אשתי בחודש תשיעי. מתקדם. היא רוצה ללדת כבר ואני רוצה לטייל. שנינו מבינים שזה שנשב בבית ונחכה לא יקדם אף אחד מהרצונות שלנו. אז החלטנו לשלב אינטרסים ולזמן גם את החבר מרפי למשוואה. אם אצא לטיול, מרפי כבר יביא את הצירים בדיוק ברגע הלא נכון, לא? זו לפחות הייתה הלוגיקה העקומה שיצרה את הטיול הזה. על הדרך אריק גם הכניס אילוץ של להגיע הביתה עד ארבע וכדי לא לדחוק במזל יותר מדי, תכננתי מסלול קצר יחסית, קצת פחות מ 100 ק"מ אבל כזה שעובר בכמה סוכריות מהסוג שיש למדבר יהודה להציע.
יצאנו חמישה. אריק, רון, עמירן (מארח את ההאסקי של דן) ואמיר, שהחליט לתת לנו עוד צ'אנס אחד.
הנה הסרט של רון, סוכריה אמיתית:
סוכר במדבר יהודה from Ron on Vimeo.
ולסיפור הקצר:
