מחילזון לדלתון - אבנים מתגלגלות בגליל.

זהו, הקיץ התחיל. אין לאן לברוח. גם לרכוב הפך להיות אירוע שמצריך תכנון בהתחשב בתחזית וכך מצאנו עצמנו, דיירי קבוצת הווטסאפ "שלג במצפה רמון" בה נרקמות כל עלילות הבלוג, מפריחים רעיונות סרק לטיול בכל הטווח שבין טיול דיונות בדרום דרך בית ג'וברין, השומרון, הכרמל ועוד. כל המקומות הללו טובים ומכובדים אבל כמו שכבר אמר פעם צ. צרפתי "זה לא זה, זה ליד...". הימים נוקפים, מועד הטיול מתקרב ושום דבר לא מתלבש. 

ואז, כשהלחץ כבר עלה, בעודי רובץ מול הטלוויזיה, צופה בעוד כתבה המציינת 10 שנים ללבנון השנייה, הווטסאפ מצפצף "חאלאס עם המסלולי בררות האלה. עשור ללבנון השנייה מחייב אותנו לדישון ולג'ייש" פסק אריק שכנראה היה ישוב בביתו מול אותו ערוץ ממש. 
זה היה קצה החוט שהייתי צריך. עוד באותו ערב נתפר מסלול של 160 ק"מ -  "החבילה הכפרית", בין  יישובים ומושבים, כפרים וערים.
הודעתי לחברים שהטיול הפעם נינוח במיוחד, הרבה שבילים לבנים, פה ושם כביש לגישור אבל הפיצוי בוא יבוא בדמות נופים מרהיבים ואוויר טוב. 
מה קרה בסוף? הסרט של רון ייתן קצת רמזים:

אל בורות המים בין שדה בוקר למצפה רמון, טיול של סופעונה.

שלושה חודשים, פאקינג שלושה חודשים מאז שרכבנו בפעם האחרונה. פה ושם היו רכיבות קצרות וקרובות לשימור הכושר אבל טיול כהלכתו, במדבר, זה לא היה, מכל הסיבות הטובות והפחות טובות שבעולם. אבל הנה זה קורה, רגע לפני סוף העונה יצאנו להיפרד מהמדבר.

פה בדרך כלל נכנס הסרט של רון אבל רון לא בא הפעם, אז רק סטילס ומילים באמתחתנו. פעם זה הספיק, נקווה שגם היום.

בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת - סיבוב דו יומי בערבה הדרומית ואילת.

באילת, באילת, שער העולם דרומה!  שלוש שנים שלא היינו פה וכבר מזמן רצינו לחזור. אז יאללה, יוצאים לדרך.
הסרט של רון יסביר את הכותרת.

חלב שקדים בין גבולות לעזוז

פרולוג (שיבהיר קצת על מה ומי מדובר)

סיכום השנה של 2015, פורמט הטקסט, היה תמציתי ורזה, וכמה קוראים אף טרחו ופנו לפרקליט הבלוג והביעו בפניו את טרוניותם.

אי לכך, הוחלט להרחיב מעט את היריעה ולשתף את הקוראים בשינוי המשמעותי ביותר בשנה האחרונה, שינוי שלא זכה לפירסום הראוי לו בזמן אמת.

אפשר לקרוא לזה  "הרכש האחרון", "ההחתמה המפתיעה של הקיץ"  ואפילו "התקוה הלבנה מול הנעלם הגדול".

אבל הכותרת המדויקת יותר תהיה צירופם של שני שמות לקבוצת הווטס-אפ הפעילה  "שלג במצפה רמון", לאחר ליל דיונים מרתוני.

סיכום עונת 2015

הנה חלפה עברה לה עוד שנה. לא הייתי טורח לסכם אלמלא הודיע לי פרקליט הבלוג  חגיגית שללא סיכום לא ניתן לפתוח את עונת 2016.
2015 הייתה שנה מאתגרת. העובדה שחלק ניכר משבילי הארץ הזו כבר עבר תחת קוביותינו אתגר אותי למציאת מסלולים חדשים וזוויות חדשות למסלולים ותיקים.
2015 גם הוכיחה את מה שבעצם לא צריך היה להוכיח מעולם - זה לא משנה על מה אתה רוכב ולאן אתה רוכב אלא רק עם מי אתה רוכב. היו חברים שלקחו פגרות יזומות או פגרות מאונס, אבל כולם, כמו איירובוט מאולף, חזרו לבסיס האם במוקדם או במאוחר. פה ושם אירחנו רוכבים שלא מן המניין ואפילו ראלי על פי כל החוקים והכללים נרשם ביום האחרון של השנה (על זה עוד לא כתבתי, אולי, מתישהו).

בקיצור, כמו תמיד, תראו את הסרט של רון ולא תצטרכו לקרוא עוד מילה אחת אפילו.

ברוכה הבאה 2016, תני בראש!

בין דרגות לערוגות - יום חם במדבר קר.

הרבה זמן לא היינו במדבר יהודה, אז החלטנו לצאת לשם השבוע. תפרתי מסלול שכולל סינגלים, שבילים וגם קצת "אין סינגלים" ו"אין שבילים", לפי הצורך. התחזית דיברה על גל קור חריג אבל המדבר שמר אותנו בטמפרטורת עבודה לאורך כל היום.

הסרט של רון יסביר:

מערד לים המלח - יום שישי ה 13 במקום הנמוך ביותר בעולם

יצאנו לסיבוב בין ערד לים המלח. התאריך היה יום שישי, 13 בנובמבר. בדרך כלל אני לא רוכב ביום שישי ה 13. זה לא שמדובר באמונה טפלה, מה פתאום?. באמת קורים דברים לא סימפטיים ברכיבות בתאריך הזה אבל הפעם זו רכיבת פיצוי במקום ראלי באר מנוחה שבוטל (או נדחה? אשרי המאמין) אז הרווחנו אותה ביושר.

יצאנו לאיזור ערד, גם שם ירדו כמויות נכבדות של גשם בשבועות האחרונים ובהתאם נתפר מסלול שאמור להיות אטרקטיבי בעונה הרטובה.

ראשית וראשון, הסרט של רון:

יששום מדבר וציה - טיול של אחרי השטפונות

מצווה גדולה מדאורייתא לראות מים במדבר בכלל ולצפות בשטפונות בפרט. כך מתאר זאת הנביא ישעיהו (ההדגשות לא במקור):

א יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת ב פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד יהוה הדר אלהינו  ג חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו ד אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם ה אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה ו אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ז והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא ח והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו.

אני שמח להגיד שהנביא צדק כמעט בהכל, אולי רק הסיומת של "אוילים לא יתעו" הייתה קצת מוגזמת והאווילים טעו גם תעו. 
הנה הסרט של רון שישפוך קצת אור על הפתיחה הסתומה הזו:

זולו במדבר 2015 - יומיים עם השבט הכי מוצלח בארץ.

זו כבר הפעם השלישית שבה אני משתתף באירוע בו שבט זולו מתכנס על רוכביו ודוגי"ו ויורד אל המדבר.
הפעם ירדו לא פחות מ 120 רוכבים אל חוות האנטילופות הסמוכה לצופר לנשום קצת אבק מדברי ובעיקר להרגיש ולהדגים אחוות רוכבים מהי. פעם כבר כתבתי שמבחינתי מדובר בוודסטוק של רוכבי השטח, אפשר לקרוא לזה גם האוקטוברפסט, גרסת הערבה.

הסרט של רון ימחיש ומי שלא יספיק לו, שימשיך לטקסט:




אז הנה הטקסט:

הגענו קצת מוקדם אז קפצנו לאורסולה, המסעדה המקסימה בצוקים לבירה ונקניקיות. היה מעולה.

כשחזרנו החווה כבר המתה רוכבים והיה כיף גדול להיפגש שוב. ישבנו על עוד בירות עד שכבר לא הייתה ברירה  וסמוך לחצות הלכנו לישון.

בבוקר קמתי מוקדם ובחמש בבוקר כבר חיברתי את ה GPS לאופנוע וצפיתי בזריחה. לאט לאט החווה התעוררה ואחרי ארוחת בוקר טובה, תמונה מסורתית ותדריך מסורתי לא פחות (לשתות מים, לא להשתולל, לא להרים אבנים, ראשון למטה...) יצאנו לדרך. אל הקבוצה הגרעינית שלנו (אריק, רון, גיל ואני) הצטרפו גם עוזי, חבר של אריק מהבוץ ובועז מהעמק.
יצאנו בכיוון כללי נחל נקרות, צפונה. בדרך מישהו פתח איזה שיבר וזימן לנו חוויה מעניינת של רכיבה בתוך מים זורמים בחצץ של נחל אשבורן

יאללה, מהר מהר למדרגה של המרזבה לפני שיגיעו עוד כמה קבוצות יהיה פקק...רון, גיל בועז ואני רצנו מהר ואריק חנך את עוזי שקצת התקשה בחצץ.

גיל ניסה ראשון, ניגש עם הרבה נחישות למדרגה:

 גם היא הייתה נחושה, כך מסתבר.

אז משכנו אותו, סבלות תמיד עבדה פה.

רון גיוון קצת ועלה מהחריץ מימין, עם עוד קצת סבלות.

בועז עלה לא רע אבל נדרש למשיכה בחלק האחרון. 

בינתיים הגיעה עוד קבוצה וגם אריק שסיפר שהוא ועוזי החליטו לחזור למחנה כי הקצב קצת קשה לעוזי שלא מורגל באירועים כאלה. נפרדנו לשלום והתפניתי גם אני לניסיון כושל לעלות את המדרגה, אז משכו גם אותי.

בקצה המדרגה נותרנו ארבעה אופנועים והתחלנו לעוף על דרב א-סולטאן בואך שדה בוקר. בהר ארחות בועז גיוון לנו בפנצ'ר, אז עצרנו לתקן ואגב כך לוודא שאריק ובועז הגיעו בשלום למחנה (ותודה לחפ"ק שהביאנו עד הלום)

ככה רצנו לכיוון נחל חווה, ממנו לנחל צינים ולא מאוחר מדי הגענו לשדה בוקר למילוי מחדש של כל סוגי הנוזלים שאדם ומכונה צריכים.
התכנית הכללית ליום הייתה להגיע על בסיס ציר הנפט למכתש רמון, וממנו על נחל נקרות לחזור לחווה. ניסינו לעלות את מעלה זיק ובכך להימנע מ 15 ק"מ בכביש אבל שילוב קטלני של פודרה אכזרית וכאב בטן אכזרי  לא פחות שתקף אותי (סנדביץ' הטונה מארוחת הבוקר סומן כחשוד המיידי) גרמו לנו לסגת אחרי מספר נסיונות.

אז אחרי שבזבזנו זמן על מעלה זיק, נסענו עוד 15 ק"מ בכביש, עשינו עוד תדלוק בעבדת (הדו"פ הצמא של גיל...) ויצא שרק בסביבות 14:30נכנסנו חזרה לשטח כשלפנינו עוד 100 ק"מ עד שנראה קצה זנבה של אנטילופה, קצת לחוץ...

מה עושים ? ריתכנו את רגלית ההילוכים על ההילוך השישי, קשרנו אזיקון על ידית הגז ויאללה, בטיסה לכיוון ציר הנפט על בסיס נחל נפחה, ויתרנו על מאגורות נחש צמא שהיו בתכנית ועפנו הלאה, לנחל חווה. הנוף קצת נמרח במהירות שבה נסענו אבל לא פספסנו את הירידה שמאלה לכיוון מעלה נוח, 
מהר מהר ירדנו אותו וטסנו במהירות עד חניון בארות. הקטע ממעלה נוח עד בארות היה אחד המהירים שרכבתי אי פעם, רוב הזמן על 3 ספרות במד המהירות, רכבתי כתף לכתף עם גיל בחול, בדשדש, בשבילים המהירים. היה כיף. בבארות עצרנו להפסקת בטיחות של ארטיק וקולה וניצלנו את הזמן להסביר לכל ה"אחים של סמי" מה פתאום נפלו עליהם כל כך הרבה אופנוענים ביום אחד.

מבארות רצנו מהר לנקרות, פה כבר הייתי קצת עייף ורכבתי בקצב איטי יחסית, אם כי בחצץ העמוק שיש עכשיו בנקרות אי אפשר באמת לרכוב לאט.

באור הטוב של אחר הצהריים הבחנו בנשר מקראי גדול שעשה קצת מינגלינג עם להקה של עורבים שחורים. כשהתקרבנו הוא המריא בצורה מרשימה מאוד אל המצוק שמעלינו אבל תמונות אין. הייתי עייף, כבר אמרתי.
בסביבות השעה חמש וקצת הגענו לאנטילופות. עייפים מחויכים, מאובקים ומפודרים. 
השלכנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה ובכינון ישיר עפנו לשכשוכית, לתת לעצמות קצת מנוחה בתנאים מקלים. סה"כ כיסינו כ 200 ק"מ היום.






בערב היה יופי של אוכל (קייטרינג בר בשטח שמגיע להם המון קרדיט על האוכל הטעים והמגוון ועל ההשקעה הרבה) ובסיוע של קצת יותר מליטר בירה נפלתי שדוד עד הבוקר.

היום השני
היום השני הוא משהו אחר. אחרי האטרף של היום הראשון כולם מתעוררים קצת יותר לאט, קצת יותר רגוע. בד"כ הקבוצות מהיום הראשון מתבלגנות ומתערבבות וכך יצא שעוזי עזב אותנו אבל קיבלנו את צור ואת פלג ובכוחות מחודשים יצאנו לרכיבה בכיוון כללי נחל עשוש.

אוויר טוב של בוקר, קצב טוב. תענוג.

מתישהו לאורך העשוש הבחנתי בערוד שרץ על הציר לידי.

אחרי עוד מבט הבנתי שיש שם איזו רגל שבורה ואפילו דימום לא סימפטי ר"ל. מיד כשיצאנו מהנחל דיווחנו לרט"ג, שיעשו את מה שהם יודעים.
מהעשוש המשכנו לערוד (הנחל, לא החמור) ורכבנו קטע קצר שבד"כ אנחנו פוסחים עליו- ממיצר ערוד לבארות עדה. זה היה תענוג אמיתי עם יופי של חצץ ואחרי כמה ק"מ, כשנגמר, כמעט חזרנו לעשות עוד פס.
משם לפארן, עצירה מנדטורית לשטוף את הקרחת בברז של מקורות.

ואז ריצה מהירה בנחל. השטפונות מראש השנה עוד השאירו קצת מים פה ושם.

במפגש פארן-ציחור פנינו דרומה, לציחור ומשם לציר הנידח בין כיפת חמדה לרכס מנוחה. 

האמת? יופי של ציר, עולה, יורד ומתפתל מסביב לגבעות הנמוכות. יש הרבה הזדמנויות לגלגלים באוויר וגם תצפיות מרהיבות לכיוון מזרח. כולם נהנו.

עצרנו להפסקה מתחת איזה עץ נדיב ופתאום הטלפון מצלצל (היי, יש קליטה!). על הקו וטרינר מהרט"ג שטרח והסביר ארוכות מדוע ייתנו לטבע לעשות את שלו בעניין הערוד מלפני כמה פסקאות. הודינו לו על העדכון ובירכנו את הנשר מאתמול על הארוחה הקרבה ובאה.

ממשיכים בכיוון כללי צפונה, עוברים את מושב פארן ובדרך רעש חריג עוצר את פלג. אחד מחיבורי האגזוז השתחרר והאופנוע עכשיו עם free flow מהסעפת....במקום להתעסק בתיקון שטח, היות והיינו כבר קרובים לכביש ולסיום, פלג חתך לכביש ונתן קצת מנוחה ל Old faithful שלו.
אנחנו עוד המשכנו לטוס בציר המערכת עד האנטילופות. הגענו לחווה אחרי כ 120 ק"מ. יום קצר ומרוכז.
משם עוד קפיצה לשכשוכית (ובירה) ואז קפיצה לאורסולה לארוחת צהריים (ובירה) ובכך תמו להם 48 שעות של אסקפיזם חברתי מוטורי משובח.
סיכמנו שמדבר זה כיף, אופנועים זה כיף וזולו זה כיף אבל אופנועים במדבר עם זולו זה הכי כיף.

קצת נתונים

קובץ GPX של המסלול: - היום הראשון

קובץ GPX של המסלול: - היום השני

קובץ לגוגל ארץ - היום הראשון

קובץ לגוגל ארץ - היום השני

הצגת המסלול בעמוד ענן - היום הראשון

הצגת המסלול בעמוד ענן - היום השני

קישור לאלבום התמונות של המסלול 

והנה עוד תמונה של כל הצוות, כבר אמרתי שהיה כיף?

ביקור במדבר - טיול ביכורים בין צאלים לירוחם.

רבים שואלים אותי (עאלק...) מהו סדר הפעולות להכנת טיול, ובכן:
1.מצא משבצת פנויה ביומן בה אתה ושאר החברים חופשיים מעבודה/ ילדים/ משימות ביתיות אחרות.
2. אם מצאת משבצת כזו, אין מה להמשיך, כל היתר יסתדר מעצמו.

באופן פלאי מצאנו משבצת שכזו ויצאנו רגע לפני סוכות לטיול ביכורים מדברי. טרם החלטנו אם יהיה זה הטיול האחרון של עונת 2015 או הטיול הראשון של עונת 2016. מה שכן, כדרכם של ביכורים, שמנו בטנא (או במסלול ה GPS במקרה שלנו) מכל טוב הארץ - חולות, סלעים, שבילים מהירים, מעלות, סינגלים ועוד ועוד.

קודם כל הסרט של רון, כמקובל:

ולסיפור המעשה:

תנורו של לוציפר - רוכבים על גל החום מהכנרת לרמה ובחזרה

אנחנו רוכבים כשאפשר. את זה כתבתי כבר בטיול הקודם. הבטחנו שנגיע שוב לרמתניות, את זה כבר כתבתי בטיול שלפני הקודם. התוצאה של שני משפטים אלו שהשבוע נקבע טיול נוסף לרמת הגולן.
אז מה אם התחזית דיברה על 38 מעלות בקצרין? אז מה אם היינו באמצע גל חום מהקשים בזמן האחרון? הקיבוץ דן באריכות ופה אחד החלטנו, נוסעים. נסתדר.

כדי להתגבר על החום, תוכנן מסלול לא קשה טכנית (ברובו) עם פוטנציאל לעצירת קירור מים בתדירות של בערך פעם בשעה. בנוסף נקבעה שעת התחלה מוקדמת יחסית כדי להינות מטמפרטורות הגיוניות לפחות בשעה הראשונה של היום.

לפני הכל, רון והסרטון.

מזרזיר לתורען - יום חם בגליל התחתון

אנחנו רוכבים כשאפשר. הבעיה היא שלא תמיד אפשר ולרכיבה הזו הגענו אחרי בצורת יחסית של כשלושה שבועות וככה יצא שיצאנו לרכב באחד הימים החמים שהיו פה בזמן האחרון. אז מה? יש זמן אז רוכבים.

להתעלם לגמרי מהתחזית אי אפשר אז תכננתי מסלול קרוב יחסית שיאפשר התחלה מוקדמת, סינגלים בהתחלה כשהטמפרטורות עוד הגיוניות ושבילים פתוחים לצד מקורות מים ככל שהיום מתקדם והכבשן מגיע לטמפרטורת עבודה. 

איך היה ? לדעתי יצא בסוף סבבה לגמרי, תראו בעצמכם בסרט של רון

בשבילי הטנקים ומשעולי הדרוזים - סיבוב בצפון רמת הגולן

לצפון רמה"ג יצאנו עם הרבה אי ודאות.  יום קודם צה"ל הכריז על חלק מאיזור הטיול כשטח צבאי סגור, לפחות ארבע קבוצות מוסלמיות שונות נלחמות זו בזו מרחק שלוש דקות רכיבה מאיתנו ואפילו מזג האוויר לא ידע להחליט בימים שלפני הטיול אם הוא שרב אביבי מייבש או קרירות אביבית נעימה. כל זה לא הפריע, כך מסתבר, לטיול מהיר ומקסים כאחד. הנה הסרט של רון:



וליומן המבצעים המפורט:

עלילות האביר זיק בבקעת צין - סיבוב משדה בוקר לערבה ולהפך.

נתחיל מהסוף: עלינו את מעלה זיק. 

יכול להיות שלחלק מהאנשים זה נראה כמו דבר של מה בכך, חלק ישאלו על מה המהומה, אלו שמקצרים את פקקי הבוקר בין מצפה לשדה בוקר דרך ציר הנפט לא יבינו מה הרבותא - ובכל זאת, הוצאנו עוד משהו מהסיסטם, שווה לחגוג את זה.

לפני הסרט של רון, כמה מילים של אריק:
"15 שנה עקפנו אותו, חלפנו לידו, 

מילמלנו משהו, בלענו את רוקינו,

כחכחנו בגרוננו, הצבענו על צמיגינו

מלמלנו משהו על שפיצר והסופר טנרה,

לא עוד.

טיפסנו את מעלה זיק. כולנו. 

מי בניסיון הראשון ומי בחמישי, זה ממש לא חשוב.

מי שלא הוריד רגל, ירד ואח"כ עלה אותו ברגל.

היו עוד 190 ק"מ מושלמים.

ויותר מזה, משפטים וחויות בלתי נשכחים, מצא מי אמר למי :

"נגעתי בצינור של שימרון"

"נו, לא ככה, תעשה את זה עם היד"

"עם כזה מיגון בטח יש לך כלי-כלי".

רכבנו עם אלוף הבלקנים, כן זה שרוכב עם יד אחת כמאמר הקלישאה, מסתכל אחורה ומחכה בסבלנות לנו, החובבנים.

עמדנו על היציע בשני שליש מעלה זיק, ובדקנו נושאי שיחה לבני ארבעים פלוס.

הקמנו ועדות חקירה שמצאו את האחראים למנחוסים בטיול שהפכו אותו לטיול שהוא as good as it gets.

1.  פנצ'ר בגאס גאס ("כי השארתי את המוסים בבית").

2. נזילה בפאקטורי ("כי יש אחריות").

3. רגלית צד במכורסם ("כי זה ייגמר בבכי, עדיף לפרק ולשים בתיק").

4. אופנוע שלא מניע 40 ק"מ מקו הסיום. זה שאב לנו שעה של צחוקים, ויסקי, הרמת כוסית, קידוש לשבת ותפילות, שבסוף נענו.

פירקנו פלאג, פירקנו מיכל דלק, הוצאנו את הפילטר המיקרונזי, חישמלנו אחד את השני עם 20,000 וולט, ורק אחרי שעה, הקשבנו למי שביקש מהרגע הראשון:

"אולי תניעו אותי בגרירה?"  אז גררנו והוא הניע סוף סוף.

ראינו חסידות וקצת קינאנו בהן, הן עושות מסעות קצת יותר גדולים מחד יומי או דו יומי.

אז תודה רבה לרוכב הראשון, שהפעם נהנה מהקלה בניווט כי הבלקן ביט בוי מתנדב להוביל.

ותודה לבלקני שמגרף את השטח עם צמיג אחורי שהצד הפנימי שלו כנראה כבר מחוספס יותר מהצד החיצוני.

ועם כל כך הרבה רמזים מטרימים, הנה הסרט של רון:

ומכיוון שאריק כבר אמר הרבה ואת מה שלא אמר, רון צילם, אני אוסיף רק עוד כמה מילים משלי:

סינגלים ופריחה בצפון מדבר יהודה

המדבר קרא לנו. האמת שהוא כל הזמן קורא אבל הפעם הקשבנו טוב וראינו שמי שקרא היה האח הקטן במשפחה, מדבר יהודה. הוא קרא וסיפר שיש פריחה מצוינת, מזג אויר טוב ואחלה סינגלים. לא נבוא? בטח שנבוא.

הנה רון ומצלמתו המצוינת.

והנה המילים, שלאור יפי הפריחה הפכו להיות קצת מיותרות, אבל זה הפורמט אז ניתן להן מקום בכל זאת:

מחזירים את הניצוץ - סיבוב ממצפה לעבדת ולחמרן

בשבוע שעבר איזור הר הנגב הושלג וזרם, והיה אך מתבקש שנצא לכיוון השבוע כדי לראות מה הביאו איתם השלג והשטפונות.
הנה הסרט של רון, מלאכת מחשבת כרגיל.




והנה הדיטיילס:

ארבעה מעלות והביתה. טיול בבקעת הירדן.

לתכנן טיול לחבורה המפוארת איתה אני רוכב זה לא דבר של מה בכך. לההוא יש דו"ש עם אלרגיה לסינגלים, אחרים מחזיקים אופנוע דו"פ עם מיכל דלק כה קטן עד ש 100 ק"מ בין תדלוקים הופך להיות אתגר אמיתי ומעל הכל העובדה שחלק ניכר משבילי הארץ הזו כבר סומן בגומי שעל הגלגלים שלנו הופך את שלב תכנון הטיול למאתגר לפחות כמו הטיול עצמו.

מהבחינה הזו, מדבר שומרון והבקעה עושים לי יחסית חיים קלים. 40 דקות מהבית, איזור שעדיין לא מיצינו, למטה מדבר ולמעלה ירוק. קלאסי. אז נסענו לבקעה.

נתחיל עם הסרט של רון, כמה ירוק!

היינו ארבעה: אמיר, רון, אריק ואני. כל היתר היו בנבצרות שאיכשהו קשורה לאשת חיקם. חלק היו עסוקים בגלל שהיא נעדרת וחלק היו עסוקים דווקא בגלל שהיא נמצאת. כנראה שככה זה.

סיכום עונת 2014 בשיר ואומר

אני לא מאמין אבל עוד עונה עברה. (עאלק, מה יש לא להאמין, אנחנו כבר חודשיים בתוך עונת 2015 ורק עכשיו התפניתי לסכם)

כדי להיכנס לראש, הנה הסרט שרקח רון בכיש-רון רב מהחומרים שנצברו השנה.

העונה הזו הוכרזה כעונת המרכז והמזרח. הנחנו קצת לנגב ולערבה ונסענו קרוב. רכבנו בהרי ירושלים בשלג ובשמש, התארחנו אצל אקסטרים הרים בסינגלים המופלאים של בנימין, חקרנו קצת נתיבי עזים וציפורים במדבר יהודה ואפילו את העלייה של כביש שש הוצאנו מהסיסטם. אין ספק, הייתה עונה שונה.

זו הייתה עונה של התחלות וסיומים. אמרנו שלום ליאיר ומיכל שהצטרפו לדור העתיד (ואגב כך חירבו איזה טיול או שניים...) ומנגד, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גיל נפרד מה XR הנצחי שלו (או שמא זה היה ה XR שהשליך את גיל מעליו, כנראה שלעולם לא נדע) וגם אריק פתח את העונה עם ה 530 רק כדי למכור אותו למרבה במחיר ממש עם סיומה.

זו הייתה העונה של הטיול הקצר ביותר עד כה (46 ק"מ במדבר יהודה) וגם הארוך ביותר עד כה (293 ק"מ בסובב נגב). זו הייתה העונה עם הטיול בעל מספר המשתתפים הגדול ביותר (9, בטיול זולו) וגם הקטן ביותר (3 בטיול הדיארים לתבור). 

בקיצור, הייתה עונה כיפית ומאתגרת. לעונת 2015 יש אתגר גדול.

ולסיכום במספרים:

14 ימי רכיבה ב 13 טיולים (אחד דו יומי ולא כולל רומניה), 11,000 ק"מ מצטברים אבל בלי פנצ'רים כלל (אם לא סופרים את הרביעייה של מוטי בוחבוט בטיול זולו...), 0 תקיעות מכניות , 145 ק"מ בממוצע ליום רכיבה (בדיוק כמו בשתי העונות הקודמות!), 6 משתתפים בממוצע לטיול, 900 ליטר דלק. זה עבד גם בשנה שעברה אז נסיים ב 1 אלוהינו ונקווה שיהיה איתנו גם בעונה הבאה.

טיול בכיף - סיבוב קצר בניצנה עזוז והסביבה.

עונת 2015 הוכרזה לא מכבר כעונת ה"בכיף". מה זה אומר? זה אומר שלא מנסים לשבור שיאים, לא מנסים למתוח את הגבול, לא מנסים להספיק כמה שיותר אלא מתרכזים בהנאה רגועה (במגבלות הז'אנר).

איזור ניצנה הוא יופי של מקום לטיול בכיף. מסביב לניצנה יש חקלאות, אתרי ארכיאולוגיה ומורשת, סינגלים משובחים, חולות עד קצה האופק, בור מים יפהפה,מקומות אירוח לא רעים בכלל ועוד לא מעט אטרקציות אחרות.
מה אין שם? תחנות דלק. ההיא בקציעות כבר שכחה מתי עבר אוקטן 95 בצינורות שלה ומשאבי שדה רחוקה מדי מכדי להיחשב קרובה וכך יוצא שטיול באיזור מחייב קצת לוגיסטיקה, במיוחד עבור צרי המיכל שביננו. הלוגיסטיקה באה לידי ביטוי במסלול מתוכנן בצורת שמינייה, כך שנחזור לאוטו בתום פרק א' של הטיול לטובת מילוי מחדש של נוזלים במכונה ובאדם ואז נצא לחלק השני של היום. למה אני מתעכב על הפרט הטכני הזה? סיפור הדרך יסביר...

כנהוג, נפתח בסרט של רון.


"הכנס טקסט כאן"

זולו במדבר 2014 - יומיים מסביב לפארן

(צילום קבוצתית זולו - איתמר רפל)

עוד פעם הגיעה העונה הזו בשנה שבה שבט זולו, נודד על עגלותיו ודוגי"ו אל המדבר הגדול. השנה ירדו דרומה כ -120 רוכבים שחולקו ל 13 קבוצות רכיבה. גם השנה זכיתי להוביל קבוצה אחת בת 10 רוכבים לסיבוב דו יומי בערבה.

לפני שניכנס לתיאור המדויק של לאן נסענו ולמה, אני חייב לחלוק את התפעמותי מהאווירה יוצאת הדופן שהייתה בכינוס הזה. אל חוות האנטילופות שליד מושב צופר בערבה התכנסו אנשים מכל קצווי הארץ, בגילאים שונים, בעלי רקע שונה כאשר דבר אחד משותף לכולם,  האהבה לרכיבת שטח. על הרקע הזה נוצרה רוח נדירה של שיתוף, פרגון וסובלנות. אנשים ש 24 שעות קודם לכן לא הכירו אחד את השני (אולי רק וירטואלית), מסבירים פנים, עוזרים וסתם מרחפים בהיי 10 ס"מ מעל הקרקע. על כל השולחנות אוכל ושתייה לרוב שאנשים הביאו וחולקים עם כלל השבט ביד רחבה. בקיצור, פיס אנד לאב. וודסטוק של רוכבי השטח.

הסרט של רון מעביר את הרוח, תראו בעצמכם:

ולסיפור המפורט (והפעם יומיים, חתיכת מפורט...):

לחשוב כמו גמל - סיבוב בין מיתר לערד

הימים חולפים, שנה עוברת ובלי ששמנו לב הקיץ נגמר (על מי אני עובד, את הדקות ספרתי..) ונכנסנו לסתיו. אי"ס שעבר באיזור לפני כמה ימים קצת איכזב ולא ממש הוריד גשם אז החלטנו לצאת למדבר יהודה הקרוב יחסית, לטעום קצת אבק לפתיחת העונה.
היינו ארבעה, דן מגדל תינוקת וגיל מרפרש את אתר רשות המיסים ולכן שניהם לא הגיעו. גם רון לא היה, אבל היה לו תירוץ טוב, הוא היה בארצברג. זה כמובן לא פטר אותו מלערוך את קטעי הוידאו הרבים שצילמו אריק ועמירן לכדי סרט קוהרנטי ומגניב, תשפטו בעצמכם:

ולמי שנחסם ביוטיוב, הנה סיפור הטיול:

רומניה 2014 - המסע לחיפוש נקודת ה C.

לפני קצת פחות משנה החל הקוף המופקד על בלוטת החשקומיצין הקולקטיבית שלנו להזכיר לנו כי בקיץ הקרוב יימלאו שנתיים לביקור ברומניה והגיע הזמן לעוד רכיבת חו"ל אחת. מיד התכנסנו בשלל צוותי עבודה לקביעת היעד לטיול הנוכחי. מצגות מפורטות הוכנו לסקירת כל אתר פוטנציאלי, טיעונים בעד רכיבת דיונות במרוקו סתרו בעוז את הטיעונים שכנגד טיול אנתרופולוגי בגיאורגיה, תהליך אלימניציה מסודר התבצע, הוצגו חלופות, נסקר מצב השוק ובסופו של כל התהליך הזה הוחלט שנוסעים...לרומניה שוב. למה? ככה. 

הסיפור יהיה קצת ארוך, גם הסרט. אבל אני אקצר לכם (כי ככה אני, נדיב.) היה ע-נ-ק. מאתגר, מאמץ, מרהיב וכל זה בנופים ומזג אוויר כמעט מושלם לאנדורו.

איפה הסרט שאלתם? הנה. רון הזיע על העריכה לפחות כמו שהזיע בטיול, אז תכינו דלי פופקורן, רצוי בגודל XXXL ותיהנו.




ולסיפור בהרחבה.

קו 300 - ראלי סוף עונת המדבר.

השישי לשישי זה תאריך של מלחמות, קרבות גדולים. 1942 - קרב נורמנדי, 1967 - ששת הימים, 1982 - שלום הגליל.  בשישי לשישי 2014 יצאנו לקרב משלנו.
לסגירת עונת המדבר תוכנן אירוע סיום המקיף  300 ק"מ בין גבול מצרים לגבול ירדן, ממצפה רמון להר חמרן ונחל רסיסים ומשם לעין יהב דרך חורשה-אלות-ערוד-עשוש ואז חזרה למצפה דרך קצרה-נקרות-מעלה נוח.
קוראי הבלוג הנאמנים (שניהם) בוודאי זוכרים שכבר לפני כשנה תכננו מסלול דומה. אז זה נגמר אחרי 170 ק"מ "בלבד" ומנוע TM אחד שמאס בחיים בלב הערוד. האם הפעם נצליח? קודם הסרט של רון:



ולסיפור המעשה:

כבשנו את העלייה של כביש שש ורצנו לספר.

ימים קשים עוברים עלינו. אין פנאי לטיולים מפוארים, עתירי שעות וקילומטרז'. בין מזג אוויר שרבי לתלאות העבודה ודרישות הזאטוטים שבבית לא ממש נותר פנאי ליום שלם של רכיבה. פרחי בוגונביליה מיובשים מכסים את העגלה, וו הגרירה מחליד ובויזה כבר הרבה זמן שלא ראיתי תדלוק בפז עין חצבה או בסונול מצפה רמון.
אבל שעות מנוע צריך לצבור ? צריך. אחרת לאן נוליך את הבושה כשדני ממוטוריקה ייתן את המבט האלכסוני שיש לו רק משמעות אחת "יכול להיות שעשית 15 שעות בשלושה חודשים? בשביל זה קנית אופנוע?" 
אז החלטנו להרוג איזה מובי דיק שכבר שנים טורד את מנוחתנו. העליה של כביש שש.  כל נסיעה דרומה אנחנו פוגשים אותה, מהנהנים לה שלום מתוח ומבטיחים לעצמנו שפעם אחת נבוא וניתן לה בראש. כל פעם משתחררת לה איזה אנחה קלה, איזה קרעכצן נפלט לו, ואז תוך כדי שיעול צרוד, אנחנו נזכרים שקובי עלה אותה פעם עם WR250 ארבע מהירויות ללא סטרטר, ומחליטים שמתישהו צריך להתמודד איתה.

הגיע הזמן.

המסע אל הדיונה הגדולה או - לאן לעזאזל נעלמה באר שבע?

מישהו חכם אמר פעם "אם אתה אוהב מישהו, שלח אותו לחופשי".
אז שלחתי את החברים לטיול, כדי שידעו שאני אוהב אותם, בעודי נאנק תחת עומס העבודה. הם נסעו בקושי וחזרו בפוקס. כל ניסיון להבין מהם איפה ומה קרה,  העלה חרס. בלית ברירה, החלטתי להביא דברים בשם אומרם.
להלן תיעוד אותנטי מפיו של אריק.

אבל כמו תמיד, הסרט של רון יפתח את התיאבון: