חייב לומר שמה שעבד לפני ארבע שנים עם 74 חברים, יצא קצת צפוף הפעם, כשהגיעו מעל 130 איש. מקומות הלינה היו די במשורה וחלק מהנוכחים נדרשו לרעיונות יצירתיים כדי להתמקם בנוחות.

קודם כל הסרט של רון, שניכנס לראש:

זולו במדבר 2016 from Ron on Vimeo.

מנגבים אבק - סינגלים ושבילים בדרך לחומוס בהרודיון

הידיעות על התפטרותו של דוידי פרל, ראש מועצת גוש עציון, תפסו אותנו בהפתעה. "העדפתי שקט על צדק" הוא אמר. גם אנחנו מעדיפים שקט על פני כל דבר אחר ומיד נזכרנו בידידנו מקהילת קודש מעלה רחבעם, דרורי, האיש ובית הקפה, וחפצנו לשמוע ממנו את פרשנותו למתרחש.
דא עקא, בית הקפה בו ישבנו אשתקד הפך מאז גם הוא לרמץ וקפה כבר אי אפשר לקבל שם, מקסימום קרטושקעס. מלחמות היהודים תמיד היו הקשות מכולם.
בצר לנו חישבנו מסלול מחדש ובמקום קפה במעלה רחבעם, סגרנו על חומוס בנוקדים. איך היה? הסרט של רון יסביר:

ולסיפור:

מהעמק אל ההר - תאנים ופודרה בצפון רמת הגולן

נוסעים לגולן! יש בכלל אופציה אחרת? בכל מקום אחר חם ולח, שם פחות. 
הרעיון היה לטייל באוויר הקריר, לטבול ראש בבריכה או שתיים, להשקיף מפסגת החרמון הזוהרת ולחזור הביתה. בפועל יצא כמעט טיול קולינרי שההיילייט שלו היה תאנים מהבוסתן ולבנה דרוזית משובחת (וגם כנאפה).

הנה הסרט של רון (ותכף אחריו הפרטים).

עורבים לצפון הרמהג from Ron on Vimeo.
הנה הפרטים:

מחילזון לדלתון - אבנים מתגלגלות בגליל.

זהו, הקיץ התחיל. אין לאן לברוח. גם לרכוב הפך להיות אירוע שמצריך תכנון בהתחשב בתחזית וכך מצאנו עצמנו, דיירי קבוצת הווטסאפ "שלג במצפה רמון" בה נרקמות כל עלילות הבלוג, מפריחים רעיונות סרק לטיול בכל הטווח שבין טיול דיונות בדרום דרך בית ג'וברין, השומרון, הכרמל ועוד. כל המקומות הללו טובים ומכובדים אבל כמו שכבר אמר פעם צ. צרפתי "זה לא זה, זה ליד...". הימים נוקפים, מועד הטיול מתקרב ושום דבר לא מתלבש. 

ואז, כשהלחץ כבר עלה, בעודי רובץ מול הטלוויזיה, צופה בעוד כתבה המציינת 10 שנים ללבנון השנייה, הווטסאפ מצפצף "חאלאס עם המסלולי בררות האלה. עשור ללבנון השנייה מחייב אותנו לדישון ולג'ייש" פסק אריק שכנראה היה ישוב בביתו מול אותו ערוץ ממש. 
זה היה קצה החוט שהייתי צריך. עוד באותו ערב נתפר מסלול של 160 ק"מ -  "החבילה הכפרית", בין  יישובים ומושבים, כפרים וערים.
הודעתי לחברים שהטיול הפעם נינוח במיוחד, הרבה שבילים לבנים, פה ושם כביש לגישור אבל הפיצוי בוא יבוא בדמות נופים מרהיבים ואוויר טוב. 
מה קרה בסוף? הסרט של רון ייתן קצת רמזים:

אל בורות המים בין שדה בוקר למצפה רמון, טיול של סופעונה.

שלושה חודשים, פאקינג שלושה חודשים מאז שרכבנו בפעם האחרונה. פה ושם היו רכיבות קצרות וקרובות לשימור הכושר אבל טיול כהלכתו, במדבר, זה לא היה, מכל הסיבות הטובות והפחות טובות שבעולם. אבל הנה זה קורה, רגע לפני סוף העונה יצאנו להיפרד מהמדבר.

פה בדרך כלל נכנס הסרט של רון אבל רון לא בא הפעם, אז רק סטילס ומילים באמתחתנו. פעם זה הספיק, נקווה שגם היום.

בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת - סיבוב דו יומי בערבה הדרומית ואילת.

באילת, באילת, שער העולם דרומה!  שלוש שנים שלא היינו פה וכבר מזמן רצינו לחזור. אז יאללה, יוצאים לדרך.
הסרט של רון יסביר את הכותרת.

חלב שקדים בין גבולות לעזוז

פרולוג (שיבהיר קצת על מה ומי מדובר)

סיכום השנה של 2015, פורמט הטקסט, היה תמציתי ורזה, וכמה קוראים אף טרחו ופנו לפרקליט הבלוג והביעו בפניו את טרוניותם.

אי לכך, הוחלט להרחיב מעט את היריעה ולשתף את הקוראים בשינוי המשמעותי ביותר בשנה האחרונה, שינוי שלא זכה לפירסום הראוי לו בזמן אמת.

אפשר לקרוא לזה  "הרכש האחרון", "ההחתמה המפתיעה של הקיץ"  ואפילו "התקוה הלבנה מול הנעלם הגדול".

אבל הכותרת המדויקת יותר תהיה צירופם של שני שמות לקבוצת הווטס-אפ הפעילה  "שלג במצפה רמון", לאחר ליל דיונים מרתוני.

סיכום עונת 2015

הנה חלפה עברה לה עוד שנה. לא הייתי טורח לסכם אלמלא הודיע לי פרקליט הבלוג  חגיגית שללא סיכום לא ניתן לפתוח את עונת 2016.
2015 הייתה שנה מאתגרת. העובדה שחלק ניכר משבילי הארץ הזו כבר עבר תחת קוביותינו אתגר אותי למציאת מסלולים חדשים וזוויות חדשות למסלולים ותיקים.
2015 גם הוכיחה את מה שבעצם לא צריך היה להוכיח מעולם - זה לא משנה על מה אתה רוכב ולאן אתה רוכב אלא רק עם מי אתה רוכב. היו חברים שלקחו פגרות יזומות או פגרות מאונס, אבל כולם, כמו איירובוט מאולף, חזרו לבסיס האם במוקדם או במאוחר. פה ושם אירחנו רוכבים שלא מן המניין ואפילו ראלי על פי כל החוקים והכללים נרשם ביום האחרון של השנה (על זה עוד לא כתבתי, אולי, מתישהו).

בקיצור, כמו תמיד, תראו את הסרט של רון ולא תצטרכו לקרוא עוד מילה אחת אפילו.

ברוכה הבאה 2016, תני בראש!