קוראי הבלוג האדוקים בוודאי כבר הבחינו שהבלוג בו אתם גולשים עכשיו מחזיק כבר כ- 75 פוסטים. גם אם נוריד כמה סיכומי שנה ועוד שניים שלושה טיולים בחו"ל, עדיין נשארים כ 70 מסלולים בגזרת 972 שזה לכל הדעות ממצה מאוד ומכובד מאוד (אם יותר לנחתום הספציפי הזה להעיד על עיסתו).
מכאן, ברור גם שכדי שטיול נוסף ייצטרף למלאי המכובד הזה, הוא צריך להיות משהו אחר, משהו יוצא דופן, משהו ראוי.
כל ההקדמה הזו באה להגיד שהטיול שתיכף אספר עליו בהחלט עונה על כל הקריטריונים, מסלול מהסרטים.
אבל קודם......נכון! הסרט של רון!
ולסיפור כמו שהוא:
את הטיול הפעם בחרנו להתחיל במקום בו לקו הירוק יש משמעות כפולה (קרדיט - י. פתאל) ומעבר אליו, מדבר.
הר עמשא, שמשקיף על מדבר יהודה מגובה של 850 מ' הוא יופי של מקום להתחיל איתו, בוודאי אם 6 מעלות בבוקר יום שישי רווי שמש שקרנית לא מפריעות להנאה שלכם. לנו לא הייתה ברירה.
חנינו מחוץ לגדר ופצחנו בהתארגנות. עד שכולם הגיעו ניהלנו שיחות חולין עם התושבים המקומיים שלא הבינו למה גברים בגטקעס מסתובבים מחוץ לישוב ויאללה, לדרך.
יצאנו שבעה: דן, רון, דורון, אריק, עמירן, אני וזאב, חבר וותיק ששמונה שנות הפסקה מאופנועים לא ממש
עשו עליו רושם וחזר לרכב לאחרונה וכאילו לא הפסיק מעולם.
ירידה קטנה בכביש לכיוון תל קריות ונכנסים לשביל האדום של שמורת מעון.
שביל מהיר, גבול המדבר ואין ממש ירוק אבל שלוליות פה ושם מהגשם שירד יום קודם נותנות קצת עניין. פתאום דורון עוצר עם סימן שאלה על הפנים, כנראה שהמוס האחורי הגיע לסוף חייו המועילים, (גם העגלה של עמירן לא יצאה נקייה מאשמה). זה הוסבר לנו לידיעה בלבד, לאורך הטיול לא ממש ראינו סימן שזה מפריע באופן כלשהו לדורון לרכב במהירות סטרטוספרית.
יוצאים מהשמורה ומגיעים לאיזור מיושב על פסגת הגבעה. בנוהל, מתחילים לעבור דרך הבתים אבל משהו בוייב של המקום לא הריח טוב ואני לא מדבר על הגמלים והכבשים שהיו בכל פינה. הנוער המקומי התחיל לצעוק לכיווננו כל מיני צעקות שלא טרחנו להתעכב על טיבן. במקום זה עברנו לפק"ל "לחשוב כמו גמל" והתחלנו לפלס דרך בוואדי מתחת לגבעה.
התקדמנו בואדי עקב בצד אגודל, מחפשים עלייה לקו הגובה במעקף ליישוב שהוגדר מעתה כעוין.
לאט לאט הצלחנו להתקדם.
מדובר באיזור מרעה ולא חסרים בו נאקבים שנדרסו בפרסות גמלים או כבשים והצלחנו, אם כי במאמץ לא קטן, לפלס דרך מתחתית הואדי ועד לפסגה. השתמשנו בדגל הרש"פ שהיה גבוה באופק כנקודת ציון, זה עזר...
כשכולנו הגענו למעלה, היו כמה מקומיים שעיקר דאגתם הייתה שנלך מסביב ולא בדוך כדי שלא נבריח את הגמלים. ניסינו. הם ברחו בכל מקרה.
יאללה, ממשיכים? התחנה הבאה היא הפסקת הבוקר באום דרג'. בדרך עלינו איזו עלייה, רק כי היא הייתה שם.
באום דרג' עצרנו לקפה. דורון לא יכול היה לשאת את החרפה שבטיול בהשתתפותו עוצרים(!) לקפה(!!!) אבל היה רגיש מספיק לשתות כוס אחת גם בעצמו כדי לא לפגוע במי שהכין. תודה דורון, אני מעריך את זה.פתאום הגיעו לשם עוד שני דו"פים אבל כשראו אותנו שם, סבו על עקבותיהם, גם זוג מתיישבים עם נשק ארוך וסובארו הגיעו לשם, ממש טיילת.
ישבנו שם, השבנו את נפשנו, לגמנו את הקפה במשיכות ארוכות, כמנהג המדבר ונרגענו. ממש נרגענו. גם הנוף המהמם משם, בוודאי לא הזיק.
אבל בסוף, יש מסלול, כן? והאוטו מחכה בהר עמשא, כן? אז צריך לצאת חזרה לדרך.
כ 20 ק"מ בקטע מהיר יחסית של שבילים פתוחים שגם הם לא ממש היו חסרי אתגר.
אין על המדבר הזה.
פה ושם גבים קטנים שמחזיקים מים מהגשם של אתמול.
ויאללה, חזרה לסינגלים, והפעם בערוץ נחל חצרון.
ואולי סינגלים זו מילה קצת גדולה, נתיבים ושאריות נתיבים שמביקור קודם בנחל אנחנו יודעים שאפשר להתקדם איתם, אז התקדמנו.
ולפעמים צריך לעצור ולחשוב איך ממשיכים מכאן...
אבל רוב הזמן רצנו מהר קדימה.
עם נחל חצרון זרמנו עד נחל צאלים, בערוץ המרשים של צאלים עצרנו להסתכלות.
מצאלים משכנו בכיוון כללי לכפר הנוקדים.
ומכפר הנוקדים חצינו והתחלנו לטפס בכיוון כללי ערד.
קצת סינגלים באיזור נחל פראים.
ואנחנו כבר בגובה.
אז עצרנו לתמונת "סוף חלק א' של המסלול". צילם זאב, אז הוא לא בתמונה.
ערד? אז המבורגר במוזה, נכון?
היינו מתים. שישי, 14:00, המוזה מלא עד אפס מקום עם רשימת המתנה של חצי שעה (רוכבי אופניים ארורים!) . הסתפקנו בסלט מדובלל וסנדביץ' מתבגר באלונית. לפחות עוד קפה קיבלנו שם, כי הקור כבר ממש התחיל להכות.
אז אחרי שאכלנו ונחנו התחלנו לרכב לכיוון תל ערד על בסיס שביל ישראל, קצת סינגלים, קצת פתוח. (מעילי הרכיבה שוב יצאו מהתיקים - קר!)
ומתל ערד, לכיוון דריג'את, פתוח ומהיר מאוד. (התמונה בכביש אבל המהיר היה בשטח, כן?)
ומדריג'את עלינו להר עמשא בעלייה ארוכה ומבולדרת שהביאה אותנו חסרי נשימה אבל עם חיוך רחב במיוחד ישר עד האוטו.
סה"כ כ 100 ק"מ, יום שלם של רכיבה (אבל עם הפסקת קפה). כבר אמרתי שאין על המדבר הזה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה