מיד מרדכי לבארי - טיול צב-עוני בנגב המערבי

הימים ימי פריחה. במדינה הזו, בשנים כתיקונן, יש חודשיים של חסד בהם הכל פורח וירוק. השנה העסק קצת מוקדם, מצומצם ומשובש אבל החלטנו שנהנה ממה שיש.
בהיעדר ימי שישי פנויים, הודענו על חופש בעבודה ויצאנו ביום חמישי לטיול מלא צבעים. סימנו סגול ביומן, העמסנו את האופנועים הכתומים ופנינו אל הדרום האדום.
היינו חמישה, רון, אמיר, דורון, אריק ואני, כולם על כתומים 500. מועדון החמש יוצא לטיול!

הנה התיעוד בגרסת רון. 

ולסיפור המלא, בצבעים:


נפגשנו בתחנת הדלק של יד מרדכי בשמונה בבוקר וחיש יצאנו לדרך, רכיבה מהירה בין השדות בכיוון כללי גברעם.

באיזור גברעם עלינו על הסינגל שמתפתל בין שתי השמורות והתחלנו להביא את הגוף לטמפרטורת עבודה. 

פריחה יפה יש שם, גם מערה מעניינת.

ממשיכים באיזור גברעם ופתאום - צב! ולא על הגב. חוצה מעדנות את השביל. עצרנו לתיעוד כי היום כמעט ולא רואים אותם יותר.

ממשיכים עוד קצת ואחרי הצב פוגשים חרגול. לא אחד שקופץ ומנתר אלא כזה שמוציא נפט מהבאר. 
שדות הנפט של חלץ נותנים עבודה משנות החמישים ועד ימינו אנו. וכמו שנכתב בשיר:

"במחול צאו, צאינה 
מני דן ועד אילת. 
ובקול קראו, קראינה: 
נפט זורם בחוליקאת! 
נפט! נפט! נפט! נפט! 
נפט זורם בחוליקאת! "

מילים: חיים שלמוני
לחן: שלמה וייספיש

אז החרגול מרעיש ומטרטר אבל מוציא נפט מהבאר. האמת?  נראה קצת עלוב, לא נעים להגיד אבל מצד שני, מה לנו כי נלין? יותר טוב מזה יש רק בים ולשם האופנועים שלנו לא יכולים להגיע.

משם בריצה מהירה דרך שבילי שדות ישרים כסרגל לכיוון נחל שקמה וקיבוץ אור הנר. קצת התקשקשנו עם השבילים באיזור אבל בסוף הגענו לנקודה שבהחלט מתמודדת חזקה על תואר נקודת ההפסקה המוצלחת ביותר שהייתה לנו, מאז ומעולם.

אחו ירוק שעצי שקמה עתיקים מצלים עליו המשקיף לואדי ירוק ירוק בו מתחבאת גם מערת קבורה רבת חדרים. בקיצור, פסטורליה קיצונית. שתי נקודות ירדו על היות המקום בלב טווח הקאסמים אבל זה סעיף טכני בלבד.

אריק הוציא חלה, רון עשה קפה, וכולנו נחנו שם והשקפנו על שדרות משמאל ובית חנון מימין. כאמור, פסטורליה.

ועוד קצת פסטורליה

וגם מקומה של מערת הקבורה לא ייפקד

ישבנו שם כמעט שעה אבל אין ברירה, צריך להמשיך.

אז המשכנו בשבילי שדות מהירים, מתפתלים מסביב לקווי מתאר של וואדיות מקומיים.

וגם על טעימה מסינגל דורות הפורח לא ויתרנו. למה שנוותר?

יאללה,הגענו לכביש 334 (דרך ארץ הבתרונות). דורון ואני ניסינו לעבור במעביר מים בוצי מתחת לכביש. בסוף הצלחנו אבל היתר שראו כמה התלכלכנו, עלו על הכביש ועשו פרסה.

ממשיכים לאורך השדות. שבילים ארוכים, חסרי אתגר טכני למעט נושא המהירות. חריצים פה ושם, חולות פה ושם. הרבה ירוק בעיניים. היעד: ארץ הכלניות בין שוקדה לבארי אבל כמו שקורה הרבה פעמים כשהכל טוב, מתחילים קיטורים (וכבר אמרו חז"לינו "אין חמור נוהק, אלא מתוך כפיפה של חרובין ואם מישהו חושב שהשוויתי חלק מהחברים לחמור...) . אז עצרנו בחצר האחורית של נתיבות לטובת איחוד השורות והרבצת מוטיבציה. על הדרך אמרנו שלום לגמל שליחך שם.

הגענו לשוקדה. אכן מרבדים מקצה לקצה ועמוס בהתאם. אז למרות האדום אדום אמרנו שלום שלום, צילמנו תמונה מתבקשת והמשכנו בדרך.

משוקדה, לבארי. קצת סינגלים מהירים, קצת קפיצות, קצת פריחה והופה! הצבע חזר ללחיים של כולם.

על רמפה מזדמנת הוכחתי לעצמי שוב ש "White man can't jump" אבל באופן כללי היה סבבה לגמרי.

אמרנו סינגלים?

ועוד קצת מהסינגלים (הערה קטנה: סינגל בארי בד"כ עמוס אופניים בסופ"ש ולא מומלץ להיכנס לשם עם אופנוע. אנחנו הגענו ביום חול, באמצע היום ולאורך כל הרכיבה פגשנו שני רוכבים בלבד).

על אחד הסינגלים פגשנו עוד צב, השני להיום.גם הוא תועד כראוי.

משם המשכנו ליד אנזא"ק, זיכרון לחיילי אוסטרליה וניו זילנד שמצאו עצמם בשליחות הוד מלכותה נלחמים באחד מהקצוות היותר מאובקים של העולם. לא יכולנו שלא להעריך את ההקרבה.

מאנזא"ק היינו מיועדים להגיע ישירות להפסקת הצהריים בכפר עזה, אצל שמרלינג.
איפשהו בשדות של נח"ל עוז, פחות או יותר מול מעבר קרני, נגמר לי הדלק. מקום מוצלח במיוחד לעיכוב שכזה. אריק שלף רצועת גרירה ומשך אותי כ 10 ק"מ עד לתחנת הדלק. בדרך קיבלנו נקודות זכות על מעבר כיכר בגרירה ועל ביצוע מושלם של גרירה ללא הפסקה.

הגענו לכפר עזה, תדלקנו ועצרנו להפסקה ארוכה אצל שמרלינג. הזמנו כמה תותחי על סימן 4, איזה המבורגר או שניים. לקח להם הרבה זמן להגיע אז נחנו.

גם אורח בא, דן. עלה על הדוקאטי וקפץ להגיד שלום. שמחנו.

הבשר היה טעים, הבירה הייתה קרה, המנוחה הייתה ארוכה ורובינו בסוף ההפסקה רצינו בעיקר להגיע לאוטו ואם אפשר, לנמנם שם קצת.

בהתאם, רצנו בשבילי השדות הסלולים ברובם המתוחים  בין כביש 232 לגדר המערכת. 

בדרך עצרנו לתצפית בגבעה שמעל שדרות.

וגם צב (שלישי!) פגשנו בדרך. כנראה יש להם איזה כנס עוד שבוע וכולם יצאו לדרך, כדי לא לאחר.

עוברים את קיבוץ ארז ומתחברים לדרך נוף נחל שקמה ולקטע החולי של הטיול. נחל שקמה זרם כמה פעמים השנה וחירבש את הדרך לגמרי. לחלק מהשבילים ההרוסים יש מעקפים וחלק פשוט לא עביר אלא רק לאופנועים.

בדרך פגשנו עוד גשר רכבת נטוש אך פוטוגני.

ממשיכים בשבילים החוליים של נחל שקמה בואך חוף זיקים. בדרך עברנו בסכר של מאגר שקמה ויאללה לים.

אטרף של חולות זה תמיד טוב ורכבנו שם בפול גז.

ככל שהתקרבנו לחוף זיקים, ערפל עבה כיסה את הדרך ויצר תמונות שאנחנו לא רגילים לראות בארץ, בטח לא בטמפרטורות שהיו באותו היום.

גם שם ישבנו על החוף, פתחנו בקבוק יין ונשמנו אויר ים מלוח.

מהון להון, עם כל כך הרבה הפסקות ארוכות התחיל להיות קצת מאוחר אז ארזנו עצמנו וטסנו חזרה לצומת יד מרדכי בשבילים חוליים וסופר מהירים.

הגענו לאוטו בסביבות 16:45, סה"כ רכבנו כ 160 ק"מ יפהפיים, קלים טכנית, רצופי פריחה ושדות ירוקים, הרבה צבים והרבה הפסקות. סיכמנו שצב השעה לרכב בנגב המערבי, שאין דבר כזה "יותר מדי ירוק" ושיש לנו ארץ נהדרת.

ועוד תמונת פריחה אחת, עוד חודש כבר לא תהיה.

קצת נתונים

קובץ GPX של המסלול:

קובץ לגוגל ארץ

הצגת המסלול בעמוד ענן

קישור לאלבום התמונות של המסלול 

ואלבום התמונות עצמו