לפניכם הפרק השני בסדרת "בלאגן ב...." הפרק הראשון, כזכור, התרחש בינואר ונקרא בלאגן בצין . אז התנאים היו קשים מאוד, קור, גשם, שטפונות והיום נגמר בחילוץ ארוך של עמירן מערוץ נחל שהגישה אליו קשה מאוד לאחר שאופנועו שבק.
להבדיל, הפעם התנאים היו קשים מאוד, חום, אבק ותוואי מאתגר והיום נגמר בחילוץ ארוך של עמירן מערוץ נחל שהגישה אליו קשה מאוד לאחר שאופנועו שבק.
סקרנים? נעבור לסרט של רון:
ועכשיו בפירוט:
אמנם כותרת הטיול האחרון הייתה "פרידה מהמדבר" אבל אז הגיע מסרון גחמני מאריק "בא לי חצציית נחלים טובענית שהרכיבה עליה תובענית וארוכה כנצח", אני רק מילאתי פקודות ותכננתי מסלול של 300 ק"מ שחוצה את הנגב מערב-מזרח, ממצפה רמון, דרך נחל יתר, הר חמרן, נחל רסיסים, נחל עקרב, נחל חורשה, נחל אלות, נחל ערוד, נחל עשוש, נחל ערבה, ציר המעיינות, נחל קצרה, נחל נקרות, מעלה נוח, ציר הנפט, נחל חווה וחזרה למצפה רמון. המייל ששלחתי לחברים הסתיים במילים "לא תרצו לראות חצץ יותר בחיים שלכם" כתבתי, ולא ידעתי מה כתבתי.
בשבוע שלפני הטיול התחזית הייתה לשרב ביום שישי אבל "הקיבוץ" החליט שיוצאים בכל מקרה. עוד הוכחה שקבוצה היא תמיד פחות אינטיליגנטית מסך חבריה. לאורך השבוע תחזית השרב התמתנה אבל כמו שכבר כתב פעם מישהו "מה החזאי מבין?"
לטיול הזה יצאנו שמונה: רון, אמיר, עמירן, אריק, גיל, דורון, עופר ואני. התאכסנו בחוות נועם במדבר, רגע לפני מצפה רמון, אחד מהמקומות החביבים עלינו ביותר. הפעם, בהכירנו את המשימה שלפנינו נמנענו מהבכחנליה של מנגל וכו' ודי מהר הלכנו לישון.
עם אור ראשון התעוררנו, התארגנות זריזה וקצת אחרי שש בבוקר התחלנו תנועה.
דבר ראשון ששמנו לב אליו הוא שיש המון אבק. אנחנו רגילים לטייל במדבר בחורף, אז אין המון אבק. עכשיו כל אחד שרוכב מרים ענני עננים מה שמחייב רווחים גדולים מאוד בין החברים.
מפותל, אלות ירוקות ובריאות למראה, חצץ שבשלב הזה עוד עושה נעים. בקיצור כיף.
המשכנו לרכב לאורך נחל יתר, באמת יפה, פה ושם אפילו איזה פרח.
לאורך הדרך הנחל נפתח לערוץ רחב יותר ומתישהו, קצת אחרי הברך שמסובבת את כיוון התנועה למערב, מתחיל שטח אימונים טחון, החברים עפו שם בלי לעצור אבל אני התעכבתי קצת וצילמתי לאריק את ציר אביגיל, שיראה בבית.
נחל יתר נגמר, אמרנו שלום לנחל ניצנה רק לרגע, נופפנו גם לנחל עקרב ויאללה, לכיוון החמרן. הדרך עוברת בכמה אמבטיות פודרה משובחות שפידרו לכולנו את קצה האף.
בלי להתעכב הרבה טיפסנו לחמרן מדרום ועצרנו לתמונה קבוצתית בנ"נ.
משם יורדים לביקור השנתי באמבטיית החמרן. כולם עלו עם עזרה כזו או אחרת, רק עופר שבא עם צמיג קירח במיוחד לטיול התקשה קצת יותר. אז חלק עזרו לו וחלק ישבו על הבלקון והשיאו עצות.
בסוף, גם אנשי הבלקון התגייסו, ועם הרבה דחיפות ומשיכות ובליווי צעקות "עלה קירח" , גם עופר מצא דרכו למעלה.
בכל מקרה, ישבנו כמה דקות על שפת האמבטיה והסדרנו דופק. שמה תמיד מאתגר ובמצב הדרדרת שפגשנו היום, עוד יותר.
מהאמבטיה ירדנו לכיוון שדה חפיר,
חצינו את ערוצו הרחב של נחל ניצנה ומשכנו בשבילים מאובקים במיוחד לכיוון נחל רסיסים. אחד מערוצי החצץ החביבים עלי ביותר. נתנו שמה גז בחצץ והעסק זרם בכיף. עצרנו רק כדי לבדוק אם יש מים בבאר, אין.
נחל חורשה הוא נחל לא קל. חצץ עמוק, המון אבנים, ערוץ רחב עם נתיב שלא תמיד ברור ונוסף לכל זה הוא גם ארוך ארוך. אבל לא באנו ליהנות. גומרים, הולכים.
רכבנו לאורך הסימון הכחול בחורשה. מרוב שהנחל ארוך, כשנגמר למסמנים הצבע, הם החליפו לאדום, גם אותו רכבנו. בשלב מסוים גם האדום נגמר אז הם החליפו לשחור, גם אותו רכבנו. באמצע, כדי לגוון, יצאנו מהנחל וירדנו את מעלה חמרן הדרומי (ומעלה אזוב) רק כדי לחזור לנחל שוב.
בדרך גם נתקלנו בכוח צהלי שהתקדם אלינו בקנים שלופים וכדור בקנה "כי יש אירוע". הסברנו שאנחנו מהצד של הטובים, איחלנו בהצלחה והמשכנו הלאה. ככה משכנו בחורשה עד לחיבור עם נחל אלות. בדיעבד, זה היה קו פרשת המים של הטיול. הנחל הזה היה קטע התשה שלא השאיר הרבה אוויר אצל חלקנו. הטמפרטורות עלו, השעה כבר הייתה אחרי תשע בבוקר, השמש נתנה עבודה על הראש והתנאים לא היו קלים. כל אחד התקדם בקצב שלו. אישית, די נהניתי, הקטומ החדש מתפקד לא רע במצבים האלה ועם מדיניות גז אגרסיבית אפשר להתקדם בקצב לא רע.
אל חיבור אלות וחורשה הגענו בעשר בבוקר. הגענו זה דורון אריק ואני, היתר עוד היו מאחור, שלחתי את דורון ואריק קדימה לסוף הקטע הראשון, שם אמור היה להמתין לנו "צוות לוגיסטי" בדמותו של עקיבא מחוות נועם עם דלק, מים וארוחת בוקר. הבעיה היא שכבר היינו באיחור של 20 דקות מהשעה שקבענו איתו ולפנינו עוד 15 ק"מ של נחל אלות וחששתי שנפספס אותו.
אז אריק ודורון קלי הרגליים רצו קדימה, חיכיתי לשאר הקבוצה וכשהגיעו ראיתי שמשהו קרה לחלקם, גיל היה נראה עייף ועופר בעיקר שאל אם שאר הדרך גם כן כזו. הרגעתי אותם שנחל אלות הוא אתר תיירות "למשפחות" והמשכנו בדרך. האמת? לא שיקרתי. נחל אלות אכן מקסים כמו תמיד ונהניתי לרכב לאורכו. רק מה, בדרך, מתחת לאיזו אלה ירוקה, אני רואה את דורון במצב של נופש. מה קרה? נגמר הדלק, ארבעה קילומטרים לפני נקודת המילוי. אריק המשיך לפגוש את עקיבא ודורון משתזף מתחת לעץ. עוד אני נוזף בו על רכיבתו הבזבזנית וחסרת האחריות, הוא מכחכח בגרונו ואומר לי שגם אני נעצר תכף (והידד למיכל השקוף של הקטומים). המשכתי לרכב ואכן אחרי עוד שני קילומטרים גם אני נעצרתי . תשעה ליטרים על 110 ק"מ, אין ספק שהאופנועים עבדו קשה עד עכשיו.
אם לא טוב הלב של אריק שהביא לנו איזה ליטר וחצי מהבגז' של עקיבא, סביר שהיינו נשארים שם. אבל בסוף נפגשנו כולנו מתחת לשלט של בורות לוץ. מילאנו דלק ומים, דורון גם הדגים את אומנות אחזקת האופנוע.
יאללה ממשיכים. לאן? לערוד! הדרך מתחילה ב 10 ק"מ נוחים מאוד (סימון כחול) שנתנו לכולם קצת להתאושש אבל די מהר נכנסנו לקטע המסומן שחור של הערוד, איפה שעובדים - וקשה.
רכבנו כמו קודם, כל אחד בקצב שלו, נתתי לדורון ואריק להוביל ואחרי 13 ק"מ בערך ראיתי שעצרו שוב. עוד פעם לנוח, כנראה שהחום משפיע חזק.
עצרתי לידם ואחרי גם רון ואמיר. לא הספקנו לרדת מהאופנועים ואנחנו רואים גם את עמירן מגיע, כשהוא דוחף את האופנוע. תקלה. לא מניע, לא מסתובב ובאופן כללי לא מגיב "הרדיאטור נפל לתוך הקרבורטור, עשה סבטוחה שלמה מכל הפלאגים" הייתה הדיאגנוזה המלומדת ביותר שידענו לנפק בתנאים הללו.
עצרנו בצל הקלוש שהיה שם ועשינו הערכת מצב. אמצע הערוד, חום אימים (היה מעל 40 מעלות, כך הסתבר אח"כ), אופנוע לא מניע, גרירה בלתי אפשרית, מה עושים?
קודם כל נחנו איזה חצי שעה, כדי שהמחשבות יצטללו, אח"כ סיכמנו שכמו בפעם הקודמת, רון יישאר עם עמירן ויתרת הכוח תעלה למקום עם קליטה סלולרית ותארגן חילוץ. בהחלטה משותפת סיכמנו גם לעצור בנקודה הזו את הטיול, יותר מדי רמזים קיבלנו שהתגרינו במדבר היום קצת יותר מדי.
סיימנו את פרק הערוד המתוכנן ועלינו לכביש המישר, שם הזמנו את אדם סלע שחילץ את עמירן גם בפעם הקודמת. לא היה צריך לפתוח כרטיס לקוח חדש, אדם תמיד מברך על לקוחות חוזרים והוא יצא צ'יק צ'ק לחלץ.
במקביל, קראנו לגיל ועופר שיבואו עם העגלות לכביש המישר ויעמיסו אותנו. בדרך חזרה למצפה עוד נתקלנו בצינור מים שהתפוצץ וקיבלנו שטיפה חינם לאופנועים, איתות נוסף של המדבר שעשינו את הדבר הנכון.
כנראה שחשמל זרם בכפות ידיו של עמירן באותו היום כי כשכבר הגיע החילוץ, הוא החליט לרכב את הערוד על האופנוע של רון, כדי להתרשם ורון נסע עם אדם בג'יפ החילוץ. אחרי כ 20 ק"מ, גם האופנוע של רון דמם ולא הניע. זה כבר קרה רגע לפני הכביש כך שאדם פשוט ליקט את עמירן גם משם (הוא בעצם חולץ פעמיים באותו היום). נוסיף לערימת המפגעים הזו גם את העובדה שכשפגשו את עמירן, על הכביש, התגלה גם פנצ'ר בג'יפ המחלץ ונבין שכנראה יש איזה חתול שחור שחונה לעמירן בגינה. המלצנו לו לקבוע תור להסרת הנאחס.
בסופו של דבר, אירוע התקיעה שהתחיל קצת לפני אחת בצהריים, הסתיים בחוות נועם בסביבות עשר בלילה, למרכז חזרו החברים אחרי חצות, משאירים את עמירן וגיל עם הרבה חומר למחשבה.
300 ק"מ אמנם לא השלמנו היום, "רק" 170. אבל ברור לנו שאין בעיה לעשות את זה, רק צריך 5-7 מעלות פחות, זה הכל. איפשהו באוקטובר כנראה נחזור לעניין הזה. אבל היום, ניתן את הכבוד הראוי ונגיד ששוב, המדבר ניצח.
את הסיכום עשה הפעםרון:
"אמנם לא סיימנו את המסלול המתוכנן והיה חם בטירוף והיה קשה פיזית ועמירן איבד את מנועו והאופנוע שלי לא מניע והיה פנצר לרכב המחלץ והגעתי הביתה אחרי חצות אבל רציתי להגיד שהיה מצויין!!!"
וגם סרט הוא הכין.
ועוד מילה קטנה על חוות "נועם במדבר" - קיבלנו שם אירוח כיד המלך מאיריס ובני. היינו שם מספר פעמים ונחזור גם בעתיד, יופי של אוהלי אירוח, יופי של מקום ומעל הכל יופי של אנשים. חיכינו בחווה כמה שעות עד שנגמר החילוץ ובינתיים איריס ובני ישבו ופינקו אותנו מכל הלב. זה המקום להגיד להם תודה ולהמליץ המלצה חמה אם אתם מגיעים לאיזור.
קצת נתונים:
קובץ GPX של המסלול (המתוכנן, כולל הקטעים שלא בוצעו) - בשלושה מקטעים:
משובח !
השבמחק(השכן)