בשבוע שעבר איזור הר הנגב הושלג וזרם, והיה אך מתבקש שנצא לכיוון השבוע כדי לראות מה הביאו איתם השלג והשטפונות.
הנה הסרט של רון, מלאכת מחשבת כרגיל.
והנה הדיטיילס:
לטיול יצאנו שישה: דן, רון, גיל, אריק, אני ודורון שחזר אחרי פגרה ארוכה.
התכנסנו ערב קודם בחוות נועם במדבר שהיא בהחלט המקום המועדף עלינו ללינה באיזור, האופנועים שוכנו אחר כבוד בתוך האוהל ואפילו נרשמה פגישה מרגשת עם זאב, חבר לצוות מוטוטראקס המקורי שהיה בחווה במסגרת טיול אופניים (ר"ל). אריק הביא לטיול בפעם הראשונה קטומ 350 פקטורי עם 1.2 שעות על השעון והוא כרגע המוביל במירוץ החימוש הבלתי נגמר...
יצאנו לדרך קצת לפני השעה 8 בבוקר. חצינו את כביש 40 ודי מהר התחברנו לסינגל שרץ במקביל לשפת המכתש עד שהוא פוגש את נחל חווה. חימום טוב.
משם לנחל חווה ולשבילים עמוסי סלעים ואבנים שבאנרגיות של הבוקר נוצלו להדגמת גלגלים באוויר של רובנו.
בדרך פגשנו גם שתי אלות אטלנטיות באחד מיובלי נחל צין, היה פוטוגני.
המשכנו ברכיבה בערוץ נחל צין. פה ושם בוץ קל אבל שום דבר דרמטי. החצץ פיקס.
משם עולים לכיוון דרך הבשמים המובילה לעבדת. הרבה זמן שלא עברה פה שיירה נבטית וזה בהחלט ניכר על השביל, אבנים אבנים ועוד אבנים. לפחות ראינו את הצבעוני הראשון של העונה, זכינו.
השבילים והאבנים לא נותנים צ'אנס לנוח או לשבת אבל הנוף יפה והאוויר בשעה הזו של היום ממש טוב אז לא התלוננו ממש.
בעבדת עצרנו לתדלוק וארוחת בוקר. דורון ניהל מו"מ עיקש עם נציג של העזזמה שהציע לו ראש בראש על הוסבארג 570 מול הרקדנית (והיה מוכן להוסיף כסף!) אבל בסוף הסתלק לרכב "בצפון" , כלומר ברהט. עוד הדגמה לכך שהכל יחסי.מעבדת חצינו את הכביש ונתנו קפיצה קטנה לבורות רמליה, שהיו מלאים מהשטפונות בשבוע שעבר.
פגשנו שם שבט בני עקיבא שלם (רק בנים, כן?) שלא ברור אם התרגשו יותר מהמים או מהאופנועים.
מבורות רמליה התחלנו לרכב לאורך השביל האדום של נחל עבדת. מדי פעם בוץ, זכר לשיטפון ובכמה נקודות המעבר נסחף ויש צורך לאלתר מעבר, אז אילתרנו.
ופתאום גמגום, השתנקות, היחנקות, עצירה. האופנוע שלי נכבה ומסרב להניע. הכפתור דומם, גם הקיק לא תורם בכלום. פירקנו בדקנו והמסקנה הייתה שהמצבר מת. למה? לא ברור. עוד לא השלים את שנתו הראשונה וכבר הפך להיות משקולת חסרת תועלת ששום דבר לא זורם בין קטביה. אמנם היינו שישה קילומטר מהכביש אבל עכשיו להרוג את הטיול? לא חראם?
פתאום נורה של 5000 ואט נדלקה מעל הראש של רון, חיוך גדול נמרח על פניו והוא הוציא מהתיק קבל. מסתבר שבאיזה פוסט נידח ברחבי המרשתת מישהו כתב פעם שכדאי, אז רון דאג שיהיה לו. יבורך.
את הקבל צריך לחבר איכשהו לאופנוע? צריך. אין חוט חשמל בנמצא וגם ח-10 שבדרך כלל מפוזר בשטח כמו חול, לא מצאנו. מה כן? איכשהו איפה שעצרנו דורון מצא ערימת בגדים מאובקת ומתפוררת וביניהם חזייה. מה יש בחזייה? נכון, ברזלים. פירקנו את הברזלים, השתמשנו בהם כמוליך לקבל, אריק שלף איזו "לוסטרה קלמרה" ששמורה אצלו מקדמת דנא ויאללה, להניע.
הניע? כמו חיה! עובד יפה ועגול כאילו לא היה מצבר מעולם. אמנם מעתה נידונתי לשימוש בקיק אבל זה מחיר קטן לשלם עבור המשך הטיול. האילתור הזה כבש בהליכה את מצעד האילתורים הרב שנתי שלנו וגם לקחים מלוא החופן לקחנו ממנו לגבי הציוד שיש לסחוב עבור אופנועים בעלי הזרקה (קבל מחווט כיאות, כבלי התנעה, חוטי חשמל)
יאללה, ממשיכים.
יוצאים מנחל עבדת לכיוון נחל יתר, שבילים פתוחים, מהירים. פה ושם איזו קפיצה להעלאת הדופק.
מנחל יתר, נכנסנו לחצץ של נחל ניצנה. תענוג. רגע לפני העלייה לחמרן חסינו מתחת לאיזה שיח מזדמן לעצירת בטיחות וסנדביץ'.
יאללה, לחמרן. הפעם באנו מהכיוון ההפוך - מצפון לדרום.
העליות שלפני האמבטיה שמרו עלינו בטמפרטורת עבודה ובכושר מבצעי.
אריק עלה חיש מהר ושתל את הפקטורי בקצה העלייה, כמו דגל כתום צהוב שמסמן את הדרך.
דורון רץ מיד אחריו, בשלב מסוים הניח את הרקדנית על האדמה ונתן לאריק לבצע בה את זממו.
אני עליתי אחריהם ודן עלה אחרי.
אריק המשיך בסדרה ותפר למעלה גם את הדו"פ של גיל וגם את ניידת השידור של רון, אם כבר. כמובן שהוא הוכתר כמצטיין חמרן לעונת 2015 ואמיר יעביר לו את הגביע הנודד, כשיואיל להראות את פרצופו מתישהו.
את מה שעולים צריך גם לרדת.
מהחמרן ירדנו לכיוון נחל עקרב והתחלנו ברצף החצץ הארוך של עקרב-דרבן.
היה ארוך ומעייף. את הכביש פגשנו בסביבות השעה 14:00. בתכנית היה חציית המכתש, טיפוס מעלה רמון והביתה. בשילוב של מניפולציה רגשית וכריזמה מתפרצת הצלחתי לדכא מרד קטן בקרב אלו שהספיק להם ורצו לחזור לאוטו (אחרי בקושי 100 ק"מ, אין גבול.....) והתחלנו לרדת את מעלה ערוד, בואך השביל השחור של המכתש.
רגע לפני השביל השחור האופנוע שלי שוב דמם, כמה ניסיונות תפעול לא הניבו פרי. אולי זה הקבל ואולי לא. בכל מקרה האופנוע נגרר אחר כבוד את כל הדרך עד לחוות נועם, כ 30 ק"מ. אריק גרר ודורון ישב על האופנוע שלי , בהיותו הקל שבחבורה.
למרות הסיום הלא צפוי, תחושת סיפוק מילאה אותנו. היה יום מלא וגדוש, יופי של נוף, מים ופריחה. מה עוד נבקש ממך מכורה?
קצת נתונים
ועוד תמונה של אריק חוגג על הפקטורי, שיהיה בשעה טובה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה