לצפון רמה"ג יצאנו עם הרבה אי ודאות. יום קודם צה"ל הכריז על חלק מאיזור הטיול כשטח צבאי סגור, לפחות ארבע קבוצות מוסלמיות שונות נלחמות זו בזו מרחק שלוש דקות רכיבה מאיתנו ואפילו מזג האוויר לא ידע להחליט בימים שלפני הטיול אם הוא שרב אביבי מייבש או קרירות אביבית נעימה. כל זה לא הפריע, כך מסתבר, לטיול מהיר ומקסים כאחד. הנה הסרט של רון:
וליומן המבצעים המפורט:
כדי לבלבל את האויב מומלץ לשנות שגרה ולכן שלא כהרגלנו יצאנו בשישי בערב צפונה. גיל הסויחר ארגן לנו צימר קבוצתי נחמד בישוב קלע אלון ( או מצוק עורבים, לבחירתכם) ולאחר פריקת הציוד נתנו קפיצה קטנה למפל החם בצומת ווסט להרפיית השרירים. משם המשכנו בדוך למנגל מפואר בחצר הצימר ושנת לילה לא ארוכה מדי.בדיל של גיל הייתה כלולה גם ארוחת בוקר, אז חיכינו לה בסבלנות. לזכותה ייאמר שהייתה מן המשובחות וכך על בטן מלאה לאללה יצאנו לדרך.
היינו חמישה: אריק, רון, גיל, דן ואני. אמיר העמיד למכירה באיביי את מקומו בקבוצה ועמירן הקפיא את המנוי עקב מצב רפואי (רק בריאות, מחכים לך!).
יצאנו מהישוב לציר הנפט וממנו ירדנו לכיוון עין מאמון. שבילים רחבים, ירידה תלולה. השעה מוקדמת יחסית ויצא שהחרדנו לא מעט צבאים וחזירי בר מרבצם.
כמה קטעים של רכיבה במים זורמים, בושם תאנים באוויר. קרירות של בוקר. תענוג.
ככה רצנו בכיוון כללי דרומה, עולים פה, יורדים שם, עד שהגענו לאיזור הג'ילבון. שם התחיל עוד טיפוס קל לכיוון מרכז הרמה, חצינו בשעטה את מטעי קדמת צבי ונכנסנו לתוך שטחי האימונים הקלאסיים של רמת הגולן.
בשטחי האימונים שם המשחק הוא גז פתוח ובאמפים וחובבי הרמה נותנים בבאמפים סימנים:.
יש את הגדולים מאוד, אלו שגם המרכבה סימן 4 כשיעבור עליהם, יזהר שלא יחבוט את הקנה בתחתית
הבאמפ. אותם עברנו דרדלה.
יש את הקטנים. הם נחמדים, אבל לא בשבילם נסענו שעתיים וחצי לכל צד.ויש את הבינוניים. בשביל אלו באנו, לפחות אני. שם אפשר לפתוח גז, לקפוץ קצת ולא לחשוש לגורל עצמותיך המקשישות במקרה של נחיתה שלא לפי התכנון המפורט.
ובין באמפ לבאמפ, גז פתוח מלוא החופן, ענני אבק ואפים מפודרים כדבעי. מה עוד נבקש.
גרוטאת רכב שפגשנו בשטח סיפקה עוד הזדמנות לתמונה או שתיים.
המשכנו לרוץ בשטחי האימונים בכיוון כללי מזרח כשהיעד הוא בוסתני הרמתניות, אמנם מוקדם לעונה אבל קיווינו למצוא איזה משהו לנשנש.
והנה אנחנו ברמתניות. עצרנו לסנדביץ' ופרי (בשאיפה).
אחרי ההפסקה המשכנו לכיוון הר יוסיפון, לתצפית גובה. בדרך התחיל גשם קל-בינוני שדי הפתיע אותנו בהתחשב בכך שהתאריך הוא 20 ביוני, היום האחרון של האביב. האדמה הפכה לבוץ קל, המשקף התמלא אדים כאילו עכשיו ינואר. אפילו זה היה כיף.
חצינו את אפיק נחל יוסיפון הזורם בחוזקה.
ויאללה להר. הנוף משם, משהו!
דן עלה לתצפית ייחודית.
מהיוסיפון המשכנו צפונה עד עין זיוון, שם תדלקנו וחתכנו בכביש אל מסלול המוטוקרוס של מרום גולן.
אריק וגיל נתנו קצת עבודה ורון, דן ואני בעיקר צפינו בהם מהבלקון.
אז אריק קפץ
וגם נחת (לשמחתו)
וגם גיל קפץ
וגם הוא נחת (אבל את זה לא צילמתי).
גם תמונה קבוצתית הייתה שם:(חוץ ממני, אני צילמתי, כן?)
ממרום גולן רצנו צפונה, חצינו את איזור אל פורן לכיוון הר אודם. הרכיבה בין העצים ביער היא חוויה אמיתית, במיוחד בסגריריות שעטפה את היום הזה. אירופה.
על הר אודם עצרנו לעוד הפסקה. בגובה של כ 1200 מ' כבר קר. רון החליט שהוא לא מוריד את הקסדה כדי לא להצטנן. טריק רומני ידוע.
קצת סיבובים על הר אודם, משם דרך יער מסעדה אל ברכת רם. אחד המקומות הקסומים בארץ לדעתי.
נתנו שם ווילי אחד או שניים לרווחת השבאב המקומי שדרש אותם במפגיע.
מברכת רם התחלנו להסתובב בשבילי וכבישי מג'דל שמס, נוגעים גם בגדר הגבול באיזור גבעת הצעקות (פעם, לפני שהיה סקייפ...) ומשם בכביש עד הקופות של החרמון ויאללה ל"ציר 5".
עצרנו בברכת מן לתמונה קצרה ועוד לא הספקנו להגיד הופ והנה אנחנו כבר בש.ג. של נוה אטי"ב. איכשהו זכרתי את הקטע הזה קצת יותר ארוך. ניחא.
משם ירדנו דרך שבילי וכבישי עין קניא עד לחיבור המחודש עם שטחי האימונים באיזור זעורה. זו הפינאלה שתשאיר לנו טעם של עוד בפה בסוף הטיול - שבילים רחבים, הרבה אבק, הרבה קפיצות. קלאסיקה.
אלתור של הקטע האחרון הוציא אותנו לכביש גונן וואסט דרך הש"ג המנומנם של גדוד גבעתי כלשהו. השומר ההמום אפילו לא שאל שאלות והסתפק בסגירה שקטה של השער אחרינו.
סה"כ רכבנו קצת יותר מ 6 שעות, כיסינו כ 140 ק"מ בצפון ומרכז רמת הגולן ונשארנו עם טעם של עוד. אז כמו שאמרו פעם "חכו לי ביולי" (או באוגוסט), אנחנו עוד נחזור.
קצת נתונים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה