טיולים לפי איזורים

26.8.2016

מהעמק אל ההר - תאנים ופודרה בצפון רמת הגולן


נוסעים לגולן! יש בכלל אופציה אחרת? בכל מקום אחר חם ולח, שם פחות. 
הרעיון היה לטייל באוויר הקריר, לטבול ראש בבריכה או שתיים, להשקיף מפסגת החרמון הזוהרת ולחזור הביתה. בפועל יצא כמעט טיול קולינרי שההיילייט שלו היה תאנים מהבוסתן ולבנה דרוזית משובחת (וגם כנאפה).

הנה הסרט של רון (ותכף אחריו הפרטים).



עורבים לצפון הרמהג from Ron on Vimeo.
הנה הפרטים:


כנראה שהכוכבים הסתדרו ממש טוב בשמיים כי לטיול הזה יצאנו שמונה, כמעט כל חברי קבוצת הווטסאפ "שלג במצפה רמון" (חוץ מאמיר, שרמת הגולן בשבילו זה עבודה, אז הוא נשאר בבית). אפילו גיורא הגיע לטיול השנתי שלו, שאיכשהו כל שנה יוצא בצפון דווקא.

התכנסנו בחניון תחנת הדלק בכניסה לחולתה, התארגנות זריזה ויאללה, לדרך.

מתחילים בחצייה מהירה של עמק החולה דרך גשר יסוד המעלה, די מהר עולים לכיוון גונן ועוצרים לתמונה קבוצתית, כי יפה.



ממשיכים בציר האדום שרץ על קו הגובה ורגע לפני הירדינון עוצרים ומתחילים לטפס לכיוון רמת הגולן בעלייה שאט אט מתקרבת אל נחל עורבים ולכן תיקרא מעתה "מעלה עורבים".
10 בבוקר, מתחיל להיות חם, הדרדרת של סוף הקיץ לא נחמדה ולכן העלייה לא ממש פשוטה.


(בתמונה, דורון מחשב את קיצו לאחור).

אז עלינו ועצרנו ועלינו ועצרנו. ואז עצרנו עוד קצת. וכשהרגשנו שזה עניין של בטיחות, עצרנו עוד קצת.



בסופו של דבר, העלייה הזו שלא החלטנו אם היא יותר ארוכה, חמה או דרדרתית היא בעיקר עניין של כושר גופני. גם בעלי הרגליים הארוכות (או התקינות, לפחות מנקודת מבטו של עמירן) חווים אותה קצת יותר קל מאחרים.

בסוף כולנו הגענו למעלה והתיישבנו במקום הקבוע, על מדף סלע הצופה לנחל עורבים. שם כירסמנו תמרים מלוא החופן, צפינו בצמד רחמים המשחרים לטרף ונהנינו מהבריזה.


בתמונה: גיורא מבסוט שהעלייה נגמרה, לפני כמה שנים כמעט והשאיר באמצע העלייה איזה קטומ סורר שסירב לעלות, נו מטר וואט. הפעם ה TM מתנהג למופת (בינתיים....)











אז אחרי שגמרנו לספר את כל סיפורי הגבורה, הדופק חזר למצב מנוחה, הקלאצ'ים כבר הפסיקו להריח כמו עמדת מנגל בשיפודי ציפורה ואפילו הרחמים תפסו איזה שפן סלע ועשו את היומית שלהם, המשכנו בדרך.
נכנסנו לשטחי האימונים ממערב לוואסט ושם חגגנו עם קפיצות, שבילים מהירים והמון, אבל המון! פודרה.

חוצים את כביש ווסט-קלע וממשיכים מזרחה לכיוון הבראון. שבילים מהירים עם ערמות של באמפים, ללקק את האצבעות. אין תמונות מהקטע הזה כי לא ממש רציתי לעצור, היה תענוג אמיתי.
רגע לפני הבראון עצרנו בבוסתן תאנים משובחות ובלסנו.

מהבראון רצנו לכיוון החרמונית. שביל הגולן סיפק לנו איזה סינגל קצרצר ואחריו עליה נחמדה להר.



בחרמונית עצרנו לנשום אוויר. בכל זאת, 1200 מטר גובה זה כבר משהו שאנשי שפלת החוף המיוזעים שאנחנו לא יכולים לזלזל בו. שיפועי הבטון במוצב על ראש ההר נתנו הזדמנות לצילומים מעניינים.



ידוע שאוויר ההרים פותח את התיאבון וכך קרה שלמרות שהשעה הייתה קצת לפני 13:00 ותאנים אכלנו רק לא מזמן, נרשם קונצנזוס נדיר וכולם דרשו "אל השיפודייה הקרובה - עכשיו!". אז נסענו לנידאל המסעדה במסעדה (דאחקה בלי ניקוד) ופסחנו על הקטע המתוכנן ביער אודם.
בדרך עוד שוטרים סמויים וחרוצים מדי הספיקו לקפוץ עלינו ולבדוק רשיונות, שיהיה להם לבריאות. 
אצל נידאל ישבנו מעל שעה על הדיל של הסלטים ב 35 ש"ח ואחלה שיפודים. בסוף גם הייתה כנאפה מתוקה.











כשכרסינו בין שיננו התחלנו להסתובב בשבילי מסעדה לכיוון ברכת רם. ירדנו ואריק לא עמד בפיתוי ורץ למים.


משם לכיוון נמרוד (בעיקר בכבישים ושבילי סובארו) וקדימה לחרמון בדרך הרומית.



הדרך מסתיימת מול מעלה גולני אז חצינו את הכביש והופה, למעלה.


לרכבל העליון, 2047 מ' מעל פני הים, הגענו קצת לפני 16:00. היות ויש לפנות את האתר עד 16:00 לא התעכבנו הרבה ומיד גלשנו למטה בדרך המלך, רובנו עשה זאת עם מנועים מכובים, כי לא באמת צריך את כל הרעש.
ברכבל התחתון דיברנו עם מנהל באתר שהסביר שלא רוצים לתת אישורי כניסה לאתר לאופנועים כי לא משנה מה, בסוף איכשהו תובעים אותם. גם הסמח"ט עם ה YZ הוזכר ובסוף הוא ביעס אותנו סופית כשסיפר שציר 5, הנקודה הבאה שלנו, סלול אספלט משובח מלפני חודש.

נפרדנו ממנו ויצאנו לבדוק אם אמת דיבר ולמרבה הצער, הכל נכון. ציר 5 הפך לכביש 5, מסלול סופר מוטו שמתפתל בין קופות החרמון לנווה אטי"ב. ניחא, דהרנו אותו מהר וזהו. ברוך דיין אמת.



מנווה אטי"ב ירדנו בכביש, חצינו את עין קיניה וחזרנו אל שיפולי הרמה ושטחי האימונים. האמת, אחרי כל כך הרבה סביבה מתורבתת של כבישים ושבילי סובארו, כבר גירד לנו לחזור לשטח והתפרענו על השבילים המהירים כאילו אין מחר.



האבק שעלה הציף זכרונות מתרגילי חטיבה ופילטר האוויר שאל איפה חותמים ויתור.



גם הזדמנויות לגלגלים באוויר לא חסר.



ככה טסנו על קו גובה בשיפולי הרמה ולאט לאט ירדנו לכיוון עמק החולה. את כביש 918 פגשנו באיזור עין תינה. כשאני אומר פגשנו, אני מתייחס בעיקר לבעלי האופנועים התקינים. זה השלב שהאופנועים שאינם מתוצרת אוסטריה התחילו לזייף, (בכל זאת, יום קשה...). ההוסקוורנה של דן סירבה להניע, נשבר המצבר ואצל גיורא עף פקק הדלק והוא נותר ללא דלק. שני אופנועי 500 גויסו למשימה ואת 12 הק"מ מעין תינה עד לחולתה עשינו בגרירה של שני האזקמפלרים התקולים. קילומטר לפני האוטו גם גיל עוצר, גם לו נגמר הדלק, גם הוא זכה לחילוץ מרון.

לאוטו הגענו קצת לפני 19:00  אחרי 9.5 שעות של שכרון חושים באוכף. סה"כ עשינו כ 140 ק"מ עם הרבה הפסקות, הרבה אוכל והרבה כביש...

סופית סיימנו את היום בטבילה במעיין רותח שהרפה את השרירים ונתן סיומת משובחת ליום משובח לא פחות.

קצת נתונים:





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה