עונת 2015 הוכרזה לא מכבר כעונת ה"בכיף". מה זה אומר? זה אומר שלא מנסים לשבור שיאים, לא מנסים למתוח את הגבול, לא מנסים להספיק כמה שיותר אלא מתרכזים בהנאה רגועה (במגבלות הז'אנר).
איזור ניצנה הוא יופי של מקום לטיול בכיף. מסביב לניצנה יש חקלאות, אתרי ארכיאולוגיה ומורשת, סינגלים משובחים, חולות עד קצה האופק, בור מים יפהפה,מקומות אירוח לא רעים בכלל ועוד לא מעט אטרקציות אחרות.
מה אין שם? תחנות דלק. ההיא בקציעות כבר שכחה מתי עבר אוקטן 95 בצינורות שלה ומשאבי שדה רחוקה מדי מכדי להיחשב קרובה וכך יוצא שטיול באיזור מחייב קצת לוגיסטיקה, במיוחד עבור צרי המיכל שביננו. הלוגיסטיקה באה לידי ביטוי במסלול מתוכנן בצורת שמינייה, כך שנחזור לאוטו בתום פרק א' של הטיול לטובת מילוי מחדש של נוזלים במכונה ובאדם ואז נצא לחלק השני של היום. למה אני מתעכב על הפרט הטכני הזה? סיפור הדרך יסביר...
כנהוג, נפתח בסרט של רון.
"הכנס טקסט כאן"
יצאנו חמישה לטיול: עמירן, אמיר, רון, אריק ואני.
חנינו ברחבת הצרכנייה של קדש ברנע, גם לשם הגיע שמע התפוחים של אמיר מה שנתן לנו כרטיס כניסה לשער האחורי של המושב.
קצת עיכבתי את החברים עם איזו שיחת עבודה שנולדה לה פתאום אבל בחלוף שעה מהרגע שהגענו, יצאנו מהמושב לכיוון ניצנה.
פתחנו ברכיבה בערוץ ללא שם שהוביל אותנו ישירות אל חמוקי ניצנה.
בחמוקיים, חגיגה של יופי. הלובן הבוהק שלהם מודגש עוד יותר על רקע השמיים האפורים של הבוקר.
משם המשכנו דרך ראש ניצנה אל הקומפלקס העותמני של עוג'ה אל חפיר.
במגדל המים של תחנת הרכבת הישנה, אריק תלה דגל ישראל חדש, תרומתו לחיזוק המשילות באיזור בפרט ובישראל בכלל.
משם שתי שניות רכיבה ואנחנו בתחנת הרכבת עצמה. מפתיע או לא, בתחנת הרכבת הזו אף אחד לא מחלק ישראל היום.
המשכנו בכיוון כללי דרום, על בסיס נחל ניצנה כשהתחנה הסופית - עזוז. רוכבים בדרך לא דרך, לפעמים בשביל מסודר ולפעמים בר בנחל. יוצאים ונכנסים מהחצץ העמוק אל גינות אבנים ולפעמים לשבילים משובחים של ממש (כנראה באדיבות צה"ל).
בחלוף לא הרבה זמן והופה! הגענו לחאן בארותיים ונכנסנו לשטח השיפוט של עזוז. התחושה בכניסה לעזוז היא שמישהו מנגן תקליט 45 במהירות 33 (אני מקווה שלפחות חלק ממבקרי הבלוג יודעים על מה אני מדבר.) כמו שאמר המשורר "there's a road from Vegas to nowhere" ובקצה הדרך הזו, עזוז. הכל לאט, הכל רגוע, הכל אחר.
עצרנו לסט תמונות מתחת לגשר הרכבת העותמני (התמונה שבראש הפוסט) ויאללה, להפסקת סנדביץ ראשונה להיום. תכננתי לעצור בחורשת האשלים שבלב הישוב אבל מישהו זרק שאם כבר עזוז, אז קפה עזוז הוא מקום ראוי לכלות בו את ההפסקה, אז עלינו לקפה עזוז.גם שם כמובן שאמיר מכיר את הבעלים שהיה הנהג של מישהו, פעם, ותיכף דאג לנו לחומוס, קפה קר, בירה ועוד כל מיני דברים טובים. אריק מצידו שלף את החלה שנסעה כל הדרך מהוד השרון ועשינו לנו ארוחת שבת מוקדמת.
אחרי החומוס עוד רבצנו שם קצת זמן להסדרת כל תהליכי העיכול עד שבא מישהו, לא זוכר מי, שאמר "רבותינו, הגיע זמן סינגלו של עזוז".
אז ירדנו לכיוון סינגל עזוז ורכבנו עליו כארבעה קילומטרים, קצת שינוי אווירה מול השבילים הפתוחים מהבוקר ואלו שעוד נכונו לנו.
בקצה הסינגל פגשנו את דרך הפטרולים על גבול מצרים. כמה מטרים עליה ויאללה מערבה, לכיוון העמדה המצרית שנמצאת ממש ממול. כמה מאות מטרים לפני הגדר נמצא בור הסבח'ה, ירדנו לבדוק את שלומו.
הורדנו את אריק כגשש אנושי, לבדוק את הנעשה בבור.
הבור קטן ממה שזכרתי, אבל המים מרגישים סבבה לגמרי. לא היה מספיק חם על מנת להצדיק רחצה מלאה אבל שטיפת פנים בחשכת הבור הייתה מרעננת מאוד.
משם המשכנו על דרך הפטרולים האדומה עוד כמה קילומטרים, נהנים מהנוף השטוח מהצד המצרי עד שהתחלנו לרדת לכיוון נחל חורשה.
הירידה לנחל חורשה מחורבשת להפליא. יש יותר חריצי מים משאפשר לספור והדרך הזו לא נראית כאילו היא בשימוש תדיר מדי אבל אנחנו נהנינו.
מעל נחל חורשה מתנשא "ההר הקדוש". גבעה מתוחמת שאריק התעקש לזהות בה צורת כף רגל דוגמת הגילגלים שבבקעת הירדן, ניחא. צדיק באמונתו יחיה.
עלינו לתצפית מההר שגם בלי שום קדושה נתנה מבט על לא רע על נחל ניצנה ממזרח ונחל חורשה ממערב.
הקפנו את תל ניצנה ודרך החממות של קדש ברנע נכנסנו למושב למילוי מחדש ומנוחה קצרה.
השעה הייתה קצת אחרי אחת בצהריים והתכנון היה לצאת משם אל מרחבי החולות שמצפון לקדש ברנע, אולי אפילו לגנוב נגיעה בנחל לבן הזכור לטוב אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד.
שלל אילוצים נשלפו מהגורן ומהיקב על מנת להכריז על סיום כבר עכשיו. לעמירן יש ארוחת ערב שאסור לאחר אליה, הקטומ הכבד של אריק ביקש פטור וגם אמיר קצת נגרר אחרי כולם.
אחרי רביצה ממושכת ופירוק כל האוכל שהבאנו ליום שלם החלטנו שמכיוון שמדובר בעונת ה"בכיף", לא נדחק ולא נלחץ. ארזנו את עצמנו וחזרנו למרכז. החולות יחכו לפעם הבאה.
סה"כ כיסינו כ 85 ק"מ בקצת יותר מ 4 שעות ברוטו (כולל הפסקה ארוכה בקפה עזוז), היה שונה וטוב. יש גם טיולים כאלה.
קצת נתונים
והאלבום עצמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה