אשתי בחודש תשיעי. מתקדם. היא רוצה ללדת כבר ואני רוצה לטייל. שנינו מבינים שזה שנשב בבית ונחכה לא יקדם אף אחד מהרצונות שלנו. אז החלטנו לשלב אינטרסים ולזמן גם את החבר מרפי למשוואה. אם אצא לטיול, מרפי כבר יביא את הצירים בדיוק ברגע הלא נכון, לא? זו לפחות הייתה הלוגיקה העקומה שיצרה את הטיול הזה. על הדרך אריק גם הכניס אילוץ של להגיע הביתה עד ארבע וכדי לא לדחוק במזל יותר מדי, תכננתי מסלול קצר יחסית, קצת פחות מ 100 ק"מ אבל כזה שעובר בכמה סוכריות מהסוג שיש למדבר יהודה להציע.
יצאנו חמישה. אריק, רון, עמירן (מארח את ההאסקי של דן) ואמיר, שהחליט לתת לנו עוד צ'אנס אחד.
הנה הסרט של רון, סוכריה אמיתית:
סוכר במדבר יהודה from Ron on Vimeo.
ולסיפור הקצר:
עלינו עד לכביש הגישה לקידר, שם אמורים היינו להתחבר ל"דרך הסוכר". שיורדת משם עד אלמוג.
קצת התבחבשנו במציאת הסינגל המדויק בגלל ענייני גדרות בטיחות בכביש שמנעו ירידה לשטח אבל בסוף פשוט טיפסנו על איזו שלוחה סלעית וירדנו לסינגל.
רכבנו על הסינגל בערך שניה ורבע עד שפיצול שגוי שלקחתי הוריד אותנו למטה, לואדי אל הינדי, כשדרך הסוכר נוסעת מעלינו, על הרכס.
ניחא, יש צרות גדולות מזה. רכבנו בתוך הואדי, מנופפים לשלום לילדי הבדואים, משתדלים שלא להפריע לטרקטוריסט שחצב שם קו מים מטעם האו"ם ונהנים מנוף הגבעות הרכות.
חומת הבטון סימנה את החיבור המחודש לדרך הסוכר. את ההתחלה עשינו, כיאה לאופנועי שטח, בתוך הנחל ולא על הסינגל המתפתל על הגדה.
בשלב מסוים נכנסנו לסינגל שרץ במקביל לואדי מדווארה ואיתו המשכנו לעשות דווארות עד למפגש של מדווארה עם אוג, נהנים בדרך מעליות וירידות ללקק את האצבעות.
במפגש הנחלים ראינו את "ביר אל מלקי", בור מים ותיק ששופץ ותוחזק בזמן האחרון.
לידו גם עצרנו להפסקה, כרסמנו קצת תפוחים של אמיר, דיברנו קצת על הא ודא ורק החום הניס אותנו חזרה למסלול. התחזית דיברה על גשם מקומי וירידה בטמפרטורות אבל אמרו כבר לפני "מה החזאי מבין".
יאללה, מטפסים חזרה לדרך הסוכר, למקטע מדהים ביופיו שרץ מביר אל מלקי עד לנבי מוסא. סינגלים על דופן הר, מעברי מצוקים חצובים בסלע, עליות וירידות, דרופים מלוא החופן, כיף!
ועוד מרכיבות על הדופן. זה תלול וצר.
ככה המשכנו עד נבי מוסא ומשם המשכנו בסינגל שמתחיל צפונית למבנה ויורד מזרחה עד אלמוג.
לאורך כל הדרך, עברנו עדרים של רוכבי אופניים. בד"כ הסתפקנו במנוד ראש סמלי, אולי איזה שלום חטוף (לא רצינו שיורידו דופק). כשהגענו לאלמוג שמחנו לגלות שאחד מאותם רוכבי אופניים הוא א"א המיתולוגי, מהנדל העל, האיש שכתב בגריז ושמן את התו"ל לתחזוקת אופנועים בטיולי שטח, האיש שמעולם לא יצא לטיול בלי מיקרופיש מלא לכל אחד מדגמי האופנועים שמשתתפים, בקיצור, איש אשכולות ואיש רעים להתרועע שנסיבות החיים דרדרו אותו לאופניים (לא עלינו). ישבנו באלמוג להפסקה ארוכה שנוצלה להעלאת זכרונות, שיחה על ענייני דיומא ושיחות עבודה אינטנסיביות ובלתי חבריות מצידי. גם אשתי עדיין לא ילדה, בדקתי.
משיצאנו מאלמוג תם פרק הסינגלים ועברנו לשבילי המדבר הפתוחים שאנחנו כל כך אוהבים. רכבנו על בסיס הציר השחור שיוצא לכיוון נחל אוג, חצינו אותו והמשכנו בטיפוס לעבר הר חרמון (גרסת מדבר יהודה). עלינו לתצפית בקצה הצפוני של ההר , משם רואים רחוק רואים שקוף. אפילו רון התלהב.
ניצלתי את הנקודה הגבוהה גם לבדיקת הודעות בנייד. אין כלום, אפשר להמשיך.
משם המשכנו לכיוון הירידה מההר וחציית כביש נבי מוסא.
בדרך פגשנו חלק מדרי המדבר הקבועים.
אחרי חציית הכביש המשכנו בשבילים מחורבשים להפליא לכיוון הורקניה. רשמתי לעצמי להתרחק מבקעת הורקניה בטיולים הבאים. לא עלינו למצודה והמשכנו ישירות לכיוון תצפית מרסבא.
תצפית מרסבא היא אחד המקומות הקלישאתיים ביותר שיש במדבר יהודה. אינסוף תמונות, אינסוף פעמים הייתי פה ועדיין כמו כל קלישאה היא גם קלאסיקה. מקום כל כך מוקפד ויפה אל מול כל המדבר שמסביבו ותמיד אפשר לשבת פה כמה דקות מול הנוף וכך עשינו. למרות שהשמש קפחה וצל אין שם, ניצלנו את ההפסקה להרמת הכוסית המסורתית (מרלו מסדרת הר של יקב תבור).
ומהמונטר די בדוך למטה, עד האוטו.
סה"כ רכבנו קצת פחות מ 90 ק"מ, סיימנו קצת לפני שתיים בצהריים. כשש שעות ברוטו (אבל רק 2.5 שעות מנוע, היו הרבה הפסקות....)
אשתי עדיין לא ילדה, אריק הגיע בזמן הביתה. Win Win. שלחנו את החבר מרפי הבייתה בלי לשלם אפילו את הוצאות הדלק, הוא לא נתן עבודה היום.
קצת נתונים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה