השישי לשישי זה תאריך של מלחמות, קרבות גדולים. 1942 - קרב נורמנדי, 1967 - ששת הימים, 1982 - שלום הגליל. בשישי לשישי 2014 יצאנו לקרב משלנו.
לסגירת עונת המדבר תוכנן אירוע סיום המקיף 300 ק"מ בין גבול מצרים לגבול ירדן, ממצפה רמון להר חמרן ונחל רסיסים ומשם לעין יהב דרך חורשה-אלות-ערוד-עשוש ואז חזרה למצפה דרך קצרה-נקרות-מעלה נוח.
קוראי הבלוג הנאמנים (שניהם) בוודאי זוכרים שכבר לפני כשנה תכננו מסלול דומה. אז זה נגמר אחרי 170 ק"מ "בלבד" ומנוע TM אחד שמאס בחיים בלב הערוד. האם הפעם נצליח? קודם הסרט של רון:
ולסיפור המעשה:
המחשבה לחזור על אותו מסלול שנגדע באיבו מקננת לי בראש כבר זמן והנה נפתח לנו חלון הדמנויות. טמפרטורות נוחות יחסית, הרבה שעות אור, מספר משתתפים מועט (אריק בחו"ל, עמירן הורה מלווה, דן וגיל בגימלים) ככה שיצאנו רק ארבעה למסלול. רון, אמיר, דורון ואני.
כבר באימיילים המקדימים דורון היה סקפטי אבל אותי לימדו לכוון גבוה ואיכשהו הייתי משכנע מספיק כדי שיזרום איתי. התכנסנו ערב קודם בצל מדבר , חאן בכניסה למצפה רמון. התמקמות זריזה ויאללה לישון.
קצת לפני חמש בבוקר התעוררנו מהתרגשות (או מהנחירות של דורון, לא ברור) והתחלנו להתארגן ליציאה.
רגע לפני שיוצאים לדרך אני מתנצל מראש, אין הרבה תמונות הפעם. היינו עסוקים בלרכב ולא ממש הסתדר לי להוציא מצלמה ביותר מדי הזדמנויות (וגם דורון ששאג עלי כל פעם שרק האטתי, אחראי קצת).
יאללה, ראלי? אז נסכם לפי סטייג'ים:
סטייג' ראשון: מצפה רמון-נחל יתר-חמרן-רסיסים-חורשה-אלות-בורות לוץ (115 ק"מ).
יצאנו מצל מדבר ב 6:15 בבוקר. כולם באטרף של לצאת לדרך - בתמונה רואים את אמיר מזמן את כוחות העל שלו לפעולה.
נחל יתר ארוך ואנחנו רצים לאורכו את כל הדרך כולל תמונת "אביגיל" המסורתית שמוקדשת לאריק.
משם לחמרן.
בערב שלפני הטיול אמיר ניסה לשכנע אותי לוותר על החמרן. בשביל מה אנחנו צריכים את זה, הוא אמר. אולי נקצר? אבל השנה עוד לא היינו שם אז לא ויתרתי ולא קיצרתי. כשהגענו לחמרן, פשוט עברנו דרכו, בלי יותר מדי עניינים. בלי עזרה מחברים, בלי נסיונות חוזרים ונשנים פשוט גז ויאללה למעלה. הכי קל שהיה לנו.
בראש החמרן הסתכלתי על השעון, השעה הייתה 7:35, חשבון זריז אמר שנהיה בבורות לוץ ב 9:30 לערך. בהתאם הקדמתי את הקפצת הדלק לנקודת לבורות לוץ שתוכננה במקור ל 10 בבוקר.
מהחמרן יורדים על בסיס שבילי אימונים צהליים לכיוון נחל רסיסים, אחד מה"אול טיים פייבוריטס" שלי. חצץ בדיוק במידה, נחל מפותל, אבל לא מדי, פה ושם איזה דרופון קטן לעזור לקדמי להתרומם. תענוג.
מרסיסים מתחברים לנחל חורשה. גם פה היו סיפורי זוועות בטיול הקודם, דורון ואמיר קיללו בכמה שפות כשהבינו שגם הפעם נתמודד עם הנ"ל אבל הפעם הכל שונה, כנראה שמזג האוויר הנוח עשה את ההבדל. דורון דיווח על כמה רגעי זן במהלך הרכיבה בחורשה וגם אני חייב להגיד שהתחושה של אדם ומכונה בקצב מהיר יחסית ובתוואי מאתגר מרחה לי חיוך גדול מאוד על הפנים.
משם ריצה זריזה בנחל אלות וב 9:35 הגיע ראשון המסיימים (דורון, אלא מי?) אל נקודת התדלוק ששכנה בבגז' של הפוקוס שלי בבורות לוץ.
הפוקוס שלי לא הגיעה מעצמה לשם וזה המקום להגיד תודה ענקית ליפתח דבש, איש מצפה רמון, שמצא לנו את החדר בצל מדבר, למרות שבסופ"ש הזה מצפה הייתה מלאה בתיירים וטיפל לנו גם בהקפצת הדלק ובאופן כללי סידר לנו את כל המנהלות ואיפשר לנו ראש שקט לאורך הרכיבה. ממני ומכל החברים - תודה ענקית! מציע לכולם לבקר וללייקק את המיזם שלו חוכמת מדבר
מלאנו נוזלים במכונות ובקאמלבק, יפתח פינק אותנו גם בעוגיות ביתיות, נחנו קצת. אכלנו קצת ויאללה מתחילים את הסטייג' השני.
סטייג' שני - ערוד-עשוש-עין יהב (105 ק"מ)
זה קו פרשת המים של היום. אם עברנו אותו, נעמוד במשימה כך או אחרת.
רגע לפני הערוד, קיררנו את הראש בבארות עודד.
נכנסנו לערוד. מכאן אין ממש תמונות אבל היה די זוועה. התוואי מחורבש כמו שכבר הרבה זמן לא ראיתי אותו. לא פעם ולא פעמיים עצרנו בניסיון להבין לאן ממשיכים מכאן כי לא ממש היה שביל ברור. עם הירידה בגובה, גם החום התחיל לתת בראש כך שהכל ביחד היה חוויה מפוקפקת במיוחד. למרות זאת, התגברתי על הפיתוי לברוח לנחל ציה ומשכנו את כל האורך של הערוד, עד ליציאה לכיוון רפא"ל. הפרצוף של רון בתמונה אומר הכל.נו טוב, אם הערוד מחורבש, שנתפנק בעשוש? הבטחתי לדורון שזה נחל זורם במיוחד ואפשר לפתוח גז. הוא לא הפסיק לשאול מתי הקטע הזורם מתחיל אבל גם את העשוש עשינו, חצינו את כביש 90 במואה, כמה קילומטרים מהירים במיוחד בשבילי החממות והמזבלות של צופר ועין יהב ועצרנו לתדלוק בתחנת הדלק של עין יהב.
חוץ מדלק, גם אכלנו ושתינו מכל טוב המנטה ובד"ר לק כל אחד פירק איזה גביע עם גלידה "בגודל של הראש שלך", סגולה להשבת הנפש.השעה קצת אחרי 14:00, כ 220 ק"מ כבר מאחורינו. נשאר רק הסטייג' השלישי. שנתחיל?
סטייג' שלישי - עין יהב-קצרה-נקרות-מצפה (95 ק"מ)
אחרי המנוחה יצאנו בסביבות 14:20 מעין יהב על ציר המעיינות לכיוון נחל קצרה.
בדרך עוד עצרנו "במעיין הכלכלנים" אבל המים שם היו חמים וגופריתיים משהו, אז לא התעכבנו.
נכנסים לנחל קצרה. פתאום התחלתי להרגיש שהדברים לא ממש זורמים. התכווצויות שרירים ברגליים בכל תנועה, עייפות, קצב יורד. עצרנו לנוח מתחת איזה עץ, שתיתי, לקחתי איזה ג'ל להשבת הרוח, נחתי קצת והמשכנו. עד למצד ג'יעג'עתי ובקושי רכבתי ולמעלה עצרתי שוב למנוחה. לא היה לי כאב ראש, לאורך כל היום הקפדתי לשתות והאיזוטוני נשפך כמים אבל כנראה שלא אכלתי מספיק או שבגלל שיומיים קודם עוד הייתי חולה ואולי זה סתם כי אני סמרטוט נטול כושר גופני. תהיה הסיבה אשר תהיה, נשפכתי ובגדול.תבורך חרבת קצרה והאוויר הטוב שיש בה. נחתי שם עוד קצת ויצאנו לדרך שוב. קצת חזרה הטעינה ובנקרות יכולתי לתת קצב מתקבל על הדעת. עדיין, איפה שנדרש מעט כוח, מעט לתת לאופנוע בראש, היה קשה יותר.
מהנקרות המשכנו למעלה דקלים ובשבילי המכתש הטובים הגענו עד לציר הנפט. שם הייתה נקודת החלטה: ימינה למעלה נוח כמתוכנן או שמאלה לחניון בארות ולמצפה בכביש. החלטתי שמכיוון שאין שום גביע בסוף חבל להסתכן (וגם לא רציתי שאמיר יאחר לארוחת הערב ) וחתכנו למצפה בכביש.
כשדוממנו בצל מדבר, מד המרחק הראה 293 ק"מ, כמעט 300. מבחינתי זה עובר. לגמרי. 11 שעות רכיבה ברוטו, קצת פחות מ 7 שעות מנוע. תוואי מהמאתגרים שיש בנגב. את המייל שכתבתי לחברים על המסלול הזה לפני שנה סגרתי במילים "לא תרצו לראות חצץ יותר בחיים שלכם" ונראה לי שעכשיו אנחנו יכולים לתת למדבר לנוח במשך כמה חודשים. נתראה באוקטובר.
קצת נתונים
קבצי GPX של המסלול מחולקים למקטעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה