פרולוג:
כזכור למי שקרא את סיפור הדרך של הטיול הקודם, אריק היה מאוד מאוכזב מתפקודו של ה 640 הנאמן שמלווה אותו כבר כמעט עשור והחליט להחליף אותו. שלושת השבועות שעברו בין הטיולים נוצלו על ידיו לביצוע סדרת הפעולות הבאות:
1. להחליט לקנות אופנוע אחר
2. להתחרט
3. להזמין באיביי בולם חלופי לשיפור התנהגות הפרד
4. לגלות שהבולם שהוזמן לא מתאים
5. לגלות שהבולם שהוזמן אבד בדואר
6. לקנות בתוך יומיים 530 קטומ במצב דנדש שמתאים לו כמו כפפה ליד.
בעצם הרכישה הזו נותרתי דו"ש יחיד בחבורה ומטחי אכילת הראש שדוחפים גם אותי להחליף לאיזה משהו צנום התחילו להיות יותר מאשר סתם מכה קלה בכנף ואפילו התחלתי לשוטט במחוזות יד 2 ולבדוק את זמינות האפטרמרקט של כל מיני צרצרים ר"ל.
ולמה זה חשוב? כי חוק טבע ידוע הוא שמכשיר מכני כלשהו, יהא זה אופנוע, מכונית, מחרשה או בלנדר, ברגע שהוא מועמד להחלפה במודל חדיש יותר, מיד הוא גומל לבעליו בסדרה של תקלות מכניות שונות ומשונות למען יהרהר במעשיו, יוציא את שארית ממונו על תיקונים ולא יישאר לו כסף לשידרוג.
זה בדיוק מה שקרה בטיול הזה.
כמו תמיד נפתח את התיאבון עם הסרט של רון ונמשיך משם:
סיפור הטיול הולך בערך ככה:
כל השבוע ירד גשם בערד וסביבתה ובהתאם כיוונתי את הטיול לשם. רשימת המשתתפים השתנתה תדיר אבל לבסוף נסגרה על שבעה מבחורינו המצוינים שהגיעו לחניית המוזה בערד בבוקר קריר משהו: עמירן ורון, אריק ואני ולבסוף הגיעו גם אלי וגיל מחוזקים בקובי הרכוב על הוסא 300. לשמחתי גיל עם ה XR שלו גאל אותי מבדידות הדו"ש (בדידו"ש?) אבל האווירה הכללית הייתה של עצבנות צרצרית שכזו.
לקח לבוקר קצת זמן להתניע, ורק בסביבות תשע ועשרים יצאנו לדרך. נכנסנו לשטח במנחת של ערד ורכבנו על הציר הירוק, תחילתו של ציר הגז, די מהר ירדנו ממנו לכיוון רכיבה בסינגל של נחל כיסן. ארגנתי איזה מערוף של סינגל מבולדר לחבר'ה, שלא ירגישו שאני נגדם. רכבנו בסינגל העובר בערוץ שניכר שהיו בו מים אך לא מזמן, מעלינו שמיים אקספרסיביים. תענוג.
יצאנו מהערוץ כדי לעקוף מפל ואז חזרנו אליו להמשך רכיבה בסינגל כאשר הכיוון הכללי הוא מפל וגב קינה. בדרך קצת התברברתי בניווט ובמקום להיכנס בנחל מצאנו עצמנו על צלע הר מסולע למשעי. עוד קצת חיוך נרשם על הפנים של בעלי הצרצרים. ניחא, פירגנתי להם. נכנסנו לתוך נחל קינה והגענו אל מעל גב קינה.
בגב קינה, פסטורליה של נוף ומים במדבר. עצרנו שם לנשום קצת אוויר ולכרסם בפלה.
הגב עצמו מלא מים, תוצאה של הרבה גשם שהיה באיזור בחודש -חודשיים האחרונים. ממש משמח לראות את זה.
אחרי עצירה קצרה בגב, רכבנו חזרה על העקבות בסינגל האדום עד לחיבור מחודש עם הציר הירוק, ציר הגז. בדרך פגשנו לא מעט רוכבי אופניים והשתדלנו להיות אדיבים, באמת שהשתדלנו.
פגשנו את ציר הגז והתחלנו בירידה. נוף מהמם של מצוק ההעתקים מולנו, ירידה מהירה אבל נוחה בד"כ, למעט איזו נקודה או שתיים. תענוג של ציר. לפני כמה חודשים עלינו אותו בלילה וחלק מהחברים קצת הופתע לראות איפה היינו, היה משעשע.
ירדנו את ציר הגז והגענו לחיבור שלו עם נחל דימונה. שם פנינו מזרחה כאשר היעד הוא הר קומות. בשביל המוביל להר קומות ערב רב של רוכבי אופניים חסרי מודעות וכמה שניסינו להיות נחמדים, זה לא תמיד הצליח. רגע לפני ההר, יש עליית "חימום" שחייבת לרון עלות של פלסטיקת זנב וידית קלאץ' מהפעם הקודמת. גם הפעם העלייה הכניעה את רון אבל לפחות הפעם בלי נזקים. אני מניח שבפעם הבאה ינצח אותה, זה לפחות מה שהוא אומר.
ואז הגענו להר קומות. בפעם הקודמת שאריק התמודד עם המעלה זה נראה ככה אבל עמלץ העליות שהוא + ה 530 היה אמור לעלות את ההר כאילו הוא סלול למשעי. בפועל היה קצת יותר קשה מזה אבל בסוף הגיע עד למעלה, גם הוא עוד יתרגל לפרטנר החדש ובפעם הבאה יהיה הרבה יותר טוב. עמירן שעלה אחרון היה צריך לפלס את דרכו בין רוכבי אופניים חסרי סבלנות שהתעקשו לעלות (ברגל, לא ברכיבה) לפני שסיימנו לעלות. אני מניח שהיו מתעקשים קצת פחות אם היו חושבים על האבק והחצץ שיעוף לכיוונם. מי שחמור אוכל קש.
מהר קומות המשכנו בציר נוח ומהיר שהיה אמור להוביל אותנו עד לחיבור עם כביש דימונה- צומת הערבה. איפשהו שם, שני קילומטר מהכביש, דמם האופנוע שלי ולא יסף. נורית מצבר נדלקה והגולם עצר. החשד המיידי היה על שבר במצבר כתוצאה מהויברציות, תקלה שכבר פעמיים התרחשה בעבר אבל נראה שלא זו הבעיה. ניסינו להניע עם כבלים באדיבות אריק (כבלים) וגיל (מצברו של ה XR - רואים למה חשוב דו"ש!) אבל ברגע שנותקו הכבלים האופנוע דמם שוב.
אחרי כמה נסיונות הרמתי טלפון למאור, רוכב דימונאי צדיק מפורום אופנועי שטח בתפוז ושאלתי לעצתו לגבי מקומות בהם ניתן לרכוש מצברים חלופיים באיזור. מאור לא התעצל, עשה כמה טלפונים וכיוון אותי לדנן באיזור התעשיה של דימונה ואפילו לחץ אותו לעשות מחיר טוב למצבר. הוא היה מספיק אדיב גם להציע שיקפיץ את המצבר אלינו לשטח אבל אריק גרר אותי עם ה 530 החיה שלו את כל עשרים ומשהו הקילומטרים עד דימונה בשיטת גרירה מעולה שלמדנו מהרומנים לפני כמה חודשים.
הגענו לדנן. קניתי מצבר מתאים והרכבנו (קיבלנו יופי של שירות, אגב). לשמחתי הפרד מניע אבל לצערי הוא לא טוען כך שזה רק עניין של זמן עד התקלה הבאה. בינתיים גם אלי דיווח על פנצ'ר וראינו שהיום הזה מתחיל להסתבך. מהון להון עד שתוקן הפנצ'ר נהיה כבר שתיים וחצי בצהריים. הצעתי לחברים לחזור לערד דרך השטח בלעדי בנתיב פשוט יחסית אבל המומנטום כבר חלף עבר לו. מישהו הציע שנקנח בארוחת שחיתות במוזה ופתאום השטח נראה היה הרבה פחות אטרקטיבי. חצי שעה בכביש והיינו בערד, שם על המבורגר ובירה היאוש נעשה הרבה יותר נוח.
את עודפי האנרגיה שנותרו לו פירק אריק על ידי סטים של הנפת האופנוע של אלי. (30 שניות מנוחה בין סט לסט)
סה"כ עד התקלה עשינו רק 65 ק"מ בשעתיים. היו מתוכננים עוד 120 ק"מ שעיקרם חזרה מדימונה לערד דרך הסכינים נחל חמר ועוד תופינים אבל אלו יחכו להזדמנות אחרת. התבעסתי גם בשביל החברים שחלקם באו מהצפון וקצת תקעתי להם את הטיול. נפצה בטיולים הבאים.
ועוד תמונה של הפרד - לא מוכר, שכנעת אותי.
קישור לאלבום התמונות של המסלול
המסלול כפי שתוכנן במקור:
קובץ א' (TWL) מערד לדימונה.
קובץ ב' (TWL) מדימונה לערד
כזכור למי שקרא את סיפור הדרך של הטיול הקודם, אריק היה מאוד מאוכזב מתפקודו של ה 640 הנאמן שמלווה אותו כבר כמעט עשור והחליט להחליף אותו. שלושת השבועות שעברו בין הטיולים נוצלו על ידיו לביצוע סדרת הפעולות הבאות:
1. להחליט לקנות אופנוע אחר
2. להתחרט
3. להזמין באיביי בולם חלופי לשיפור התנהגות הפרד
4. לגלות שהבולם שהוזמן לא מתאים
5. לגלות שהבולם שהוזמן אבד בדואר
6. לקנות בתוך יומיים 530 קטומ במצב דנדש שמתאים לו כמו כפפה ליד.
בעצם הרכישה הזו נותרתי דו"ש יחיד בחבורה ומטחי אכילת הראש שדוחפים גם אותי להחליף לאיזה משהו צנום התחילו להיות יותר מאשר סתם מכה קלה בכנף ואפילו התחלתי לשוטט במחוזות יד 2 ולבדוק את זמינות האפטרמרקט של כל מיני צרצרים ר"ל.
ולמה זה חשוב? כי חוק טבע ידוע הוא שמכשיר מכני כלשהו, יהא זה אופנוע, מכונית, מחרשה או בלנדר, ברגע שהוא מועמד להחלפה במודל חדיש יותר, מיד הוא גומל לבעליו בסדרה של תקלות מכניות שונות ומשונות למען יהרהר במעשיו, יוציא את שארית ממונו על תיקונים ולא יישאר לו כסף לשידרוג.
זה בדיוק מה שקרה בטיול הזה.
כמו תמיד נפתח את התיאבון עם הסרט של רון ונמשיך משם:
סיפור הטיול הולך בערך ככה:
כל השבוע ירד גשם בערד וסביבתה ובהתאם כיוונתי את הטיול לשם. רשימת המשתתפים השתנתה תדיר אבל לבסוף נסגרה על שבעה מבחורינו המצוינים שהגיעו לחניית המוזה בערד בבוקר קריר משהו: עמירן ורון, אריק ואני ולבסוף הגיעו גם אלי וגיל מחוזקים בקובי הרכוב על הוסא 300. לשמחתי גיל עם ה XR שלו גאל אותי מבדידות הדו"ש (בדידו"ש?) אבל האווירה הכללית הייתה של עצבנות צרצרית שכזו.
לקח לבוקר קצת זמן להתניע, ורק בסביבות תשע ועשרים יצאנו לדרך. נכנסנו לשטח במנחת של ערד ורכבנו על הציר הירוק, תחילתו של ציר הגז, די מהר ירדנו ממנו לכיוון רכיבה בסינגל של נחל כיסן. ארגנתי איזה מערוף של סינגל מבולדר לחבר'ה, שלא ירגישו שאני נגדם. רכבנו בסינגל העובר בערוץ שניכר שהיו בו מים אך לא מזמן, מעלינו שמיים אקספרסיביים. תענוג.
יצאנו מהערוץ כדי לעקוף מפל ואז חזרנו אליו להמשך רכיבה בסינגל כאשר הכיוון הכללי הוא מפל וגב קינה. בדרך קצת התברברתי בניווט ובמקום להיכנס בנחל מצאנו עצמנו על צלע הר מסולע למשעי. עוד קצת חיוך נרשם על הפנים של בעלי הצרצרים. ניחא, פירגנתי להם. נכנסנו לתוך נחל קינה והגענו אל מעל גב קינה.
הגב עצמו מלא מים, תוצאה של הרבה גשם שהיה באיזור בחודש -חודשיים האחרונים. ממש משמח לראות את זה.
אחרי עצירה קצרה בגב, רכבנו חזרה על העקבות בסינגל האדום עד לחיבור מחודש עם הציר הירוק, ציר הגז. בדרך פגשנו לא מעט רוכבי אופניים והשתדלנו להיות אדיבים, באמת שהשתדלנו.
פגשנו את ציר הגז והתחלנו בירידה. נוף מהמם של מצוק ההעתקים מולנו, ירידה מהירה אבל נוחה בד"כ, למעט איזו נקודה או שתיים. תענוג של ציר. לפני כמה חודשים עלינו אותו בלילה וחלק מהחברים קצת הופתע לראות איפה היינו, היה משעשע.
ירדנו את ציר הגז והגענו לחיבור שלו עם נחל דימונה. שם פנינו מזרחה כאשר היעד הוא הר קומות. בשביל המוביל להר קומות ערב רב של רוכבי אופניים חסרי מודעות וכמה שניסינו להיות נחמדים, זה לא תמיד הצליח. רגע לפני ההר, יש עליית "חימום" שחייבת לרון עלות של פלסטיקת זנב וידית קלאץ' מהפעם הקודמת. גם הפעם העלייה הכניעה את רון אבל לפחות הפעם בלי נזקים. אני מניח שבפעם הבאה ינצח אותה, זה לפחות מה שהוא אומר.
ואז הגענו להר קומות. בפעם הקודמת שאריק התמודד עם המעלה זה נראה ככה אבל עמלץ העליות שהוא + ה 530 היה אמור לעלות את ההר כאילו הוא סלול למשעי. בפועל היה קצת יותר קשה מזה אבל בסוף הגיע עד למעלה, גם הוא עוד יתרגל לפרטנר החדש ובפעם הבאה יהיה הרבה יותר טוב. עמירן שעלה אחרון היה צריך לפלס את דרכו בין רוכבי אופניים חסרי סבלנות שהתעקשו לעלות (ברגל, לא ברכיבה) לפני שסיימנו לעלות. אני מניח שהיו מתעקשים קצת פחות אם היו חושבים על האבק והחצץ שיעוף לכיוונם. מי שחמור אוכל קש.
אחרי כמה נסיונות הרמתי טלפון למאור, רוכב דימונאי צדיק מפורום אופנועי שטח בתפוז ושאלתי לעצתו לגבי מקומות בהם ניתן לרכוש מצברים חלופיים באיזור. מאור לא התעצל, עשה כמה טלפונים וכיוון אותי לדנן באיזור התעשיה של דימונה ואפילו לחץ אותו לעשות מחיר טוב למצבר. הוא היה מספיק אדיב גם להציע שיקפיץ את המצבר אלינו לשטח אבל אריק גרר אותי עם ה 530 החיה שלו את כל עשרים ומשהו הקילומטרים עד דימונה בשיטת גרירה מעולה שלמדנו מהרומנים לפני כמה חודשים.
הגענו לדנן. קניתי מצבר מתאים והרכבנו (קיבלנו יופי של שירות, אגב). לשמחתי הפרד מניע אבל לצערי הוא לא טוען כך שזה רק עניין של זמן עד התקלה הבאה. בינתיים גם אלי דיווח על פנצ'ר וראינו שהיום הזה מתחיל להסתבך. מהון להון עד שתוקן הפנצ'ר נהיה כבר שתיים וחצי בצהריים. הצעתי לחברים לחזור לערד דרך השטח בלעדי בנתיב פשוט יחסית אבל המומנטום כבר חלף עבר לו. מישהו הציע שנקנח בארוחת שחיתות במוזה ופתאום השטח נראה היה הרבה פחות אטרקטיבי. חצי שעה בכביש והיינו בערד, שם על המבורגר ובירה היאוש נעשה הרבה יותר נוח.
את עודפי האנרגיה שנותרו לו פירק אריק על ידי סטים של הנפת האופנוע של אלי. (30 שניות מנוחה בין סט לסט)
סה"כ עד התקלה עשינו רק 65 ק"מ בשעתיים. היו מתוכננים עוד 120 ק"מ שעיקרם חזרה מדימונה לערד דרך הסכינים נחל חמר ועוד תופינים אבל אלו יחכו להזדמנות אחרת. התבעסתי גם בשביל החברים שחלקם באו מהצפון וקצת תקעתי להם את הטיול. נפצה בטיולים הבאים.
אני שוב רוצה להגיד תודה רבה למאור על העזרה והנכונות, אחוות רוכבים במיטבה
ועוד תמונה של הפרד - לא מוכר, שכנעת אותי.
קצת נתונים:
המסלול כפי שתוכנן במקור:
קובץ א' (TWL) מערד לדימונה.
קובץ ב' (TWL) מדימונה לערד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה