ימים קשים עוברים עלינו. אין פנאי לטיולים מפוארים, עתירי שעות וקילומטרז'. בין מזג אוויר שרבי לתלאות העבודה ודרישות הזאטוטים שבבית לא ממש נותר פנאי ליום שלם של רכיבה. פרחי בוגונביליה מיובשים מכסים את העגלה, וו הגרירה מחליד ובויזה כבר הרבה זמן שלא ראיתי תדלוק בפז עין חצבה או בסונול מצפה רמון.
אבל שעות מנוע צריך לצבור ? צריך. אחרת לאן נוליך את הבושה כשדני ממוטוריקה ייתן את המבט האלכסוני שיש לו רק משמעות אחת "יכול להיות שעשית 15 שעות בשלושה חודשים? בשביל זה קנית אופנוע?"
אז החלטנו להרוג איזה מובי דיק שכבר שנים טורד את מנוחתנו. העליה של כביש שש. כל נסיעה דרומה אנחנו פוגשים אותה, מהנהנים לה שלום מתוח ומבטיחים לעצמנו שפעם אחת נבוא וניתן לה בראש. כל פעם משתחררת לה איזה אנחה קלה, איזה קרעכצן נפלט לו, ואז תוך כדי שיעול צרוד, אנחנו נזכרים שקובי עלה אותה פעם עם WR250 ארבע מהירויות ללא סטרטר, ומחליטים שמתישהו צריך להתמודד איתה.
הגיע הזמן.
נפגשנו בשבת בבוקר, מועדון ה 500 (רון, אמיר, אריק ואני). כרטיס העבודה נחתם לשעות 6:30-9:30 וזו מסגרת הזמן לרכב מהוד השרון לעליה הנ"ל, קצת קו 400 ככל שיתיר הזמן וחזרה הביתה.לא אלאה בכל תלאובות השבילים שבדרך אבל רק אגיד שכשהגענו לעלייה, ראינו שוואלה, השד לא נורא כל כך.
לא עניין אותנו צ'יקן ליין, ביף ליין, אפילו לא הקו הצמחוני. עניין אותנו לעלות אותה, כך או אחרת, ו"להוציא אותה מהסיסטם" כמו שהגדיר במדויק אריק.
ואם כבר במדויק עסקינן, הנה הסרט של רון.
את הציר פתח אריק, כהרגלו. זה המקום להציג את "גישת אריק לרכיבה בצוות" כפי שהוא עצמו ניסח:
"איש חכם אחד אמר פעם, שאם יש לך חבר שכבר רוכב איתך 12 שנה וטרם פרש, לא צריך לאתגר אותו.
צריך רק לאתרג אותו.
למי ששכח את משמעות האתרוג (חפשו בויקיפדיה אמנון אברמוביץ'), הנה ההסבר:
אם אתם מול עלייה קשה ודרדרתית – אל תיתן לאתרוג לנסות ראשון.
אם אתם מול קיר – אל תכריח אותו ללכת ראש בקיר.
אם אתם מול נהר שוצף וגועש – חל איסור חמור לתת לאתרוג לצלוח ראשון.
אם אפשר – קח לו את האופנוע ותעבור בשבילו את המכשול, העיקר שלא ייפצע או ייפול."
אז אריק עלה ראשון מהמדרגה ואנחנו אחריו, חשבנו לנסות את הקו מימין שקצת יותר מאתגר אבל למה בעצם? זהו, העליה נכבשה. את השלום המתוח בדרך דרומה יחליף מעתה מבט שאנן ומתנשא. היא עכשיו אקסית שלנו - ואנחנו כבשנו אותה. כבשנו וזרקנו.
הסרט של רון מציג את הכיבוש הזוהר אבל ברור שהיו קצת הפכות, קצת רגליים קרות, קצת "בשביל מה אני צריך את זה" ועוד מלוא החופן של תירוצים בהם מצטיינים גברים מעל גיל 40 (ולמען האמת, זה תירוץ בפני עצמו). הנה הפכה לדוגמא.
אבל בסופו של יום מה שחשוב זה שיירשם ביומן המבצעים כי ביום שבת, 24 במאי שנת 2014, כבשנו את העלייה של כביש 6. העלייה בידינו, סימנו עליה "וי", ואפשר לחזור לנוח בצד הבריכה. איזה חום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה