את קבוצת זולו שבפייסבוק, אין צורך להציג. סביר שמי שקורא את הבלוג הזה גם מכיר את הקבוצה הנפלאה הזו ואת הפעילות הנפלאה שלה עבור רוכבי אופנועי השטח בישראל בשנתיים האחרונות.
יצאנו ליומיים במדבר, כ - 74(!!!) רוכבים מהקבוצה. עבודת הפקה מתוקתקת שנמשכה יותר מחודשיים. עם תתי קבוצות בפייסבוק, מפגשים, טיולי הכנה, אין סוף תדריכים ועוד. בתי המרקחת מדווחים על עלייה פתאומית ולא מוסברת במכירות של "משחה לתחת" ורוכבים רבים מנסים להבין עד היום איך יוצאים ליום רכיבה עם שישה ליטר מים. (תודה ישי, תודה אורן, שיחקתם אותה)
הנה הסרט של רון, פותח תיאבון מדברי אמיתי.
ולסיפור בהרחבה:
למרות כל הרעש מסביב, באופן אישי החזקתי פאסון ולא נסחפתי בטרפת אבל איכשהו ערב לפני היציאה מצאתי את את עצמי מחליף צמיג אצל רון (טוב נו, רון החליף ואריק עזר. אני טחנתי בוטנים וגריסיני). שיהיה.
השיגעון העביר הילוך בחמישי בערב בהתכנסות ב"ראס-א שיטה" שבמושב חצבה. 74 אופנועי שטח זה הרבה. מישהו קרא לשטח הכינוס פינת ליטוף ולא טעה בהרבה. כולם מסתובבים בין האופנועים, שותים בירה, שוטפים את העיניים ונהנים מהחברותא.
חברותא חברותא, אבל מחר יש לנו חתיכת מסלול. אז הלכתי לישון מוקדם. כשהתעוררתי בבוקר סיפרו לי שהיו אופנועים שהרעישו, אזעקות של מכוניות ואפילו איזה טרקטורון סורר. לא יודע, לא שמעתי כלום, ישנתי כמו תינוק.
בבוקר, התארגנו מהר ורק שלוש שעות (....) אחרי שהתעוררנו והצטלמנו ותודרכנו ונפגשנו והתרגשנו, יצאנו לדרך.
יאללה, יצאנו? יצאנו.
היינו תשעה. גיל, רון, אריק ואני (השותפים הקבועים) ואלינו הצטרפו, גיא, ישי, מוטי, מיכאל ומארק. כרגיל אופנועים מכל הסוגים והמינים. בצד ימין, דו"שים "של פעם" XR650 ו XT600, בצד שמאל, כתום 300 דו"פ ובאמצע כנופיית ה 500 מתוגברת בשני 450 ו DRZ אחד ברתק.
יצאנו אל ערוץ נחל גידרון ושמורת שיזף. שבילים פשוטים, קצת חולות פה ושם שעוזרים להכניס את הגוף לטמפרטורת עבודה.
חצינו את כביש 90 בנחל נקרות, משם תדלוק זריז בעין יהב ויאללה לציר המעיינות.
סיבוב קצר ליד מואה ומתחילים תנועה בנחל קצרה לכיוון החירבה באותו השם שנמצאת על גבעה מעל הנחל. שם עצרנו למנוחה קצרה, תמונה קבוצתית ולנשום קצת נוף.
היה הרבה נוף לנשום.
משם זרמנו לכיוון נחל נקרות. החצץ שם, משהו.
אחרי מדרגת נקרות פנינו ימינה, לנחל ארדון הנופי והמקסים.
עם החיבור לציר הנפט הייתי בדילמה. השעה הייתה 11:30, שעתיים וחצי מהיציאה. מאחורינו 75 ק"מ והקצב סה"כ לא רע. החלטתי להאריך מעט את המסלול ובמקום לעלות למצפה דרך הכביש, פנינו צפונה למעלה נוח. בדרך מוטי ומיכאל החליטו שכדאי שדווקא מעלה מחמל יהיה הדרך שלהם למנטה של מצפה אבל הצלחתי לשכנע אותם שנעלה דרך נוח ונבדוק את מחמל מלמעלה.
הנוף מראש מעלה נוח מהמם כתמיד. הקדשנו לו שלוש דקות והמשכנו.
משם לשביל שנוסע על דופן המכתש. שביל קשוח, מטלטל עצמות אבל בהחלט מאפשר להחזיק קצב לא רע. נתתי לחברים לרוץ קדימה ושייטתי לי בניחותא. היו קצת נפילות אבל סה"כ עבר בסדר.
ממשיכים על דופן המכתש כשפתאום אני רואה שהחברים עצרו ומתגודדים מסביב לצינור מתכת שמונח על השביל.סקאד? קטיושה? סתם קסאם פושט? ובכן, זה האגזוז של גיל שהחליט שנקעה נפשו, נגזרה אוזנו וצנח לרצפה.
אחרי אלתור של קשירה עם כבל קלאץ' (ותודה למארק ולמוטי) המשכנו בדרך וקצת אחרי השעה אחת הגענו למנטה במצפה.
משם לכיוון מפער פיטם, נחל נקרות ומהנקרות לכיוון בארות עודד. בבארות עודד התרעננו, שטפנו פנים וחיכינו לשאר החבורה. משהתעכבו חזרתי ללקט אותם ומצאתי את מוטי מסיים לתקן פנצ'ר שני, הפעם באחורי.
טיול מדברי לא שלם בלי טעימה מהערוד, אז נתתי טעימה קטנה. רק את הקטע מבארות עודד עד נחל ציה. זה הספיק לחברים כדי לקלל אותי בשלל שפות מזרח תיכוניות
יצאנו מהערוד לאוטוסטרדה של נחל ציה. שטח אימונים מפוצץ ומושחת אבל השבילים מהירים עד בלי די. משטרה אם הייתה שם, הייתה עוצרת אותנו על מהירות מופרזת. פה חזר הצבע ללחיים של החברים, האדרנלין שוב עלה לשמיים אבל היו כמה צרות בגן עדן. האופנוע של מארק התחיל להגיר שמן מהשילדה וגם השעה התחילה להיות מאוחרת ולפנינו היו עוד כמה עשרות קילומטרים טובים.
מה עושים? פשוט לא עוצרים. מהציה נכנסנו לעשוש, טיסה מהירה לאורך השבילים ורגע לפני היציאה ממנו, עצרנו לצמצם רווחים. כשראינו שאף אחד לא מגיע, חזרנו קצת רק כדי לגלות את מוטי מגיע שוב אחרי שהספיק לתקן עוד פנצ'ר (שלישי, כן?). פה כבר הבנו שיש איזה לוציפר שיושב לו על הכסא מאחורה וכדאי לצאת מהשטח כמה שיותר מהר. אז יצאנו לכביש הערבה והתחלנו לחזור לכיוון חצבה בכביש. זה לא עזר. איפשהו באיזור ספיר מוטי עוצר שוב. פנצ'ר. בכביש, זו כבר הייתה נקודת שבירה מנטלית. ביקשנו שיבוא מישהו עם עגלה לקחת אותו ואת מיכאל (שנשאר בלי דלק) וסיימנו את היום. (ותודה לצור ומתי שטילטלו את עצמם לטובת החילוץ).
סיימנו את היום עם 220 ק"מ שטח, סה"כ כ 260 ק"מ מדלת לדלת.
בערב הייתה ארוחת ערב לא רעה בכלל, הרבה בירה, הרבה חברים. כיף.
הלכתי לישון כשחצץ רץ לי מול העיניים עד שנרדמתי.
בבוקרו של היום השני חל פיחות זוחל בקבוצה. מוטי, מיכאל וגיא פרשו לעיסוקיהם ונותרנו שישה.
תוכנן מסלול בסגנון "בלון עם חוט". עולים באמציה ואביה, משם לחצרה,(זה החוט) ונחל צין והמצלעות הם הבלון.
וחזרה על החוט דרך חצרה, אביה ואמציה.
יצאנו בשעטה.החצץ באמציה לא הרגיש מהיר יותר מעולם.
גם הפיתולים באביה עברו בטיסה נמוכה ומשם חצינו את כביש 90 לכיוון מרפסת השטפונות של צין. עצרנו שם בחסות המצוק המוצל.
יופי של מקום לנוח בו.
משם המשכנו לשבילים המהירים בחצרה והתחלנו לרדת לכיוון נחל צין.
המסלול "הרטוב" בנחל צין הוא אחת הקלאסיקות המדבריות. הרבה זמן לא הייתי פה.
מים במדבר, גם אם מדובר במי שטיפת הפוספטים, זה יופי טופי.
בדרך יש גם כל מדרגות והזדמנויות לגלגלים באוויר.
בסיומו של נחל צין עלינו לציר המצלעות. אחלה ציר.
מארק הוכיח שהוא שולט ב XT ביד רמה ונתן בראש לכל העליות המבולגנות שיש בדרך.
אחרי שעזרנו לאיזה ג'יפ במצוקה, הרגשנו שהרווחנו את היומית שלנו והרשנו לעצמנו לנוח מתחת לעץ.
נותרה לנו רק "המדרגה" במצלעות אבל האמת היא שלאופנוע אין שם עניין מיוחד. לשחרר ברקסים ולרדת.
זהו. נגמר הבלון. משם חזרה על טייס אוטומטי דרך חצרה אביה ואמציה וקצת אחרי 12:30 חזרנו לראס א שיטה. 110 ק"מ, ארבע שעות. כוס אספרסו מדברי מרוכז וטוב.
ארזנו את עצמנו, נפרדנו מהחברים ויאללה הביתה. איזה כיף היה.
סיכום:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה