לטיול הזה הגעתי עם אופנוע חדש דנדש. קטומ 500 עם 4 שעות על השעון. קצת חששתי כי אותם ארבע שעות היו כמעט כמו ללמוד לרכב מחדש. חוויה שונה לגמרי מ 17 שנות הפז"ם שיש לי עם דו"שים. ניחא, עם האימונים יבוא הגובה.
לאן נוסעים? מבט חטוף בלוח השנה הראה שמאז סוף ינואר, שלושה חודשים וחצי, לא חצינו את קו בית קמה לכיוון דרום, לא זוכר מצב כזה כבר כמה שנים טובות, אז יאללה, למדבר.
כמקובל במקומותינו, נפתח בסרט של רון:
ולסיפורי פוגי:
יומיים קודם היוו גשמים עזים בכל איזור חלוצה, שטפונות לא רעים והדיונות היו במצב מושלם, אז ברור שצריך לעבור שם.גם איזור שדה בוקר הוזנח השנה ככה שארגנתי לנו איזה מקבץ אטרקציות מדברי שעובר בכמה תחנות הכרחיות..
יצאנו השישייה הקבועה: רון, אמיר, עמירן, גיל, אריק ואני והצטרף אלינו דורון, לוחם ראלי מהולל שזה לא מכבר חזר מראלי יוון. את הצהרת הכוונות שלו קיבלנו כבר בדרך לטיול, כשצעק מהחלון של האוטו "אתם נוסעים לאט", באוטו, עם העגלות, כן? וואלה, הסתבכנו.
התכנסנו בספינת המדבר , מקום נחמד ליד משאבי שדה, הגענו בחמישי בערב, ודי מהר פירקנו ערימות של בשר במה שהפך להיות סוג של נוהל. אמיר מנפנף, קוצץ, מתבל ומגיש וכל היתר בולסים.
היה מעולה וקצת אחרי חצות, רגע לפני שכיבו את הירח, פרשנו לשנת לילה קצרה (מדי).
כל השבילים באיזורי הנחלים שעברנו היו סחופי מים, רווים בבוץ ועם חריצים לרוב, מה שרק הוסיף עניין לרכיבה.
משכנו עוד ועוד לעומק הדיונות. רכיבה מהירה יחסית והדיונות מאפשרות את זה. ברוב המקומות שרכבנו פתחנו את הקוליסים מחדש על הצירים אחרי שנמחקו מהגשם והזרימה שהייתה. מדי פעם עצרנו להתרשמות מהיופי הגדול של מדבר ספוג מים, משהו שכנראה כבר לא נראה בחודשים הקרובים.
עשינו סיבוב לכיוון נחל שונרא שזרם יפה אך לפני יומיים, הנה תמונה מהזרימה שהייתה שם.
והיום יש שם שאריות של מים והרבה בוץ.
ככה התבצבצנו, קפצנו והסתובבנו. פה ושם עוצרים להצטלם, למגינת ליבו המוחצנת של דורון שלא הבין למה צריך לעצור אם אפשר לרכב בלי הפסקה. הסברנו לו בעדינות שפה זה טיול, לא תחרות.
אז כשאנחנו השתעשענו על דיונה...
דורון נמנם, כי שעמם לו.
ממשיכים לרכב, פתאום אני מבחין שהאדמה קצת זזה. ובכן-ארבה. הרבה ארבה.
עצרנו והתחלנו להשתעשע עם המזיק הזה. אריק ודורון עשו קרב א"א (ארבה בארבה) והארבה בתורו התחיל לטפס על האופנועים ולנסות לכרסם את השפיצים, כאילו היו איזה ענף עסיסי. אני מניח שלאורתודנטים בארבה-סיטי יש עכשיו הרבה עבודה.
אחרי שגמרנו להשתעשע, המשכנו בדרך.
איפשהו התחלנו לשבור דרומה, לכיוון שבטה, עלינו על שביל חולי ומהיר, מפותל בדיוק במידה שמאפשרת לרכב בפול גז וכמעט לא לגעת בברקסים גם בסיבובים ואיתו הגענו עד צומת שבטה. חצינו את הכביש ורכבנו כברת דרך בשביל רווי פודרה שהזכיר לי את הימים היפים בביסל"ת. משם המשכנו במקביל לסוללת הרכבת התורכית שעברה שם, חצינו את "שדה פקועה" על שביליו המטושטשים והגענו אל מרחב הר בוקר.
רכבנו בתוך יובל מקסים של נחל הבשור המטפס לכיוון הר בוקר, נתתי לחברים לרוץ קדימה ורכבתי לאט, נהנה מהגבעות והוואדי המפותל שביניהן.
כמובן שגם פה יש חריצים וואדיות רטובים שניכר שזרמו קלות בימים האחרונים. כיף גדול.
ככה רכבנו את הנחל בעלייה לכיוון פסגת הר בוקר ומיד התחלנו לרדת לכיוון שדה בוקר, עוד רכיבה קצרה ב"ערוץ המטווחים" ופגשנו את כביש שדה בוקר-מצפה. משם קילומטר בכביש ועצרנו לארוחת בוקר ותדלוק במנטה של שדה בוקר. השעה הייתה 10 בבוקר, 100 ק"מ כבר מאחורינו ולא היה לחץ מיוחד.
ישבנו לאכול בנחת, מעלים זכרונות מהפעם הקודמת שפגשנו את המנטה הזו, אז זה היה בלילה, בקור מקפיא של קרוב ל 0 מעלות, היינו מכוסים בוץ ובהרכב חסר כי עמירן ורון נשארו בשטח
במנטה כבר השיקו תפריט קיץ ואי אפשר היה להרים כוס סחלב חם לזכר אותו אירוע אז הסתפקנו בקפה ומאפה. נחנו קצת, עשינו תמונה קבוצתית ויצאנו לדרך.
הדרך מתחילה ב 15 ק"מ על הכביש, עד נחל נפחה, משם בטיסה נמוכה לכיוון ציר הנפט על השביל השחור.
בציר הנפט השתעשענו קצת בעליות וירידות כמיטב המסורת (מרחוק הן תמיד נראות דרמטיות יותר מאשר איך שהן בפועל)
עלינו וירדנו עד שהגענו לפנייה למאגורות נחש צמא (ומי שלא מכיר את הסיפור, הכל בלינק). אחלה מקום וזה שכבר שלוש שנים לא היינו פה, זה מחדל אמיתי. אבל הפעם באנו לתקן. נכנסנו פנימה, עשינו סיבוב, נתנו הרבה פול גז בניוטרל למען הגברת הרושם, דורון גם צרח קצת, ויצאנו להמשך המסלול.
מהמאגורות עלינו חזרה לציר הנפט והפעם החלטנו שלא מוותרים למעלה זיק אלא מתעמתים איתו (אבל בירידה, כן? לא צריך להגזים בשביל פעם ראשונה)
המעלה תלול, עתיר פודרה מדרגות וחריצים אבל מסתבר שבשביל אופנוע לרדת אותו זה לא סיפור בכלל. אז ירדנו.
היו שם כמה ג'יפים שהינדסו את דרכם למטה, ראינו שייקח להם עוד זמן אז איחלנו להם בהצלחה ופתחנו גז. מתחתית מעלה זיק ועד האוטו הדרך רצה על בסיס ציר הנפט, בלי ענייני ניווט מיותרים. אני עוד עצרתי בדרך לתמונת הנצחה איפה שנחל צין חוצה את ציר הנפט, לתת כבוד לקלאץ' של עמירן שנפח את נשמתו שם, היתר אפילו את זה לא עשו, אבל אני בטוח שהחסירו פעימה או שתיים כשזכרו את הפעם הקודמת שטיפסו בקושי רב במעלה צין בחושך ובבוץ.
שוין, עד כאן עם סנטימנליות. מכאן, גז! רכבנו את ציר הנפט מהר. עולים ויורדים כמיטב המסורת. היה לא מעט בוץ בואדיות ובזמן החציה של אחד מהם סיפק אריק את האתנחתא הקומית של היום כאשר מבלי דעת פתח גז וציפה את דורון שרכב קרוב אליו בשכבה אחידה של בוץ חום צהבהב, מקודקוד קסדתו ועד סוליית הצמיג. לא ככה רצה דורון לסגור את היום אבל חוץ ממנו כולם היו משועשעים עד מאוד למראה צבעי ההסוואה המדבריים החדשים.
הגענו לכביש 40, משם עוד סיבוב קטן בגבעות שמעל פארק גולדה ויאללה לאוטו.
השעה היתה אחת בצהריים, שש שעות רכיבה ברוטו, 174 ק"מ מדבריים שמילאו את החסר שהיה לנו. אני עוד הצעתי שנצא לסיבוב של עוד שעה או שעתיים בדיונות, לסגור עוד מיכל דלק אבל החברים אמרו שמספיק. אריק גם גילה פנצ'ר של הרגע האחרון ככה שממש לא היה את מי להדיח לדבר עבירה.
סיכמנו שהמדבר, במיוחד כשהוא רטוב, לא נס ליחו. שכנראה קל יותר לרכב עם אופנוע קל יותר ושציר הנפט ראוי שישנה את שמו לציר הגז.
והנה גם הסרט של דורון, מוגש בסגנונו המיוחד...
קישור לאלבום התמונות של המסלול
והנה גם הסרט של דורון, מוגש בסגנונו המיוחד...
קצת נתונים:
אהבתי מאוד
השבמחקכתיבה מרשימה ויפה
רואים שעשיתים כיף ותמשיכו לעשות כיף